ישראל מקבלת בהבנה גמורה את רצונם של רבים ממתיישבי עוטף עזה לנוע למרכז הארץ עד יעבור זעם. אך עליה לדעת כי יש לצעד כזה מחיר, והיא מוכנה לשלמו, ולא צריך להתעלם ממנו. הוא עוד נדבך לגיטימי של הכבדה על התנהלות המערכה, מפני שהתצלומים והראיונות האלה - לגיטימיים לגמרי וראויים להישמע - מתפרשים בטעות מצידו השני של המתרס כהצלחה המקשיחה את לב חמאס ותומכיו.
צילום: NewSenders
הוא הדין במותו קורע הלב של הילד דניאל מנחל עוז. כל נים זע בלב. זו הזדהות יהודית אופיינית. אין יפה ממנה, אבל גם לה יש מחיר מסוים בהתייחסות ישראלים רבים לאורך המלחמה.
זה גם מה שעלול לקרות אם יישלחו כוחות קרקעיים אל לב עזה (אתמול קיבלתי תצלומים המעידים כי בירת הרצועה לא נפגעה עד כה במידה כה מכאיבה, שתושביה יקומו על הנהגת חמאס). אפשר לדמיין תמונת מצב כזאת: יחידות עילית פורצות לבית החולים שיפא ומחסלות את הנהגת חמאס המסתתרת בבונקר תת־קרקעי (האם תמר זנדברג מסיעת מרצ תמחה שהרגו את איסמעיל הנייה ושאר המרצחים בלא משפט, כפי שהתבטאה לאחר סיכול ממוקד קודם? כאשר מרצ נפגעת כשמתארים את החלטותיה בעת מבצעים צבאיים כ"עלובות", הכוונה היא לעמדות כאלה).
אך במהלך מבצע מוצלח כזה - לקראתו או אחריו - עלולים להיהרג, חלילה, חמישה או שישה חיילים, "יפי הבלורית והתואר". במקרה עצוב כזה תחליף תחושת האבל והצער והפקפוק - בעיקר הפקפוק - את ההערכה המהותית למהלך קומנדו מזהיר, שאולי יילמד בעתיד בכל האקדמיות הצבאיות בעולם.
יחסה של דעת הקהל לקורבנות הוא נטל כבד אך חיובי, ואם בני גנץ מתמרן בין הצרכים לבין הסיכונים ברמת עוצמה וריסון סבירה, אין בכך כדי ללמד על צה"ל שהוא נרתע (עם זאת, מחיר כיבוש הרצועה שהובא כמצגת לקבינט לא בהכרח נכון. ייתכן שהוא נמוך יותר. יש סיבה לחשוב כך לנוכח אירועי לחימה שאירעו בעיקר בדרום הרצועה עם הפנים לעזה). ועדיין, איטיות ההתקדמות לעבר השימוש בכוחות יבשה נבונה.
אין לבוא בטענות לטעויות העולות בחיי אדם. בכל מלחמה יש פאשלות. אך אין סיבה להיחפז לבצע טעויות שכאלה, הזכורות בתולדות מלחמות ישראל מאז הקרב ההרואי במעברי המיתלה במבצע סיני ועד להתנהלות הבעייתית בסאלוקי במלחמת לבנון השנייה.
המאבק עתה הוא על אורך הנשימה. גם על אורח החשיבה. בתחום זה יש לדיקטטורה של חמאס, הרוצח את אזרחיו בכיכר העיר, יתרון בסיסי על ישראל. דעת הקהל בעזה פחות חשובה מאשר אצלנו בכפר עזה. נכון, אסור להיקלע למלחמת התשה ממושכת; והמערכה כבר נתארכה מאוד; אך אם כמה חודשים ילמדו בבתי הספר בשתי משמרות או בכיתות המאוכלסות ב־52 תלמידים - בני דורי התחנכו כך - לא צריך לאבד את הסבלנות.
• • •
כיתת כוננות
שבוע לפני שילדי הדרום שבים לכיתה ולשיעורי הבית - הוריהם עדיין נמצאים באי ודאות • רה"מ: "נערכים להמשך המערכה גם אחרי פתיחת שנת הלימודים" • אמא מהנגב: "לשלוח את הילד לביה"ס, או להימנע מזה ולתת פרס לחמאס?" • שר החינוך ייפגש עם ראשי הרשויות
שבוע לפני שילדי הדרום שבים לבתי הספר, הוריהם כבר מחכים לצלצול הגואל שיפסיק את החששות. לאחר שנודע להם כי ייתכן שהמערכה הצבאית תימשך גם אחרי 1 בספטמבר, הם תוהים אם לשלוח את הקטנים למוסדות החינוך כמתוכנן. היום, כשראשי רשויות רבים מהאזור ייפגשו עם שר החינוך שי פירון וידונו עימו בסוגיה, אולי יתברר לאן נושבת הרוח.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"מבצע צוק איתן יימשך עד שיושגו יעדיו", אמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, "אנחנו ערוכים לכך שהמערכה תימשך גם אחרי מועד פתיחתה של שנת הלימודים".
