בסוף מערב

הרומן החדש של זיידי סמית שואף להציג סיפור על שינוי של עיר • אבל התעקשות סגנונית הופכת אותו לאכזבה, שמתרככת רק בזכות עלילה משנית וקטנה

GettyImages // עיר כדמות חיה ונושמת המשנה צורה לצד הדמויות שבה. צעירה ברחוב בצפון לונדון

כותרת ספרה של זיידי סמית, "NW", מתייחסת למיקוד של צפון־מערב לונדון, האזור שלאורכו נעים גיבורי הרומן בשלושה סיפורים, כשבשניים מהם - הראשון והאחרון - מככבות אותן דמויות, אך בדגש אחר על כל דמות. כל הגיבורים מנסים לבנות לעצמם חיים מחוץ לשיכון ילדותם - אזור שמשקף את לונדון המעמדית, זו שמזהים בה כמעט מייד לאיזה מעמד כל אחד שייך, היכן הוא למד ומאיזו תבנית הוא מנסה לברוח.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

מצד אחר, משקף "NW" את לונדון הנתונה בשינויים מתמידים, את הבניינים המפוארים לצד השיכונים האפורים, את המהגרים הנוהרים אליה מקצוות העולם כדי להיטמע בה ולהביס אותה. זהו אזור המדגיש את הבקיעים הנוצרים בין בני משפחה וחברי ילדות לפי יכולתם לפרוץ מתוך המקום שממנו באו, ומנגד לפי יכולתם לשמור למרות זאת על תחושה של שייכות וזהות. "NW", אם כן, שואף להיות גם סיפורה של עיר.

הרומן החדש של זיידי סמית ממחיש, שוב, את כישרונה הגדול. הסופרת, שסומנה כמטאורית בעולם הספרות מצאת ספרה הראשון, מציגה כתמיד את יכולתה לברוא עולם עתיר דמיון, מרובה רבדים, עתיר רפרנסים תרבותיים מחד, ועין חדה ואירוניה דקה מאידך. ולמרות זאת, בסופו של דבר "NW" הוא ספר מאכזב, או ליתר דיוק שני־שלישים מאכזב; סיפור טוב שתחום בין שני סיפורים בעייתיים.

שני הסיפורים עוסקים בליאה הנוול ובנטלי (לשעבר קישה) בלייק, חברות ילדות בשנות ה־30 לחייהן. שתיהן נחלצו בדרכן מהשכונה - ליאה עדיין מתגוררת בקירבת מקום אך בתנאים טובים יותר; אחרי שנות ה־20 הפרועות - סמים, מסיבות, פרטנרים ופרטנריות - היא מוצאת את עצמה נשואה למישל, מהגר שחור שעובד כספר אך מקווה לפרוץ לשוק ההון. מישל רוצה ילדים ו"לנוע קדימה"; ליאה לא רוצה ילדים - היא למעשה לא יודעת מה היא רוצה. יום אחד דופקת על דלתה שאר, נרקומנית שלמדה איתה בבית הספר ומוציאה ממנה במירמה 30 דולר. מאותו רגע נכנסים חייה לסחרור.

נטלי, לעומתה, לכאורה תמיד ידעה מה היא רוצה. הילדה שגדלה במשפחה ענייה, השאירה את שמה ועברה מאחור והפכה לעורכת דין מצליחה. היא נשואה לפרנק דה אנג'ליס, גבר עשיר ומרשים, ואם לשני ילדים. לאחר שוויתרה על החלום לייצג את מעוטי היכולת לטובת תאגידי ענק, עברה לדירת פאר והתחברה עם האנשים הנכונים. 

משפחת דה אנג'ליס היא פוסטר של הצלחה בטוב טעם, אך נטלי מתקשה להתמודד עם תחושות הזרות והמחנק שהולכות ומתעצמות. הריחוק מאמה ומאחותה גדל בהתמדה; בעלה מעולם לא הבין מיהי באמת ואף היא עצמה, שהרגישה תמיד בסתר ליבה שזהותה נוצרת על ידי מה שחושבים עליה, מרגישה מזויפת מתמיד, מסתתרת מאחורי המחשב ועומס העבודה.

