גם הלחות הבלתי נסבלת של ראשית ספטמבר לא חודרת את תקרת הבונקר המפואר שהקימה ניקול ראידמן בקומת המרתף של חנות היוקרה שלה בכיכר המדינה. בקור רוח מקפיא היא מתכננת משם את הלידה המתקרבת, את הפוסט הפרובוקטיבי הבא שיסחף את הרשת, וגם את המחזמר שבו תשתתף בחג החנוכה הקרוב. רק דילמה קיומית אחת מטרידה את המעושרת ההריונית (חודש תשיעי, תודה ששאלתם), שחולשת מלמטה על עובדיה באמצעות רשת מצלמות אבטחה משוכללת: מה לאכול לצהריים.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בסוף, כדרכם של בעלי האפשרויות הבלתי מוגבלות, היא מחליטה לא לבחור. "תתקשרי למסעדת 'התרנגול הכחול' ותזמיני הכל מהכל", היא פוקדת על אחת העובדות. "אנטרקוט, תבשיל כבש, פילה, סלטים. רק בלי קינוחים".
מי יאכל את כל זה, את?
"לא מדברים על זה בקול", לוחשת ראידמן, "אבל אני מטחנה ואוכלת הכל. מיכאל (צ'רנוי, בן הזוג; ע"ס) עומד מול המקרר וחוסם אותי, כי אם אני מתחילה זה לא נגמר. התחלתי את ההריון במשקל 45 ק"ג, ועכשיו אני שוקלת 63".
45 זה לא מעט מדי?
"לא, כי אני גמדה. אני רק 1.64 מטרים. פלוס נעליים של לאבוטן אני 1.75 מטרים".
גם בהריון את על עקבים?
"בגלל ההריון ירדתי קצת בגובה, אז כרגע אני הולכת רק עם נינה ריצ'י, 9 ס"מ. בימים של כאבי גב אני אפילו הולכת על שטוח. מה אני אעשה? אני מתעוררת בבוקר והרגל נראית כמו רגל דוב, ושום נעל לא עולה עלי. אז אין ברירה".
מה לגבי נוהל הדבקת הריסים בזמן הריון?
"הריסים האלה הולכים איתי לקבר. מה לעשות שלא צומחים לי ריסים? בלידה הקודמת הגעתי עם העקבים והריסים ולבשתי את החלוק עם החריץ מאחורה. הצעתי לבית החולים שנביא את קרל לאגרפלד שיעצב להם משהו בסטייל, כי איך אפשר ללדת ככה? בינתיים דני מזרחי תפר לי גלבייה לבנה ממשי, ללידה".
ובבית איך את מסתובבת?
"פעם הייתי הולכת על עקבים גם בבית. הייתי פסיכוטית. אבל אני כבר מזדקנת. אני בת 28, ועמוד השדרה לא סופג את זה. גם הוורידים ברגליים התחילו לצאת. אז עברתי לנעלי בית של פו הדוב".
אפרופו דובים, אני רואה שהפרוות נעלמו מחלון הראווה שלך אחרי שחטפת מהטוקבקיסטים, אבל עור עדיין יש כאן בשפע.
"אי אפשר לחיות בלי עור, כי כל הנעליים הן מעור. פרווה זה פוגע ואפשר לוותר על זה, אבל גם אם אני עומדת אצל גוטיה ורואה פִּיס נדיר עם חתיכת פרווה, אני לא אמנע אותו מעצמי ואקח אותו. אבל לא אתלה אותו בחלון הראווה אלא אשים אותו במחסן ואוציא בשקט ללקוחה, בלי לעצבן אף אחד".
אני מקווה שטל מ"האח הגדול" לא תקרא את הכתבה הזאת.
"מי זאת טל מ'האח הגדול'? אני לא רואה טלוויזיה. אני רואה רק סרטים, חדשות וערוץ דיסני בגלל מישל, הבת שלי בת הארבע. תסתכל עלי, אני האח הגדול בעצמי. יושבת כאן, פותחת את המצלמה ורואה מה קורה בחנות ומה קורה בבית".
