הוביל את מדורת השבט

כמה פעמים יוצא לנו לשמוע בשנים האחרונות על תוכנית זו או אחרת ששואפת להפוך למדורות השבט? הדבר הזה שכולם רואים, שכולם מדברים עליו, שאי אפשר להתעלם מקיומו. פה "האח גדול", שם מהדורה מרכזית, אולי ריאליטי מוסיקלי - כולם גדולים, אך אין דרך להשתוות למדורת השבט של הערוץ הראשון בשנות ה־70 וה־80. מדורת שבט שפניו של מני פאר, שהלך אתמול לעולמו, היו חלק בלתי נפרד ממנה.

זה לא המקום לדיון תרבותי. אפשר להתווכח מה כן היה שם באותה תקופה - ובעיקר מה לא היה שם באותה מדורת שבט - זה המקום לזיכרון, לאיש שהיה חלק מאיתנו, שבמשך כשלושה עשורים אירח את כולם, היה מוכר בכל בית, שותף לרגעים טלוויזיוניים שלא יישכחו ואשר חשף בפנינו כוכבים רבים. מני פאר היה קודם כל מנחה, ואז שחקן, בדרן, איש תרבות ועיתונאי. כמנחה הוא ידע לא לעמוד במרכז, לתת למרואיין לספר את הסיפור, להוביל את האורחים שלו ולא להפריע להם. הם האורחים, הוא המארח.

צפיתי אתמול בכמה מהקטעים שחקוקים במיוחד בזיכרון בהנחייתו. בראש ובראשונה הראיון האחרון של זוהר ארגוב, בינואר 1987, כשמצבו כבר היה רע במיוחד. כמה רגעים כאלה ראתה הטלוויזיה הישראלית? רגעים שאפשר וצריך לדון בהם גם בעוד 50 שנה, שבאמת מסמנים ומסמלים משהו.

אם נולדת לפני 1985, מני פאר יישאר לעד בזיכרון שלך. גם כאשר התגלתה אצלו המחלה בתחילת השנה, הוא לא ברח והסתגר. פעם מנחה תמיד מנחה. הוא בחר לדבר עליה, להציג אותה, בדרך של ג'נטלמן, עם הומור עצמי וללא חשיבות עצמית. נראה שיכולת ההכלה שלו באמת היתה יוצאת דופן, כי גם את המחלה שהכריעה אותו הוא בחר לארח.