איגור סטרווינסקי הקטן היה בן 11 כאשר ישב לראשונה לצד אביו בתיאטרון מרינסקי שבסנט פטרסבורג ושמע את האופרה "החיים למען הצאר" של גלינקה. לאחר המופע צעדו האב ובנו לביתם, מהמהמים את הלחנים ששמעו. השנה היתה 1893 ולילד לא היה ספק: "אני אדבר בקול המאה ה־20", אמר לאביו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בגיל 19 הפליא איגור להלחין, לנצח ולנגן בקריאה ראשונה ("פרימה ויסטה") מספר התווים. בגיל 27 פגש אדם ששינה את גורלו: בקונצרט מיצירותיו נכח סרגי דיאגלב, הדוניסט בן עשירים. חלומו של דיאגלב להיות מוסיקאי נגוז כשהמורה הדגול רימסקי־קורסקוב קבע שהוא חסר כישרון מוסיקלי. דיאגלב מצא דרך להמשיך לפעול בעולם הצלילים שכה אהב, וביקש מסטרווינסקי הצעיר להיות המלחין ומנצח הבית של הבלט שהקים.
גורל השניים נקשר. הם צעדו יחד בדרך החיים, ואף נקברו זה לצד זה בבית הקברות בוונציה - העיר האהובה עליהם. סטרווינסקי הלחין את "ציפור האש" לפי אגדה רוסית עממית, ואת "פטרושקה"; דיאגלב אירגן את ההצגות. הרקדן היה ניז'ינסקי, שעליו סיפרו כי כאשר הוא קופץ, הוא שוהה זמן רב באוויר, ובכוח קסם אפל מתעלם ממשיכת האדמה.
היצירה המכוננת השלישית של סטרווינסקי היתה הבלט "פולחן האביב". הצופים לא אהבו את ההצגה ואף השתוללו ורקעו ברגליהם במחאה. דיאגלב שכר אנשים שימחאו כפיים ויצעקו: "בראבו", אולם קולם לא נשמע בהמולה. הרקדנים המבועתים ברחו אל אחורי הקלעים, אולם שם היה ניז'ינסקי, וזה צעק ודחף אותם בחזרה לבמה. סטרווינסקי לא נרתע: "הקהל יתרגל לאסתטיקה חדשה". וכך היה.
תולדות חייו של סטרווינסקי נקראות כסיפור המחצית הראשונה של המאה ה־20. חייו היו בסימן בריחה. בנעוריו נמלט מהמהפכה הבולשביקית ברוסיה, קבע את מושבו בצרפת, ואף זכה באזרחות. האופנאית קוקו שאנל שיכנה אותו בדירתה בפאריס, ואף ניהלה עימו רומן סוער. מאימת הנאצים ברח סטרווינסקי מצרפת לארה"ב, ובילה את שארית חייו בבברלי הילס. הביוגרפיה שלו היא גם "מי ומי" תרבותי - באי ביתו היו הסופרים תומס מאן, פרנץ ורפל, אלדוס האקסלי והמשורר ט"ס אליוט.
אך למרות שאמריקה אימצה אותו, רוסיה נשארה תמיד בליבו של סטרווינסקי. הוא הרגיש נינוח רק כאשר דיבר רוסית, וכאשר ביקר ברוסיה באחרית ימיו וזכה בכבוד של מלכים, אמר: "ריחה של האדמה הרוסית שונה מריחו של כל מקום אחר, את זה אי אפשר לשכוח".
צבי צרי, מוסיקאי ומחנך, כבר זיכה אותנו בביוגרפיות של מוצרט, שוברט, בטהובן, ברטוק והיידן. ספריו חפים מתחבולות ספרותיות, ובכך כוחם. בזכותו מקבלים הקוראים דיווח כרונולוגי מעט פדגוגי, אך צנוע וכובש לב. צרי כותב מעין יומן מדויק להפליא ואנושי מאוד, שספוג אהבה אינסופית למוסיקה.
סטרווינסקי / צבי צרי
נהר ספרים, 471 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