"התחלתי את ההריון במשקל 45 ק"ג, ועכשיו אני שוקלת 63" // צילום: אלכס ליפקין
שלחתי תחתונים וגופיות
אל תיתנו לשלווה הזו לבלבל אתכם. עד לפני זמן לא רב, ניקול ראידמן היתה טרודה רק בעניין אחד: מבצע צוק איתן. היא מימנה ואירגנה תרומות נדיבות במיוחד לחיילים ולתושבי עוטף עזה, והקדישה את פעילותה הענפה ברשת להסברה פרו־ישראלית ואנטי־פלשתינית נמרצת, כולל עיבוד מחשב בלתי נשכח של טנק ורוד הדוהר לרצועה.
"בהתחלה היו חסרים לחיילים תחתונים, גופיות, נעליים ואוכל, ובהמשך גם אפודי מגן קרמיים", היא מספרת. "בשלב מסוים הבנתי שלבד אני לא יכולה לעשות את זה, אז פניתי למיכאל, שמייד במקום שאל כמה צריך. עניתי לו, והוא הוציא".
כמה היה צריך?
"זה התחיל בסכום אחד גדול, והמשיך לעוד קצת ועוד קצת. בהמשך גם חברים שלו עזרו והתגייסו והוציאו. פשוט מצאתי לי עיסוק לכל המלחמה. הייתי פותחת חדשות ורואה עוד חייל שנהרג, ולא מפסיקה לבכות.
"חוויתי את המלחמה הזאת כטראומה. הראש שלי בכלל לא היה בחנות. לא הפסדתי כסף במלחמה, אבל גם לא הרווחתי. אם לא הייתי בהריון, הייתי מתיישבת על הגבול עם קלצ'ניקוב".
לא שקלת לטוס למקום אחר עד שהכל ייגמר?
"לא זזתי מפה, וגם אם היתה לי נסיעה מתוכננת, ביטלתי אותה. כמה שאני אולי נראית לך פלצנית בתדמית שלי, אז בבסיס שלי אני מאוד ציונית. ואם המדינה שלי במלחמה, אני לא אסע לחופשה ביאכטה בניס או בקאן, זה גם לא מעניין אותי. נשארתי פה להתמודד עם האזעקות והריצה לממ"ד כמו כולם.
"מישל נכנסה לטראומות, למרות שאנחנו לא בעוטף עזה אלא בהרצליה פיתוח. היא היתה סופרת עד שלוש ומחכה לבום. זה הזוי. בהתחלה ניסיתי להסביר לה בעדינות, המצאתי לה משהו, עד שיום אחד היא באה אלי ואמרה לי, 'אמא, למה חמאס חופרים מנהרות?' פתאום אתה מבין שהכל הבל הבלים, ואתה לא יכול לעשות שכפ"ץ של דיור ולחיות בעולם מנותק".
את עצמך עשית צבא?
"לא עשיתי צבא. רציתי להתגייס, אבל סבתא שלי בדיוק נפטרה ואני בת יחידה והיתה סיטואציה לא נעימה בבית. אני מצטערת על זה עד היום".
מישל תעשה צבא?
"בוודאי".
מאיפה באה הפטריוטיות הזאת?
"אין לי ארץ אחרת, איפה אני אחיה? אני יכולה לסובב עכשיו את הגלובוס, ואיפה שהיד שלי תיפול, שם אני אגור. אני יכולה לקנות דירה בפאריס או בלונדון או במיאמי. אבל בשום מקום לא ארגיש כמו שאני מרגישה כאן.
"יש לי חברים צרפתים שמבקשים ממני לחפש להם בית בישראל, אני אומרת להם שיש פה מלחמה, והם אומרים לי: זה לא משנה. אנחנו רוצים לבוא לישראל. זו המדינה של העם היהודי, שעבר כל כך הרבה לאורך ההיסטוריה".
ומה את חושבת על סלבס שהביעו דעות אחרות במהלך המבצע?
"אם אתה שואל על אורלי ויינרמן, שגיליתי את השם שלה רק במלחמה, אז שמעתי מה שהיא אמרה, ואם זה היה תלוי בי, הייתי שוללת לה את האזרחות. אני אעשה הכל בשביל המדינה, גם אם אני צריכה להקריב את החיים שלי. אני עושה את זה בשביל הסובבים אותי ובשביל הדור החדש שגדל פה, כי העולם הולך וסוגר עלינו, ואז מגיעים יפי הנפש שאומרים לך 'בעזה חיים במצור', 'גם הם בני אדם', וכל מיני שטויות כאלה".
