כשזה עמוק

עמוקה // צילום: גיל אליהו/ג'יני // עמוקה. רבים מהתושבים עוסקים במקצועות חופשיים הקשורים לאמנות, לאירוח ולרוח

בדרך העולה לעמוקה, יישוב קהילתי קטן ליד חצור הגלילית וצפת, אנחנו הולכים לאיבוד שוב ושוב ומוצאים עצמנו עמוק בתוך יער ביריה. לבסוף אנחנו מחליטים להתמסר לנסיעה ביער, למרות שמדובר בדרך ארוכה, מפותלת ומתמשכת יותר. רק כשאנו נכנסים בשערי היישוב אני מבינה שהנסיעה ביער היתה הדרך ההולמת ביותר להיכנס למקום הקסום הזה, שמרגע שנכנסתי בשערו הרגשתי כאילו אני מבקרת בממלכת סיפורי האגדות ונשביתי בקסמו כליל.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אף בית בעמוקה לא דומה למשנהו, ורוב הבתים לא דומים לאף בית אחר שאני מכירה. אין כאן בתי פאר ולא אחוזות יוקרה אלא בתים כפריים בעיצוב יצירתי, שמתכתב להפליא עם האבנים והעצים של הסביבה, ואולי גם עם המסתורין של צפת ושל קברות הצדיקים הסמוכים. ואם כל זה לא מספיק, כל אחד מהבתים האלה טובל בצמחייה עבותה - שלא לומר חלקת יער קדמית ואחורית משלו - ומדי פעם מבצבצים מבעדה ראשים מסקרנים של תושבי המקום.

ליאת גנון במסעדת ארגמן. מייצרת גבינות ולחמים במו ידיה

רק חמישים משפחות גרות ביישוב, שהוקם בשנות השמונים כחלק מתוכנית המצפים בגליל, שנועדה לייהד את האזור, ובשנים הראשונות להקמתו הוא לא היה מחובר לתשתיות מים וחשמל. רבים מתושביו עוסקים במקצועות חופשיים הקשורים לאמנות, לאירוח ולרוח, כך שמדובר בטיול מהנה במיוחד בנוף הררי מרהיב, שבו פוגשים אנשים שורשיים וחביבים ושומעים סיפורים מעניינים. יש ביישוב המיוחד הזה גם הרבה צימרים ברמות שונות, אבל ביום ביקורנו הם היו מלאים, כך שלא יכולנו להתרשם מהם. כמו כן, אפשר ללון בצפת הסמוכה ולהעביר כאן יום של טיול מענג.

טיפולים לגוף ולבטן

אנחנו פותחים את ביקורנו בבוסתן נדב - מעין שמורת טבע ביתית שהקים נדב ליפשיץ בחצר ביתו, שבה טראסות, קשתות ובריכת אבן יפה. נדב היה איש רשות שמורות הטבע ובמשך 19 שנה גר עם אשתו יעל וילדיו בשמורת נחל עמוד, וזה יכול להסביר במקצת את החצר הקסומה הזאת שבנויה בבנייה יבשה, מאבני לקט ללא מלט, עם צמחייה עשירה ויפה בכל פינה. בסופי שבוע החצר הזו הופכת לבית קפה קטן שבו מוגשים מאפים ועוגות עם שתייה חמה וקרה.

בנוסף, אשתו של נדב, יעל ליפשיץ, מפעילה במקום גלריה לאמנות ולצורפות. כאן מוצגים התכשיטים שהיא צורפת ומלקטת: תכשיטי כסף ואבני חן, שחלקם נאספו בשווקים ועברו תהליכי ניקוי, שיפוץ ורענון והם נראים כמו חדשים. בנוסף, מארחת יעל בגלריה תערוכות של אמנים שונים, וכשאנו ביקרנו אצלה היו אלה ציוריו של גיא קפלן.

