גפן וכל השאר

כנראה גם בהפקת "דה וויס" פיתחו רגש שמשנה את שיקול דעתם. רק שאני לא בטוח עד כמה זה לגיטימי. עד אתמול חשבתי שזה רק בראש שלי, תחושה מוזרה שב"דה וויס" עובדים בשביל אביב גפן, מבליטים אותו, מחמיאים לו, מכינים לאחד המתמודדים שלו את הזכייה בתוכנית.

ליגה אחרת

ערוץ הקיבוץ, ספורט חמש גולד / לייב, 21:45

ליגת האלופות נפתחה אתמול בערב, והקלישאות הצמודות אליה כבר כאן. "שקט בבייית"; "אמרתי לאשתי לא לדבר איתי עד יום חמישי"; "ואז היא שואלת מי זה מסי", ועוד "הברקות" גבריות שנועדו לייצר איזה סממן זהות, אחווה גברית או השד יודע מה. שרק לא יחשדו בהם שהם אוהדי כדורגל ישראלי, הרי הם אנשי העולם הגדול.

בפועל, שלב הבתים הראשון של ליגת האלופות מייצר משחקים בודדים ברמה גבוהה שאכן מצדיקה את הסופרלטיבים. ובדיוק בגלל זה ערוץ הקיבוץ הפך להצגה הטובה בעיר - כי מה שאי אפשר לקבל ב־90 דקות במשחק אחד, יעשו בשבילך עשרות גולים ומצבים בשמונה משחקים בערב.

הקונספט באולפן ערוץ הקיבוץ פחות חשוב. כמו תמיד בשידורי ספורט, אם המוצר המשודר שווה, המעטפת שלו לא תוריד או תעלה את מספר הצופים. הניסיון בזמנו להביא אורחים לאולפן לראיון ארוך לא הועיל לשידור, אלא רק הפריע להמתנה לאיתות הבא.

בערוץ הספורט מבינים שליגת האלופות היא הנכס הגדול ביותר שלהם ושומרים על אריזה שמשאירה את הכדורגל במרכז. מודי בר־און, אבי מלר, איציק זוהר ומאיה רונן ניהלו שיחות קלילות, עברו בין המגרשים, הראו קטעי וידאו, הזכירו - כמו תמיד בערוץ הקיבוץ - את דרך ההגשה שאפיינה את ערוץ הספורט בתחילת הדרך והשכיחו את תרבות הצעקות שפשטה בערוץ בשנים האחרונות. עכשיו משודר כדורגל, אנחנו רק קישוט.

יש משהו ממכר בכמעט שעתיים שבהן אתה לא נכנס לאינטרנט כדי לא לאבד בטעות את גורם ההפתעה בשער הבא. ואם בחרתם לשלוח טופס ווינר קטן על משחקי הערב, אז בכלל תענוג. אלא אם כן סימנתם ניחוש של מספר הקרנות או הנבדלים, ואז בכל מקרה מה שקורה על כר הדשא לא ממש נוגע לכם.

בשלושת החודשים הקרובים מצפים לנו שישה מחזורים כאלה, ובסך הכל אחרי אתמול עוד 11 ערבים גדושי כדורגל לפני שנגיע לשמינית הגמר, שם כל משחק יהיה שווה לבדו צפייה מלאה. בינתיים אקפץ לי בין מגרש למגרש באירופה ואשאיר את הצפיות המלאות והביקור באיצטדיונים לליגה הישראלית - כי עם כל הכבוד לאסתטיקה ולבידור, כדורגל זה קודם כל רגש.