חשבת לצאת להפגין?
"את ההפגנות שלי אני עושה באינסטגרם. אני דמות מוכרת, ועצם זה שיש לי את היכולת להשפיע ולעשות הסברה בסיסית גם בעולם וגם בארץ, זה משמח אותי. אם לא הייתי בהריון הייתי מתייצבת ומתנדבת".
את מקבלת הרבה בקשות לתרומות ולסיוע?
"אני מקבלת הרבה פניות, רובן דרך המשרד שלי, שפועל בתוך החנות. יש את הבקשות המוזרות, כמו 'אני חולמת על פרארי' או 'אני רוצה להגדיל את הדירה שלי כי נורא צפוף לי'. עם כאלה עדיף לא לפנות אלי. אבל אם פונים אלי עם סיפור של חיים ומוות, זה עובר בדיקה ומטופל מיידית. שוב, אני לא יכולה לעזור לכולם. אין לי תקציב בריאות של ארבעה מיליארד בשנה. אני עושה את זה מכל הלב, ולא כדי שתכתוב עכשיו איזו מדהימה אני".
אבל את כן אחת שאוהבת שמסקרים את הפעילות שלה.
"לא במקרה הזה, כי זה משהו שהוא שלי, עם חשבון הנפש שלי. מצווה עושים בסתר. סבתא שלי לימדה אותי שכשאתה עושה משהו טוב בחיים אתה לא צריך להשוויץ בזה, כי ברגע שכולם יודעים מזה, המצווה הזאת הלכה. אז אני לא מצפה לבנות עכשיו בית חולים ושייקרא על שמי. אני עושה כמה שאני יכולה, ואני נותנת כי זה חשוב לי ולבן זוגי".
אם זה היה תלוי בך, מה היית עושה בעזה?
"זה פוטנציאל אדיר. יש לך שם 1.8 מיליון תושבים, ואם תעשה סדר וניקיון של חמאס, תשאיר שם מיליון. אחר כך אפשר לעשות שם משהו בסגנון וגאס - קזינו ובתי מלון ותיירות. תהיה להם פרנסה, והם יבנו לגובה, ולא לעומק. אני אפתח חברת תעופה עם מטוסים ורודים היסטריים".
"חוויתי את המלחמה הזאת כטראומה" // מתוך האינסטגרם של ראידמן
גילה אלמגור, מאחורייך
ניקול ראידמן נולדה באוקראינה, בת יחידה להוריה. כשהיתה בת 10 עלתה לארץ עם אמה, האב נשאר שם. מגיל צעיר סייעה בפרנסת המשפחה. מאז 2008 היא בת זוגו של איש העסקים מיכאל צ'רנוי, המבוגר ממנה ב־33 שנים. ב־2010 ילדה את בתם מישל, וב־2011 זינקה לתודעה הישראלית ככוכבת העונה הראשונה של "מעושרות" בערוץ 10. מאז היא לא יורדת מכותרות מדורי הרכילות. מקפידה לא לרדת, יש לומר.
ראידמן עשויה מהחומרים הנכונים שהביצה המקומית אוהבת, ומספקת זוהר מסוג חדש: מוגזם, מוקצן, מנופח, עטוף בנעלי לאבוטן 15 ס"מ וריסים מלאכותיים. הכי לא הבת של השכן ממול, אלא אם כן אתה גר במגדלי יו. אבל יש בה גם צד עמוק יותר; מנערה מהגרת שחולמת בבית הספר על פיליפ קירקורוב ודנה אינטרנשיונל היא הפכה להיות זאת שמזמינה אותם להופעות.
היום מחזיקה ראידמן, בין השאר, בחברת הפקות שמארגנת אירועים לאלפיון העליון ובחנות האופנה האקסקלוסיבית "מאדאם דה פומפידו" בכיכר המדינה, שאותה היא חולמת להפוך לרשת. בד בבד היא שוקדת על קריירת השירה שלה. הונו של בן זוגה, אגב, מוערך במיליארדי שקלים.
"כל חיי הייתי צריכה להוכיח שאני מעבר לסטיגמה. כשאת יהודייה ברוסיה את סובלת מאנטישמיות, כשאת רוסייה בארץ את רוסייה מסריחה, כשאת נשואה למישהו עשיר את רוסייה זונה. תמיד מצאו לי איזה קיטלוג מעניין ומעליב, אז כל החיים הייתי צריכה להוכיח".
בימים אלה משודרת בערוץ 10 העונה השלישית של סידרת הדוקו־ריאליטי, שבה נחשפה המעושרת הכי מדוברת. אל תצפו ממי שהיתה אחת הכוכבות הבולטות של העונה הראשונה לפרגן לְעונה שהיא לא חלק ממנה. "צפיתי רק בפרק הראשון", היא אומרת. "אבל לא חשבתי על זה, כי המוח כבר קפא לי".
לא אהבת.
"סבתא שלי לימדה אותי דבר כזה: על דברים שעברו בחיים - או שמדברים טוב או שלא מדברים בכלל. אז גם עכשיו לא נדבר".
במחשבה לאחור, את מתחרטת על ההשתתפות בתוכנית?
"כל דבר שאני עושה זה שיעור לחיים. להגיד לך שזה עשה לי רע? אני לא יכולה להגיד את זה. קיבלתי שם חשיפה לכאן ולכאן. הגיעו גם דברים פחות טובים".
מה למשל?
"אנשים לא באמת מכירים אותי, לא באמת יודעים מי אני, והתפיסה שלהם לגביי מאז התוכנית היא שמדובר בבחורה נובורישית, שחיה בלי הכרה, שעסוקה בלבזבז את הכסף של בן הזוג שלה. הייתי מסתכלת על התוכנית ורואה את עצמי, אבל זאת לא אני. זאת לא ניקול האמיתית של היום־יום. זו דמות טלוויזיונית שניסתה למשוך אש ולעשות פרובוקציות ולעשות רייטינג במודע, כי אחרת אתה לא מעניין ואתה עוד אחד מתוך כמה.
"באותם הימים זה התאים לי. אבל לפעמים יש לי מחשבה שהבת שלי יום אחד תראה את זה, ואני בבעיה, כי זה מתנגש עם הערכים והחינוך שאני מנסה להעביר לה. גם הבת שלי יודעת שכדי לקבל משהו שהיא רוצה, היא צריכה לעשות ולעשות. ולא בא לי שהיא תראה את הפזרנות שלי ב'מעושרות'".
מה לגבי שאר המשתתפות?
"אלו נשים שבחיי היום־יום לא הייתי פוגשת אף אחת מהן ולא הופכת אותן לחברות או לידידות".
את בקשר עם מישהי מהן?
"לא, הזמן שלי יקר".
היו שמועות שהציעו לך להשקיע בערוץ 10.
"נכון, אבל נמנעתי מלעשות טעות שיכולתי להפסיד בה הרבה מאוד. מי שמסתכל על ערוץ 10 בצורה עסקית, זה לא רווחי. בשביל היוקרה והכוח אולי כן, אבל את זה אני לא צריכה. הכוח שלי זה הפה שלי, שלצערי אין לו מחסום".
את אומרת שלא נחשפנו לניקול האמיתית. אז מי זאת ניקול האמיתית?
"בן אדם מאוד פגיע ורגיש. אני נפגעת מכל דבר. אין לי כל כך חברים. יש לי שניים וחצי חברים, ואני לא מחפשת שכל הזמן יהיו סביבי אנשים ומסיבות".
בדיוק ההפך ממה שאת משדרת כלפי חוץ.
"אני שחקנית. את מי מעניין בן אדם פגיע עם לב טוב ורגיש? החיים זה משחק, ואתה צריך לדעת לשחק במשחק הזה. אני זוכרת שמיכאל היה רואה אותי בטלוויזיה, והוא לא הבין מה הוא רואה. 50 אחוז עריכה, 30 אחוז בימוי, ועוד 20 אחוז הגזמה שלי מול המצלמה. כל זה נתן לך מכלול של ליצן. הכל צריך לקחת בפרופורציה".
תכף תספרי לי שהתחלת לעשות שופינג בקניון.
"אוי, לפני שלושה שבועות הלכתי עם מיכאל ומישל לקניות בקניון רמת אביב, והסתכלו עלי כאילו משהו לא בסדר. כאילו אני גונבת. בגלל ההריון, בכל עשר דקות הייתי צריכה פיפי, ועכשיו לך תחפש שירותים בקניון. בדרך לשירותים, בכל שתי דקות בממוצע, אני מצטלמת עם מישהו שצועק לי, 'יא, ניקול ראידמן, איזו מהממת, בובה, הורסת'. אין לי בעיה עם זה, ויש לי סבלנות, ואני נהנית מזה ונותנת אהבה בחזרה. אבל כשנוגעים בי בהריון, וחם לי ואני הורמונלית, אז זה עושה לי קלאוסטרופוביה ואני רק רוצה לברוח משם.
"אל תשאל מה קרה לי שם. מישל נדלקה על זארה ילדים, ולא רצתה לעזוב. אמרתי לה, 'מה את צריכה את זה? יש לך בייבי דיׂור ובייבי פנדי בבית'. אז היא אומרת לי: 'אמא, אני לא אלך עם זה ליציאות אלא רק לגן'".
בן הזוג והילדה. הוא אבא במשרה מלאה
ביג מאמא
גם ההורות שלה מושכת הרבה אש וטוקבקים. היא מודה שהיא קוראת כמעט הכל, אבל מסרבת להתרגש. "כל מיני אנשים כותבים לי, 'את לוקחת מהבת שלך את הילדות הטבעית' וכאלה. מה נראה לכם, שהיא לא מתפתחת? אני משקיעה בה, ולא רק מבחינה כלכלית, אלא גם זמן. היא בשיעור פסנתר ובחוג התעמלות אמנותית, עומדת על הראש מגיל שלוש. כל יום יש לה חוג, אם לא שניים. יש לה חברות שהיא משחקת איתן בגינה, והכל בסדר. תודה על הדאגה, אבל אין מה לדאוג".
ובין חוג לחוג את לוקחת אותה למניקור־פדיקור.
"היא לא יכולה ללכת לגן בלי שהידיים שלה יהיו מסודרות. בחורף אני לא מסכימה לשים לה לק ברגליים, כי זה הורס את הציפורניים. למה לשים אם אף אחד לא רואה? עדיף לתת לציפורן לנשום. מה שכן, אני שמה לה מחזק ואז את הלק שהיא רוצה.
"היא נכנסת לסופר־פארם ואומרת, 'אמא, צבע כזה עוד לא היה לי', לוקחת ושמה בעגלה. היא לא תצא מהבית עם ציפורן אחת לא בסדר. יותר מזה, טרי, הכלב שלנו, שרט אותה. אז היא אמרה לי, 'טרי חייב פדיקור דחוף'. היא יודעת שלכלבים יש רק רגליים, ולכן זה לא מניקור. אבל היא הולכת לאותה גינה עם ילדים שלא עושים את המניקור והפדיקור".
ומה קורה, למשל, כשהיא מציירת בגן ומתלכלכת?
"יש לה גרדרובה שלמה גם בגן. זה לא שהיא יושבת כמו הנסיכה קייט ולא מציירת. היא ילדה כמו כל הילדים, שנשפך לה השוקו לפעמים, והיא מציירת ומלכלכת עם טושים ופלסטלינה. אבל היא לא יכולה לסבול את זה, אז היא מבקשת להחליף בגדים. הגננת הולכת לארון הבגדים שלה ומחליפה לה. ככה חינכתי אותה. היא ילדה מחונכת. היא יודעת איפה מותר לה להשתולל ואיפה אסור לה".
איפה אסור לה?
"במסעדת 'מול ים' היא יושבת בשקט עם מפית על הברכיים, ואוכלת בסכין ומזלג. היא גם לא אוכלת הכל. היא יודעת שאסור לאכול מתוק לפני ארוחה, ואחרי שהיא אוכלת היא מצחצחת שיניים. פעם אחת הלכנו לרופא שיניים לביקורת, והרופא אמר לה שאם היא תצחצח שיניים טוב היא לא תצטרך טיפולים. מאז היא מקפידה לצחצח. אני חושבת שזה טוב".