בשני הסיפורים עושה סמית שימוש בשלל תחבולות צורניות כדי לחדור לתודעתן של הדמויות ובו בזמן להמחיש את תחושת הבלבול והמרחק מעצמן, שהוא נחלתן. סיפורה של ליאה נכתב כמעין זרם תודעה כשהוא מערבב או מתיך בין הרהוריה וסביבתה החיצונית, או כשהדיאלוגים בינה לסביבתה נכתבים ללא מרווחים א־לה ג'יימס ג'ויס, שרוחו מרחפת מעל הרומן כולו. זאת, כדי לבטל את החציצה בין חוץ לפנים. לעומתו, סיפורה של קישה/נטלי בלייק (שהכותבת מקפידה לכנותה בשמה המלא כדי לייצר ריחוק בינה ובין הקוראים) נכתב במקטעים ממוספרים כדי ליצור דווקא תחושה של קטיעה וריחוק, על מנת להדגיש לא רק את החציצה בין פנים לחוץ אלא גם בין פנים לפנים. 

למרות רשת הקורים שנטווית בין שני הסיפורים, עד שאפשר לראות בהם מעין סיפור אחד שטריז תקוע בתוכו, בסופו של דבר מימד ההחמצה שבהם בולט ומאפיל על הרגעים היפים שבתוכם. סיפורה של ליאה משובץ בהבחנות חדות ואירוניות, אך בסופו של דבר הוא כבד ונטול הומור וחיות. התחבולות שנועדות ליצור מעין זרם תודעה מודרניסטי נדמות לא פעם כמו נכפו על הסיפור, והן מקשות עליו לנשום ומבקשות לשוות לו רצינות יתר, דרמטיות - גם אם מאופקת - שבעצם אין בו. העין החדה והמבחינה בפרטים נדמית לא פעם כקטנונית, נטפלת לפרטים ולהתנהגויות, שבסופו של דבר אינן כה ייחודיות ומסקרנות ואף לא מחדשות דבר. 

סיפורה של נטלי מאכזב אף יותר, שכן הניסיון בו לברוא תמונה פנורמית ועם זאת לחדור לנבכי הנפש האנושית הוא גדול ונועז יותר. הניסיון להמחיש את הריחוק והזרות שנטלי בלייק חשה כלפי עצמה באמצעות בניית ריחוק בין נטלי בלייק והקורא, מתברר יותר ויותר כריחוק בין הגיבורה ומי שיצרה אותה. 

בין שני הסיפורים האלה מבצבץ סיפור נוסף, ודווקא הוא סיפור מרתק ורב רבדים. ב"אורח", פיליקס קופר הוא נרקומן ואלכוהוליסט לשעבר, פרוד ואב לשניים, שעושה את דרכו לשכונה מפונפנת כדי לקנות מכונית ישנה ולשפץ אותה כמתנה לאהובתו החדשה. בדרך הוא לא מתאפק ומבקר את האקסית שלו, נרקומנית מהסוהו. הדיאלוגים בין פיליקס ואביו מציירים את האב כילדותי ומרוכז בעצמו; הדיאלוג בין פיליקס ושכנו ממחיש את הרקע הלא פשוט שממנו בא פיליקס, אך כואב גם את השתנות הזמנים.

המפגש בין פיליקס ואנני - הדמות החיה והכובשת ביותר בסיפור - פורס במילים מעטות סיפור אהבה וסיפור חיים, מנכיח במרומז הבדלים מעמדיים, תשוקות ואכזבות וסאבטקסט מרומז ופרוע וכל זאת בפשטות ובלי מאמץ, בלי ניסיון להיכנס בכוח למוחן של הדמויות.

כאן סוף סוף מתגשמת גם לונדון כדמות חיה ונושמת המרחפת ומשנה צורה לצד הדמויות, משקפת את רצונותיהן ואת אי יכולתן. כך ששווה לקרוא את "NW" ולו בשביל "אורח": סיפור שהוא זר לרומן ולרוחו, ובכל זאת מחיה ומרומם אותו. 

 

NW / זיידי סמית

תרגום: אלינוער ברגר; זמורה ביתן, 381 עמ' 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר