טל, אם את רוצה להמשיך לנצח, תתחילי לחייך
טל גלבוע צריכה לזכור שהיא לא ניצחה את "האח הגדול" בגלל שמעריצים את האג'נדות שלה
, עודכן
שש עם, ערוץ 2, 18:00
אני מודה שהתבאסתי לראות את טל מתראיינת אצל עודד בן עמי פחות מיממה אחרי שהדהימה מדינה שלמה. דחילק, גם אם את לא מרוצה מהמיליון, עשית לאג'נדה שלך שירות שלא היו עושים לה אלפי הפגנות וגימיקים קטנים. אין צורך להישאר בעמדת קרב גם אחרי שהכל נגמר, כולנו מבינים שהמלחמה שלך לא מסתיימת כאן.
בסקרים שפורסמו בתחילת השנה דיברו על אחוז אחד של טבעונים בישראל, יש שיגידו שזה היה קצת יותר מזה. היום, אחרי "האח הגדול", המספרים האלה ילכו ויגדלו. הזכייה של טל לא הגיעה כי ישראל העריצה את האג'נדה שלה, היא הגיעה בגלל הדמות שהיא, בגלל שלא משנה איך הציגה את עמדותיה, בבתים רבים שבהם אוכלים בשר אהבו אותה, ובעקבות כך גם קיבלו את מה שאמרה.
צילום: זוהר קליגמן באדיבות קשת ואנדמול תקשורת
עכשיו טל חוזרת למציאות. אין לה 24 שעות של מצלמות סביבה שדרכן תוכל גם להיות לוחמנית וגם להראות את הצדדים האחרים, האהובים שלה. אז אם היא רוצה להמשיך לנצח גם בחוץ, שתזכור שחיוך אינה מילה גסה.
חטיף קליל
נויורק, yes action, 20:30
בסצנה שפותחת את העונה השלישית של "נויורק" עומד יוסי אלחריזי (איתי תורג'מן) להתאבד. אבל לא סתם להתאבד; אלחריזי באמריקה, אז הוא יתאבד כמו באמריקה - זה יהיה גדול, רועש, בומבסטי, ממגדל גבוה בקצה העיר שכל אורות מנהטן מתחת לרגליו. כשהמתאבד לידו מתחיל לייעץ לו הוא מקלל, אבל בעברית. כי הרגליים שלו בניו יורק, אבל הלב נשאר בנתניה.
"נויורק" היא לא הסידרה הראשונה שמזגזגת בין החלום האמריקני למציאות הישראלית, אבל היא כן נוגעת בפן אחר, אמיתי יותר, שבו נראים באמת החיים של "הדוד מאמריקה", לא בשיחות הסקייפ עם הבית, אלא ביום־יום, בקשיים להתפרנס, בקומבינות, בהסתבכויות - פחות בחלום, יותר בשברו.
אני רוצה להיזהר בכבודה של "נויורק". לא בכל יום מגיעה סידרת מקור לעונה שלישית, זה חשוב לכולנו שגם את זה נקבל. הקונספט שלה מעניין, אחר, היא הצליחה לתפוס את הקהל בשתי העונות הראשונות. על פניו הכול בסדר, רק שהביצוע של תחילת העונה השלישית נופל כרגע משתי העונות הקודמות.
גם אם בדרמה יומית משקיעים פחות בדיאלוגים בין הדמויות, עדיין יש תחושה שב"נויורק" עבדו מהר, בלי מאמץ גדול לחפש דמויות מורכבות ולהשקיע בדיאלוגים מדויקים וריאליסטיים. השילוב הזה, של חצי צחוק חצי אקשן, יכול לעבור רק אם הקו ביניהם ברור. כאן קשה להבין מה רציני ומה בגדר פרודיה.
כשפרץ אלחריזי אומר לאבא שלו שלא כדאי להם לחזור לעולם הפשע ולהתפרנס מ"חסויות", קשה להבין על חשבון מי הבדיחה. וכאשר שלוש דקות לפני כבר מבינים איך ייראו הפנים של יוסי אלחריזי ברגע שיביט על התמונה של הדמות שהוא אמור לחסל, אתה לא יודע אם להדליק סיגריה משועשע או לתפוס עמדה מתוח על הספה לקראת שידור הפרק הבא.
"נויורק" עוברת טוב כחטיף תוכן, משהו שתראה ממנו בכיף כמה פרקים ברצף בסוף השבוע, אבל לא תיכנס מסוקרן שוב ושוב ל־VOD כדי לראות מתי עולה הפרק הבא. יש בה קצב מהיר שמשאיר את הצופה מרוכז, הרוח הגרנדיוזית של מנהטן מורגשת, וגם אותם ישראלים שמגיעים לאמריקה לעשות כסף ומשאירים בארץ את הערכים ואת הבושה. נראה שזה די והותר בשביל להגיע לעונה שלישית.