מה התוכניות שלך לימים שאחרי הלידה?
"להוציא תקליט. ובחנוכה הקרוב אשחק את המכשפה במחזמר של עמי ותמי".
מתחברת לדמות?
"כן, כבר יש לי ניסיון בלשחק מכשפה, כי שיחקתי פעם בהצגה 'תפוס את הפטיש'. מעניין אותי להיות על הבמה ולשיר, זה משהו שאני מאוד אוהבת".
הרבה פעמים יש פלייבקים בהצגות האלה.
"לא בכולן".
בקיצור, קאמבק אחרי הלידה.
"מאמי, כרגע אני מרגישה כמו הר, וההר העדיף להתחבא בבית ולהקדיש את החודשים האלה לעצמו. החלטתי להנמיך פרופיל. לעשות סטופ, ריסטארט לתדמית ולנראוּת שלי, ולהתחיל בדברים יותר רציניים. עם השנים הבנתי שלא משנה כמה חשבון הבנק שלך שווה ומה קורה בו - הרבה יותר חשוב להיות ישר והוגן עם עצמך ועם אנשים. כי בסופו של דבר, הכל הבל הבלים. אף אחד לא לוקח איתו כלום הלאה לעולם הבא.
"גם כשאני נהנית זה בפרופורציות. אני חיה ועובדת ומתפרנסת בכבוד, ומהמקום שלי תמיד חשוב לי להיות עצמאית ולא תלויה באף אחד. לא משנה עם מי אתה חי היום ומי נמצא לצידך, חשוב לי שתמיד תהיה לי הפינה שלי והאפשרות שלי להתקדם בזכות עצמי, כי לך תדע מה יהיה מחר. אני מאוד פמיניסטית, אין בזה בושה".
מה בן זוגך חושב על זה?
"הוא היה מעדיף שאשב בבית, אבל אני עצמאית, וזה מאוד חשוב לי. סגור אותי בבית בלי איזה פרויקט - ואני מתה".
הבת מישל. "הולכת לאותה גינה עם ילדים שלא עושים מניקור ופדיקור" // צילום: אלכס ליפקין
מבצעים לסבתא
לאחרונה נטשו ראידמן ובן זוגה את המגדלים בתל אביב לטובת וילה שכורה בהרצליה פיתוח, משם יעברו בקרוב לבית משלהם. "עזבתי את המגדלים כי צפוף שם", היא מסבירה. "אתה גר בקופסה מבטון, בלי דשא ובלי מרחב לילדים".
לצ'רנוי זה יהיה ילד שישי, אחרי חמש בנות - ארבע מנישואיו, ואחת מניקול. שלוש מהבנות גרות בלונדון ובארה"ב, ורק אחת מהן בארץ. בתו הבכורה גדולה מראידמן בעשר שנים.
"זה לא משנה בת כמה אני, אבל אני בתפקיד הסבתא הצעירה", היא אומרת. "יש לי ארבעה נכדים".
אין הרבה סבתות בגיל שלך.
"אי אפשר להגיד שאני סבתא במשרה מלאה, אבל אני אחלה סבתא. אני נכנסת לחנות של כריסטיאן דיור בפאריס, והם שומרים לי את כל המידות, כי צריך גם למישל וגם לנכדים. פורשים לי שטיח אדום, כי אין עוד פראיירים שמגיעים לשם כמוני. כשאני נוחתת בחנות, כל המוכרות יודעות שהבונוס השנתי הגיע, אז הן מתחילות להוציא לי את כל הדברים. יש מידות לנכדה הראשונה, יש מידות לנכדה השנייה, וכן הלאה. בהתחלה לא היה להן נעים לשאול איך בחורה צעירה כמוני יש לה כבר נכדים, עד שיום אחד הגעתי עם הבת של מיכאל, ואמרתי להן: תכירו, זאת האמא של הנכדים שלי".
איך מיכאל עם ההריון?
"נראה לי שזה ההריון הכי לחוץ שלו. כל החיים הוא עבד, אז הוא לא ראה את הילדים שלו הרבה. כל הזמן היה בישיבות ובטיסות. במקרה הזה יש גם יתרון בזה שהוא בן 62, כי הוא שבע מכל המסביב ויוכל ליהנות מהילד. הוא יושב בבית הרבה, ומישל רואה אותו יותר מאשר היא רואה אותי. הוא למשל מאוד מעורב בקטע של הגנים. לוקח אותה לגן ומחזיר אותה. הוא אבא במשרה מלאה, לא אבא וירטואלי".
