הדרך לאיכילוב מלאה כוונות טובות

לילה, חושך, הכל שקט. רק בחדר המיון של איכילוב דרמה רודפת דרמה - טרגדיה מסתיימת, נס מתרחש. חמישה רופאים, חמישה גיבורים ללא שינה, חדורי אידיאולוגיה, מוסר גבוה ואהבה למקצוע. הנה לכם סיפור מנצח. אז למה אני מרגיש שכבר היינו שם?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ההחלטה לשדר בערוץ 2 את "איכילוב", סידרת תעודה בת חמישה פרקים שגיבוריה הם הרופאים הצעירים של בית החולים התל־אביבי, ששודרה כבר ב"יס" בזמנו, מכריחה למדוד אותה בכלים אחרים: העניין שהיא יוצרת, יסודיות הטיפול שלה בחייהם של הרופאים, סליחה על המושג, אבל גם ברייטינגיות שלה. היא מלאה כוונות טובות, לעתים מרגשת, אבל זה לא מספיק לעשר וחצי בלילה לערוץ 2.

אין חולק על כך שהרופאים בישראל, בייחוד הצעירים שבהם, שעדיין אינם נהנים ממנעמי הכסף של המקצוע, הם לא פחות מגיבורים. המשמרות הארוכות, האינטנסיביות של הניתוחים והקשיים האובייקטיביים רק מגבירים את ההערכה על כך שתוחלת החיים כאן גבוהה במיוחד. כניסה לחדרים הפנימיים של בית החולים ואל חדרי הלב של הרופאים מסקרנת ומעוררת מחשבה, ואחרי צפייה בפרק הראשון של "איכילוב" מרגישים שאכן נפתחה הדלת, אבל לחדר אחד בלבד.

מה לא ראינו ב"איכילוב"? קודם כל, רעש. אין אגרסיביות של חולים ובני משפחותיהם, אין עצבים, כולם נראים כאילו הם מקבלים את המציאות בהשלמה. אנחנו מדברים על מדינת ישראל, זוכרים? גם הקשיים התקציביים, הפחד מתביעות על רשלנות רפואית, תיירות המרפא, הרפואה הפרטית, נושאים שתופסים את הכותרות בכל דיון על מערכת הבריאות, לא קיבלו ביטוי בפרק הראשון של "איכילוב".

גם הבחירה בבית חולים תל־אביבי קצת בעייתית. גם אם חשוך בחוץ, הכבישים ריקים, המאבטחים גדולי הגוף לבושי שחור, ואת הרופאה מצלמים לבד על ספסל כשברקע מגיע אמבולנס, אתה עדיין חמש דקות הליכה מהמסעדות ומבתי הקפה של אזור כיכר רבין. זאת לא ישראל.

וזה אכן מוסיף רומנטיקה לסיטואציה להראות איש מבוגר, שנראה חולה וערירי, מגיע באמצע הלילה לקבל זריקה ויוצר קשר אישי עם הרופאה, רק אולי עדיף שבפעם הבאה יבחרו מישהו שהוא לא גיטריסט שהביא רק לפני שנה 50 אלף איש לפארק הירקון באיחוד של כוורת.

אמרנו לכם

המהדורה המרכזית, ערוץ 2, 20:00

היזהרו מטרור באירופה בתקופת החגים. שמעתם? אין התרעה ממוקדת, לא יודעים איפה יותר מסוכן, רק היזהרו. האזהרות שיוצאות ממשרד החוץ מרגישות לעתים כמו כסת"ח ולא חשש אמיתי. על סיני וטורקיה יש התרעה ממוקדת, וגם האזהרה ממוקדת. כך צריך להיות. אבל אם פותחים מהדורה באזהרות לישראלים שמסתובבים באירופה, עדיף שיהיה בה עוד משהו חוץ מאשר קריאה "לנהוג בזהירות". לזכותה של יונית לוי, גם היא העלתה את התהייה מה זה אומר, וענתה בעצמה שפשוט צריך להיזהר.

אז בזמן שאתם בתא המדידה בכלבו במינכן, אל תצעקו לאישה שלכם שתבוא לראות "איך החולצה יושבת"; ואם הפסדתם כסף על הרולטה באמסטרדם, אפשר להתאפק ולא לקלל את הדילר בעברית; כי אם יהיו צרות, במשרד החוץ יוכלו לומר "אמרנו לכם".