נתניהו, שר הביטחון משה יעלון והשר פירון הסכימו כי השיקול העליון בכל החלטה הקשורה בפתיחת שנת הלימודים הוא ביטחון התלמידים והוריהם. "בימים אלה", מסרו, "מתקיימת בדיקה פרטנית של כל מוסדות החינוך שנמצאים בטווח הטילים. כל הורה יידע לפני מועד פתיחת שנת הלימודים היכן וכיצד מתקיימים הלימודים".
הפגישה של פירון וראשי הרשויות תיערך בבאר שבע, לאחר שראש העירייה רוביק דנילוביץ' קרא לקיים התכנסות בנושא. השר עצמו אמר אתמול כי "משרד החינוך ערוך לתת לתלמידי הדרום מגוון רחב של מענים לימודיים, בכל זמן ובכל מקום. המענים יינתנו בכפוף להנחיות פיקוד העורף ובהתאם לצורכי המשפחות בדרום. טובת ההורים והתלמידים תעמוד לנגד עיני המערכת".ואכן, מנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן, שתשתתף אף היא במפגש עם ראשי הרשויות ואנשי המקצוע בדרום, ערכה אמש מפגשים עם נציגי פיקוד העורף ורשות החירום הלאומית. היום ייבחנו כמה אופציות לפתיחת שנת הלימודים, ובהן: פינוי תלמידים מהדרום לבתי ספר הממוקמים בצפון ומרכז הארץ; לימודים במשמרות בבתי ספר ממוגנים; שיעורים סינכרוניים כחלק מהפעלת המערכת הלימודית מרחוק; פעילויות הפוגה במקלטים ועוד. "כל ילד שיגיע לבית הספר, גם אם זה לא בתחום המגורים שלו, יתקבל", הסבירה המנכ"לית כהן.
"תנו לנו תשובות"
אבל את ההורים בדרום כל זה לא מרגיע, והם לא ממהרים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. לא כל עוד אין להם ערובה שהדבר אפשרי מבחינה ביטחונית. "המצב הבלתי שפוי הזה הביא אותי להתלבטות של החיים שלי", תימצתה מרינה לוי, המתגוררת בשדות נגב, את הדילמה של רבים, "מצד אחד אני ושני ילדיי מחכים לחזור ללימודים, כי כמה אפשר להחזיק את הילדים במרחבים המוגנים? מצד אחר, לא לשלוח אותם ללימודים זה יופי של פרס לטרור שחמאס מטיל עלינו. מה אני אמורה לעשות? אולי קברניטי המדינה ייתנו לי תשובה?"
מי שהגדיל לעשות היה רס"ן (מיל') רן לוי, יו"ר תנועת "הדרומיים" מאשקלון, שיזם עצומה הקוראת לא לפתוח את שנת הלימודים. "אני חושב לא רק על עצמי, אלא על כלל הציבור בדרום", אמר לוי, אב לילד העולה לכיתה ב'. לטענתו, עד כה חתמו על העצומה יותר מ־700 הורים מכל רחבי הארץ.
אשקלון: "יש טילים? אין לימודים"
בינתיים, גם חלק מראשי היישובים והמועצות באזור מתנגדים לפתוח את שנת הלימודים הקרובה, מפני שרבים מבתי הספר אינם ממוגנים.
כך, למשל, אמר ראש עיריית קריית מלאכי אליהו זוהר כי "פתיחת שנת הלימודים תישקל בכובד ראש. אבל הקו המנחה יהיה - אם יהיה חשש ששערה משערות ראשו של ילד תיפול, לא יתקיימו לימודים".
ראש המועצה האזורית שדות נגב תמיר עידאן היה נחרץ באותה המידה. "התאריך 1 בספטמבר אינו קדוש", אמר, "לא נפתח את שנת הלימודים כסדרה אם הירי המאסיבי יימשך גם בימים הבאים. אנו עדים בימים האחרונים ליותר פגיעות בנפש".
אולם ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני הביע עמדה חד־משמעית: הוא אמר כי כל עוד ירי הרקטות נמשך, שנת הלימודים בעירו לא תיפתח. "לא נחזור בשום אופן לשיגרה תחת אש", קבע, "רק כשיהיה ברור שאין סכנת ירי טילים, התלמידים יחזרו לגנים ולבתי הספר".
ואילו יו"ר ועד ההורים העירוני אביבית סימני אמרה כי "שר החינוך הודיע שמשרדו ערוך לכל מצב ביטחוני, אבל אנו מצויים במצב מלחמה".
יעל ברנובסקי, גדי גולן, נצחיה יעקב ושלמה צזנה