סטריאוטיפ להחלפה

משבצת הסטריאוטיפים בימי רביעי בערב התפנתה עם סיום "האח הגדול". מה עושים? משבצים תוכנית אחרת שמסדרת את העולם לפי הסטריאוטיפים הכי פשוטים, הכי הגיוניים. אם בבית "האח הגדול" מגלים פנים אחרות של סטריאוטיפים הולכים על שתיים רק אחרי חודש, ל"אמא מחליפה" יש שעה.

שתי משפחות. יוחאי והילה ממושב בדרום, צביקה הזמר ואשתו אורלי מרמלה; אלה קמים לפנות בוקר, ואלה הולכים לישון לפנות בוקר; אמא אחת עוזרת לרתום חמורים, אמא אחרת נעה בין הסלון לחדר השינה; אמא אחת חולת סדר, אמא אחרת מסתפקת בסגירת הדלת שלא ייכנסו עקרבים; יש צורך להוסיף אשכנזים מול מזרחיים?

היו רגעים משעשעים אתמול ב"אמא מחליפה". שתי אימהות שלא מצאו את עצמן כשיצאו מביתן אל דינמיקה משפחתית שהיא ההפך הגמור מהן. אחת מגיעה ואומרת "מזל שלא לבשתי אלגנט", האחרת רואה את חוקי הבית ואומרת "יש כאן שפחה, ופרזיט שלא מוכן לעשות כלום".

קצת חבל שקונספט מוצלח, משעשע, שבסופו אכן מגיעות תובנות ראויות, התבזבז אתמול על ליהוק משפחות שנמצאות בדיוק היכן שמצפים מהן. ישראל מלאה במשפחות מיוחדות, בבתים שככל שנעמיק את הכניסה אליהם, כך נגלה עוד ועוד רבדים של ייחודיות. יכול להיות שזה יהיה קצת פחות משעשע, אבל לא יקרה כלום אם גם הצופים יזכו בכמה תובנות.

הוביל את מדורת השבט

מני פאר, 2014-1946

כמה פעמים יוצא לנו לשמוע בשנים האחרונות על תוכנית זו או אחרת ששואפת להפוך למדורות השבט? הדבר הזה שכולם רואים, שכולם מדברים עליו, שאי אפשר להתעלם מקיומו. פה "האח גדול", שם מהדורה מרכזית, אולי ריאליטי מוסיקלי - כולם גדולים, אך אין דרך להשתוות למדורת השבט של הערוץ הראשון בשנות ה־70 וה־80. מדורת שבט שפניו של מני פאר, שהלך אתמול לעולמו, היו חלק בלתי נפרד ממנה.

זה לא המקום לדיון תרבותי. אפשר להתווכח מה כן היה שם באותה תקופה - ובעיקר מה לא היה שם באותה מדורת שבט - זה המקום לזיכרון, לאיש שהיה חלק מאיתנו, שבמשך כשלושה עשורים אירח את כולם, היה מוכר בכל בית, שותף לרגעים טלוויזיוניים שלא יישכחו ואשר חשף בפנינו כוכבים רבים. מני פאר היה קודם כל מנחה, ואז שחקן, בדרן, איש תרבות ועיתונאי. כמנחה הוא ידע לא לעמוד במרכז, לתת למרואיין לספר את הסיפור, להוביל את האורחים שלו ולא להפריע להם. הם האורחים, הוא המארח.

צפיתי אתמול בכמה מהקטעים שחקוקים במיוחד בזיכרון בהנחייתו. בראש ובראשונה הראיון האחרון של זוהר ארגוב, בינואר 1987, כשמצבו כבר היה רע במיוחד. כמה רגעים כאלה ראתה הטלוויזיה הישראלית? רגעים שאפשר וצריך לדון בהם גם בעוד 50 שנה, שבאמת מסמנים ומסמלים משהו.

אם נולדת לפני 1985, מני פאר יישאר לעד בזיכרון שלך. גם כאשר התגלתה אצלו המחלה בתחילת השנה, הוא לא ברח והסתגר. פעם מנחה תמיד מנחה. הוא בחר לדבר עליה, להציג אותה, בדרך של ג'נטלמן, עם הומור עצמי וללא חשיבות עצמית. נראה שיכולת ההכלה שלו באמת היתה יוצאת דופן, כי גם את המחלה שהכריעה אותו הוא בחר לארח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו