שבוע וחצי לאחר הפסקת האש בין חמאס לישראל, חזרו מרבית המשפחות מנחל עוז לביתן. מרבית העוזבים התגוררו בשבועיים האחרונים באורים, והיום, בהסעות מאורגנות, חזרו הביתה. "כיף לחזור", אמרה ינינה ברנע, 41, שחזרה לקיבוץ אחרי היעדרות של כחודשיים, עם בעלה ערן, 42, ושני ילדיהם. "היינו במסע נדודים מתיש, מעייף, הרגשנו שאנחנו נזרקים מהבית. אף הורה לא קם והחליט שהוא עוזב את ביתו, המקום היחיד שטוב לו בו, ונוסע למקומות אחרים".
NEWSENDERS
ינינה החליטה עם בעלה כי היא לא לוקחת סיכונים מיותרים, לקחה את ילדיה ונסעה. הם התגוררו במספר מקומות, ובשבועיים האחרונים, כש"הוקמה" קומונה זמנית של משפחות נחל עוז באורים, עברו מרבית המשפחות לשם. אחרי שהוקם בו גן הילדים, החיים נראו טובים יותר. בלתי אפשרי היה לקיים משפחה נורמלית, ותחושת הביטחון הייתה ירודה. גם אם היה סיכוי להתמודד עם הירי הקשה, והסכנה הקיומית, בא האסון של משפחת טרגרמן, ופשוט שבר אותנו".
"יש לנו לא מעט שאלות בנושא ביטחון"
"היום החלטנו לחזור, לאחר למעלה משבוע וחצי של שקט מוחלט", אמרה עוד ינינה. "שום דבר עדיין לא בטוח, ויש לנו לא מעט שאלות בנושא ביטחון שאין עליהן תשובות, אבל לאור השקט החלטנו לחזור ולנסות לקיים שגרה במצב השביר והנזיל הזה. אישית, אני מאוד מקווה שהפסקת האש תחזיק מעמד. אני אפילו לא רוצה להתנבא, אני פשוט מאוד מקווה שכן תחזיק מעמד".
"מספיק היה לי לראות את הילדים מאושרים לחזור הביתה, ובשבילי זה אומר שקיבלנו החלטה נכונה. אנחנו וכל שאר המשפחות, רוצות לחיות את החיים שלנו בשקט ובביטחון", אמרה.
לדברי רותי ונגר, מצוות הקיבוץ, היום חזרו לביתן מקיבוץ אורים 25 משפחות. "היו עוד 15 משפחות שהתניידו בין חברים בארץ. חלקם חזרו בימים האחרונים, עם הרבה חששות, אבל הם חזרו מתוך אמונה שהשקט ישרור. כולם מותשים מהלחימה. בימים האחרונים, עבר צוות של יועצים בין כל המשפחות, כדי לרכך את החזרה הביתה, כי כולם חוששים, למען האמת. הם הולכים לעבור תהליך לשקם את תחושת הביטחון האישי והאזורי, שאבדה להם".
לדברי וגנר, מספר משפחות החליטו שבשלב זה הן לא חוזרות. "הן שכרו בתים מחוץ לאזור. אולי בשלב מאוחר יותר, כאשר הפסקת האש תחזיק מעמד לאורך זמן ותתייצב", אמרה.