אנחנו ממשיכים ברגל לבית אחר שבחצרו עומד מבנה עץ לבן ופשוט. מהחלון הירקרק והקט שבו מבצבץ ראשה של אישה צעירה בכותונת לבנה עם פסי זהב, וכיסוי לבן לראשה. מסקרן. אנחנו נכנסים למבנה דרך החצר האחורית, שבה עומדים שלושה שולחנות. "ארגמן - מסעדה חלבית", כתוב על השלט, ובפנים מגישה האישה לאורחים ארוחת בוקר גלילית מתוך מזנון של סלטים ומאפים מיוחדים מעשה ידיה.

אנחנו טועמים סלט סלק עם עדשים מונבטות, עגבניות שרי עם שום בתנור, סלט כרוב נפלא, קישים קטנים של בטטה וחציל וגם עלי גפן ממולאים בגבינת עיזים - מעדן טעים מאין כמוהו. פניה של האישה הצעירה בכותונת הלבנה ובשביס מאירות, והיא מספרת לי ששמה ליאת גנון, ושבעבר היתה בכלל ספרית תל־אביבית. לפני 18 שנה חזרה בתשובה ונישאה לדוד, גם הוא חוזר בתשובה שכיום מלמד צילום בצפת. כאן, בחיים של חיבור לטבע, לאדמה ולתורה, מצאו השניים שלווה ואהבה, ואלו מורגשים בכל ביס מהאוכל שהיא מכינה. מדי שבוע היא מייצרת במו ידיה גבינות עיזים נפלאות, אופה לחמי מחמצת, ולמזמינים מראש היא מכינה גם ארוחות חלביות של ניוקי, רביולי, פסטה ודגים.

אחרי ארוחת הטעימות הקלה והנפלאה אצל ליאת אנחנו ממשיכים בטיולנו ביישוב, עד שאנו מגיעים לבית שבפתחו בריכה קטנה ומקורה, עם שלט המזמין לטיפולי וואטסו במים. בבריכה החמימה צפים בעיניים עצומות כמה אנשים, והבעה של שלווה סטואית על פניהם. שרית נחמיאס, הבעלים של "יערה טיפולי מים", מסבירה לי שהמים הם בטמפרטורה של 35 מעלות, ושהוואטסו הוא עיסוי מפנק מאוד שמתבצע בתוך המים. בנוסף, מתקיימים בבריכה גם טיפולי Water Dance, ריקוד עדין המתבצע בתחילה מעל המים, ובהדרגה יורדים אל מתחת לפני המים.

אורנה דינרי ביער עמוקה. טיולים קבוצתיים באווירה אחרת

אנחנו ממשיכים לטייל ביישוב, ונעצרים מול בית דו־קומתי קטן אשר נראה ממש כמו בית השוקולד של עמי ותמי. בדיוק כשאני חוששת שמא אני מסיגה גבול בסקרנותי, יוצאת מהבית הצמוד אישה נאה, שמוכרת לי מפעם. זוהי אורנה דינרי, שבין שאר עיסוקיה מעבירה טיולים חווייתיים ביער עמוקה הצמוד לביתה. לפני כמה שנים השתתפתי בטיול בהנחייתה ביער ביריה, והוא נצרב בזיכרוני לטובה.

אורנה עוסקת גם ברפואה סינית וביוגה, ומעבירה סדנאות לאורח חיים בריא ולאיזון גוף־נפש,

ואני מצטרפת אליה לטיול קבוצתי ביער עמוקה. הטיול מתחיל בתרגילי דו־אין סיניים הכוללים הקשות על הגוף באמצעות הידיים ותרגילי נשימה, שמטרתם לאזן את זרימת האנרגיה בגוף. בהמשך אנחנו מטיילים בשקט ביער, בהליכה מודעת, תוך כדי התמקדות בתחושות ובנשימות והתבוננות בטבע שמסביב.

כשמצטרפים לטיול קבוצתי שכזה, ההתחלה קצת קשה והפיתוי לקשקש בעליזות עם שאר האנשים גדול. לאט לאט מתרגלים ומתמסרים לשקט הפנימי ולמראות הכובשים של הטבע הפראי שמסביב, דבר שמביא להתרוממות רוח ולשקט פנימי נעים ומבורך.

סלט של חוות בת יער. עשיר וצבעוני

מרוממי נפש ושלווים אנחנו ממשיכים לנקודה נוספת בעמוקה: מסעדת הבשרים של חוות בת יער. החווה מציעה למשפחות ולילדים טיולי רכיבה על סוסים וגם פארק חבלים אתגרי, אך גולת הכותרת שלה היא המסעדה המתמחה בבשר ובבירה, והצופה אל אותו נוף פנורמי פתוח יפהפה. הבשרים המוגשים כאן הם נתחי בשר עגל מקומי טרי, מיושנים במקום וצלויים על גריל ללא כל תיבול, ובתפריט יש גם 30 סוגים שונים של בירה.

אנחנו פותחים בסלט החווה הנפלא והצבעוני - סלט עלים ונבטים עם בטטה ופלפלים קלויים ועם תערובת של גרעינים, אגוזים ושקדים. אחריו מוגש לנו נזיד בוקרים: מרק שעועית עם בשר וירקות שורש. קצת קשה לי עם הרעיון של נזיד חם בקיץ, אבל במסעדה אומרים לי שזוהי מנת דגל שאנשים מגיעים במיוחד בשבילה אז אני מתפתה, ואכן מדובר במנת פתיחה נהדרת. בשלב הזה כמעט שאין לי מקום למנה עיקרית, אבל לא יעלה על הדעת שלא אטעם מהבשר, אז אני מזמינה סטייק טי־בון 400 גרם - רך ועסיסי להדהים, שילוב של סינטה ופילה על העצם, ולצידו רוטבי צ'ימיצ'ורי. זאת מנה משביעה ונהדרת שמוגשת עם אורז בר עם ירקות ועשבי תיבול.

מחוץ למסעדה עומדות כמה כרכרות עץ שנבנו במיוחד, בתוך כל כרכרה שולחן וספסלים, והן מאובזרות במזגן ובמוסיקה - מעין תאים פרטיים לארוחה רומנטית או לאירוע משפחתי מול הנוף החלומי.

זיווג משמיים

שבעים ורגועים אנו מסיימים את יום הטיול בעמוקה, ובנסיעה בדרך חזרה ביער אני מגלה שמשהו מציק לי. או אז אני מבינה שיום שלם אני מעבירה כאן, תוך כדי התעלמות ממוקד התיירות העיקרי המזוהה עם המילה עמוקה: קבר הצדיק יונתן בן עוזיאל.

מצד אחד, כבר שישי לפנות ערב ואני מניחה שסוף סוף הניחו לו הרווקים והרווקות לנוח על משכבו בשלום, בלי להטריד אותו בעוד ועוד בקשות. אז שאני אבוא עכשיו להפריע לו? מצד שני, כבר הגעתי עד עמוקה, לא אלך לפקוד את קברו ולספר לכם איך שם?

וכך, בסיומו של יום הטיול, שעות ספורות לפני כניסת השבת, אני מוצאת את עצמי צועדת לבד בלב יער, בשביל העולה אל קברו של יונתן בן עוזיאל - הצדיק שאף על פי שלא נישא מעולם הפך למושיע של מעוכבי הזיווג. והנה אני עומדת מול הקבר, רק אני והוא, בלי המולה של אנשים, בלי המיות בכי ותחנונים, מוקפת בספרי תורה וקודש. וכשאני מרגישה מספיק בודדה עם רדת ערב, בלב יער, מול קבר של צדיק, אני מבקשת לעצמי בכל זאת אהבה טובה ומיטיבה של פרק ב'. שבת שלום!

• • •