הוא יהיה אבא לא צעיר. כשהילד ילך לצבא, הוא יהיה בן 80.
"ברור, הוא מאוד לחוץ מזה, ועוברות לו מחשבות. לפעמים הוא אומר לי: 'חשוב לי לראות אותם מתחתנים ולהיות ברגעים החשובים בחיים שלהם'. אבל הוא גם מבסוט. הרגעים הכי מאושרים שלו הם כשהוא מנהל שיחות עם מישל. מיכאל הוא הכי גבר, אבל הוא גם הכי רגיש. עכשיו, כשאני בהריון, הוא זה שמוציא את טרי לסיבוב".
חשבתם למסד את הקשר?
"דיברנו על זה, אבל עוד לא בנו את האולם שיכיל את כל האורחים. למיכאל יש איזה 4,000 מוזמנים, ולי עוד 5,000, ואתה לא יכול להזמין אחד ולא להזמין את השני, כי לפחות 2,000 ייעלבו".
אפשר לעשות גם אירוע קטן, לא?
"השאלה היא כמה קטן. 2,000 איש זה קטן?"
בניגוד להרבה זוגות מפורסמים אחרים, כמעט לא רואים אתכם יחד.
"אני שומרת על הפרטיות שלנו. אני בן אדם של שואו־אוף ופתיחות, אבל הוא לא אוהב שואו־אוף, אז אני שומרת על הכבוד שלו. למרות שצריך לעשות לו פפראצי, כי הוא ממש רזָה".
איך עברה הלידה הקודמת שלך?
"בלי אפידורל, 14 שעות בחדר לידה. 14 שעות של אושר", היא צוחקת.
אושר?
"אני לא לוקחת אפידורל, כי אני אנטי. אני רוצה להיות בשליטה. גם טיפולי שיניים אני עושה בלי הרדמה. על הכורסה של הרופא שלי יש חותמת של הציפורניים שלי. ניסית פעם לעשות טיפול שורש בלי הרדמה?"
לא. למה לסבול?
"אין לי בעיה עם כאבים. מה שאני לא יכולה לסבול זה כאב נפשי, או אנשים שפוגעים בי. אבל עם כאב פיזי אין לי בעיה".
איפה מיכאל היה בלידה של מישל?
"הוא ברח למטה, כי לא היה יכול לשמוע את הצרחות".
את מתכננת להניק?
"לא, אני יולדת ונוסעת לשבוע האופנה בפאריס. התינוק יהיה בבית עם מיכאל".
תרצי עוד ילדים?
"כמה שאלוהים ישלח - זה מה שיהיה. התינוק הזה היה מתוכנן, וגם לקח זמן עד שנכנסתי להריון. עם מישל נכנסתי להריון בשנייה, ופה לקח לנו קצת יותר משנה. אני מניחה שזה גם בגלל העצבים והלחץ של העבודה שלי, וגם בגלל שהפעם גיליתי שיש דבר כזה ביוץ, ואם את רוצה להיכנס להריון, אז כדאי שבזמן הביוץ תהיי בבית ולא בתצוגה של שאנל בלונדון. אחרת זה לא יקרה".
יש לך בן או בת?
"החלטנו שלא מדברים על זה. בפעם שעברה כל הרופאים, בכל הבדיקות, אמרו לי שיש לנו בן, וקניתי הכל כחול. עכשיו תתאר לעצמך את מיכאל, אחרי ארבע בנות, מחכה לבן ראשון, יושב מתחת לאיכילוב והכל בבית כחול בלו רויאל ותכלת, ואז, כשאני יולדת, המיילדת בהלם, לבנה סיד מהמשקל שלה, ואומרת לי שיש לי בת. אמרתי לה, 'לא יכול להיות. אני כבר בהכנות לברית, מה בת?' ואז התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'מזל טוב, יש לך בת'. התגובה הראשונית שלו היתה: 'בלאט' - והוא ניתק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו