בלדה לרצח

עד יום ראשון בשעות הערב המאוחרות חבריו של אילן בן־עמי עוד המשיכו להגן עליו. הם סיפרו על איש טוב ומבולבל תמידית. הם לא הצדיקו חלילה את המעשה הנורא שעשה, אבל משהו במקרה הרצח לא הסתדר להם. בימים שני ושלישי השבוע הם כבר סגרו את הטלפונים וסירבו לענות על השאלות שהפנינו אליהם. אחרי שבן־עמי שיחזר את מעשה הרצח האכזרי של פרודתו, המוסיקאית והמסעדנית דפנה בר־ציון (49), הם העדיפו לשתוק. שנים שהתגוררה וניגנה בסביבתם מפלצת והם אפילו לא ידעו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אחד מהם, א', מוסיקאי שנחשב לאחד החברים הטובים ביותר של בן־עמי, ניסה השבוע להחזיק את הדמעות. "אני לא ישן כבר כמה ימים. זה לא נתפס. הוא היה שבר כלי במשך תקופה ארוכה. הוא היה מגיע אלי הביתה ומבקש עזרה בקניית אוכל. הוא סיפר לנו שעיקלו לו את חשבון הבנק, ושהוא לא רואה איך הוא ממשיך לחיות.

"כשהיינו מנגנים יחד, הוא היה מספר שדפנה מתעללת בו; מגיעה אליו הביתה בפרצי קנאה אדירים ולא עוזבת אותו במנוחה. עכשיו, לנוכח מה שקרה, אני כבר לא יודע מה היה נכון בדברים שהוא אמר בתקופה הזו, ומה היה בדיה, פתאום כל מה שהוא תיאר לנו בשנים האחרונות נראה דמיוני לחלוטין".

גם חבר אחר שניגן עם בן־עמי סיפר לנו השבוע על מצבו של בן־עמי, כשהוא ממרר בבכי. "זו היתה תקופה נוראית, הוא לא היה זמין ונראה מבולבל, אבל תמיד אמרנו לעצמנו שזה אילן, שהוא תמיד כזה - בטח כשמדובר באהבה שלו לדפנה, שהיא תמיד היתה הכי אקסטרים שיש וכללה המון חגיגות והרבה אלכוהול וסמים קלים".

אין מוסיקאי שלא הכיר את אילן בן־עמי ודפנה בר־ציון. בן־עמי מגיע ממשפחה של מוסיקאים: אחיו הוא הגיטריסט הראל בן־עמי, חבר להקת "התעויוט", שמלווה את אביב גפן כבר יותר משני עשורים. את בר־ציון הכירו בברנז'ה התל־אביבית, בייחוד תושבי נווה צדק שנהגו לשהות ב"סוזאנה", המסעדה שבבעלותה. חברים מספרים על סמל תל־אביבי ודמות צבעונית שתמיד משכה תשומת לב, אך לא כזאת שאפשר לאבחן כבעלת התנהגות חריגה. למביטים מבחוץ הזוג נראה כמו עוד זוג תל־אביבי שחי על הקצה: חיים בלילה, הרבה סמים, מוסיקה, יצירה טוטאלית ובעיקר קנאה משני הצדדים, כזו שחברה של בר־ציון הגדירה השבוע כ"לא הגיונית בהתחשב בזוג שנמצא כל כך הרבה שנים יחד".

בהלווייתה של בר־ציון סיפרו בנות משפחתה וחברותיה על אישה שהיתה אחד הסמלים של הנהנתנות והיצירתיות התל־אביבית. מור, אחייניתה של דפנה, ספדה לה: "מי יכול לדמיין בחלומות הכי מפחידים שלו רצח של אהובה. אני רוצה שהחלום הזה כבר ייגמר, דפי, נפתח את הדלת ותהיי שם מחייכת את החיוך השטותניקי שלך". רונית, אחותה של דפנה, אמרה: "אני כותבת לך בשם אימא ואבא שלא ידעו את נפשם בתפילה לשלומך והם כמהים אלייך, לו רק יכלו להשיבך אל חיקם. היית כמו פיה בעיניי. היית שרה וכותבת ומתהלכת במחצלת צבעונית, הולכת עם החלומות שלך עד הסוף. ריחפת בינינו, הולכת אחר האהבות שלך עד הסוף המר". חברה אחרת הקריאה: "השיר האחרון שכתבנו יחד נקרא 'שלדים בארון'. לשלד בארון שלך קוראים אילן והוא ישב והמתין לך עד שגדע את נערת הפרחים שלנו".

 

סיפור פשוט של אהבה?

ביום חמישי בשבוע שעבר נמצאה גופתה של בר־ציון בדירתו של בן־עמי ברחוב בן עטר שבשכונת פלורנטין בתל אביב. על הגופה נמצאו סימני חבלה קשים בפלג הגוף העליון, שנגרמו על ידי פטיש. בר־ציון נמצאה על ידי בתה, לאחר חיפושים של שעות ארוכות שבהן לא הגיעה לפתוח את אחת המסעדות שבבעלותה.

במשטרת ישראל מיהרו להודיע ש"בר־ציון הגישה תלונה לפני כארבעה חודשים נגד בן זוגה; התלונה נחקרה, בן הזוג נעצר, קיבל צו הרחקה ובסיום החקירה התיק הועבר למחלקת התביעות עם המלצה להגיש נגדו כתב אישום. מאז מציאת הגופה, ובמשך כל הלילה, עושים במשטרה פעולות לאיתור החשוד והבאתו לחקירה".

חבר שניגן עם בן־עמי באותה התקופה שבה הוגשה התלונה, הציג לנו בתחילת השבוע את גרסתו של בן־עמי לאותה תלונה, גירסה שכעת, לנוכח השתלשלות האירוע הטרגי, מוטלת בספק. "הוא היה סוער כולו, הוא אמר שהיא הגיעה אליו הביתה ואמרה לו שהיא לא רוצה לחיות בלעדיו, היא איימה לפגוע בעצמה אם יעזוב אותה והוא, לטענתו, הדף אותה מהדירה וביקש שתניח לו לנפשו. ואז הוא סיפר לנו שהיא התלוננה על תקיפה כדי לנקום בו".

"מצד שני", ממשיך החבר, "חברות שלה היו מתלוננות בפנינו שהוא מכה את דפנה ואף היכה אותה מול עיניהן ושמדובר באדם עם התקפי זעם. אני מניח שאני לא המרואיין היחיד שלכם שאחרי השבוע האחרון כבר לא יודע במה להאמין יותר. מהדינמיקה ביניהם, אילן תמיד שידר סבל ורצון לסיים את הקשר, אבל בסופו של דבר הוא התגלה כרוצח שקינא קנאה מטורפת לאישה, שנפלה קורבן למטורף".

אכן, המילה קנאה חזרה שוב ושוב במהלך השיחות עם החברים של הזוג. מספיק להביט בדף הפייסבוק של בן־עמי כדי לגלות אהבה אובססיבית, געגועים אדירים שלו לאהובה שנמצאת הרחק ממנו ותמונות אשר מציבות את אהובתו, שאותה ירצח בהמשך, כאלילה בשר ודם. השבוע, באחד הלילות האחרונים שלו כאדם חופשי, על קירות דירה לא מאוכלסת באתר בנייה ליד מגדלי "יו" בתל אביב, כתב בן־עמי שירים על אהבה ועל שנאה, עדות מצמררת לעוצמת רגשותיו החולניים. אותן שורות עוצמתיות מעלות ספק בנוגע לאמת שבסיפורים שסיפר בן־עמי לחבריו בשנה האחרונה על הצקות מצד דפנה: "זה סיפור אהבה, סך הכל סיפור פשוט של אהבה", הוא כתב, "יותר מדי רומיאו ופחות מדי יוליה, אין שלום ואין צדק, לאחד גיהינום, לאחר גן עדן".

 

השיטוט האחרון

אז מה קרה שם באותו לילה דרמטי? בן־עמי סיפר לחוקרי המשטרה כי ביום הרצח הוא הזמין את בר־ציון להגיע לביתו בשל מצבו הנפשי הרעוע. היא הגיעה לדרום העיר, כשהיא מצוידת בכדורים מסוג "קסנקס" ו"ציפרלקס", תרופות פסיכיאטריות לטיפול בחרדה ובדיכאון, שניתנות רק באמצעות מרשם רופא. מכיוון שלבן־עמי לא היו המרשמים ברשותו, הוא נזקק לעזרתה של בר־ציון.

בשלב מסוים, כך לדברי בן־עמי, בין השניים התפתח ויכוח, שבמהלכו רצח אותה במהלומות פטיש בראשה. לאחר הרצח הוא לקח את כרטיס האשראי והטלפון הנייד שלה, עזב את הבית והלך לכיוון הספארי ברמת גן, שם הוא החביא את הפריטים וחזר ברגל לכיוון תל אביב. משטרת תל אביב אובדת העצות חיפשה את בן־עמי במשך שלושה ימים; היא סגרה את כל גבולות העיר, אך בסופו של דבר בן־עמי אותר במרכז העיר, על ספסל, לא רחוק מתחנת משטרה הממוקמת ברחוב דיזנגוף.

ללכידתו קדמה פנייה של המשטרה, שפירסמה את הקלסתרון של הרוצח וביקשה את עזרת הציבור בלכידתו, מה שהתברר כהצלחה. ביום שני השבוע התקבלה במוקד המשטרה שיחת טלפון של אזרח שראה את בן־עמי בטיילת. תמונות הקלסתרון שהופצו בעיר החלו לסגור עליו - לאילן נמאס להסתתר.

הוא הלך לאכול בחומוסייה הקבועה שלו, "קיקי" שמה. בעל החומוסייה, שהכיר את בן־עמי, העניק לו מנת חומוס והסכים שישלם עליה בפעם הבאה שיגיע למקום. באותה עת הסועדים זיהו את החשוד, אך הוא הספיק להימלט מהמקום. לאחר כמה מאות מטרים כבר החל להבין שהוא עומד להיתפס, ולכן התיישב על ספסל ברחוב פרוג הצדדי. כמה אזרחים נוספים התקשרו למשטרה, שעשתה את דרכה לעבר הרחוב השקט. כשהגיעו לספסל שבו ישב, הוא הביט בהם ואמר: "אני יודע למה באתם".

 

"הפאזל לא מתחבר"

חבריה של בר־ציון ציירו השבוע תמונה הפוכה לזאת שצייר בן־עמי. הסיפורים שנהג לספר בן־עמי לחבריו על רצונה של בר־ציון לחזור אליו ועל תחושות נקם מצידה בעקבות סירובו - הופרכו מכל וכל על ידי מקורביה. הם סיפרו על מאות מסרונים שהיתה מקבלת ממנו מדי יום, שתוכנם לא השאיר מקום לספק. "היא פשוט ריחמה עליו ובכל פעם חזרה אליו מחדש, התחננו אליה אחרי שהוא תקף אותה שלא תתקרב אליו יותר, אבל היא אמרה שגרושתו עושה לו את המוות ושהיא צריכה לעזור לו בתשלומים ובכספים".

עדות מחזקת לכך אפשר למצוא בדבריו של עו"ד קובי שעיה, שהיה הראשון לפגוש את בן־עמי לאחר לכידתו ושימש תחילה כעורך הדין שלו. "הוא לא הסתיר את העובדה שהוא מאוהב בה ושהוא לא מסוגל לחיות בלעדיה, כל מי שאומר אחרת פשוט מקשקש, הוא הודה שלא יוכל לחיות בלעדיה".

ואכן, נראה שלצד שתיית אלכוהול מרובה וסמי פיצוציות ששימשו תירוץ לקרוא לבר־ציון שוב ושוב, בן־עמי רצה בעיקר להבטיח את מקומה של דפנה בעולמו. ביום שלישי בשבוע שעבר, יומיים לפני הרצח, היא הגיעה לביתו של בן־עמי, לאחר ששלח לה אינספור הודעות לטלפון הנייד. שם, מעריכים מקורביה, נזרע זרע הפורענות, מכיוון שדפנה רמזה לו שהיא מתכוונת לחתוך אותו באופן סופי מחייה - החלטה שעליה שילמה בחייה.

"המפגש ביום שלישי, יחד עם האופן שבו הוא ברח בצורה קרה ומחושבת, מעלה את התהייה שאולי הוא לא כל כך משוגע כפי שהוא מציג את עצמו, אלא שיש כאן טקטיקה מחושבת מצידו", אומר גורם המעורב בפרטי החקירה. "קח לדוגמה את העובדה שהוא סיפר שהוא לקח מונית לספארי כדי לזרוק שם את הטלפון שלה. בן אדם שנמצא במנוסה לא חושב על מה שהוא עושה ולא מתנהל בכזה קור רוח".

נכון למועד כתיבת שורות אלו, בן־עמי לא הביע חרטה ממשית על מעשיו. הוא אמנם ציין שהוא מתבייש ושיחזר את הרצח לפרטיו, אבל העובדה שנשלח להסתכלות של יותר משבוע מרמזת היטב על הקו שהוא ועורכי דינו עומדים לנקוט במשפט: אי שפיות. "איזה בן אדם שפוי רוצח מישהי, מסתובב יחף שלושה ימים ואוכל חומוס באמצע הרחוב הכי מרכזי בישראל בשעה שמדינה שלמה מחפשת אחריו?" אמרו מקורביו.

כמו כן, מקורב לחקירה מעריך שגם אם תוכח שפיותו של בן־עמי, קיים סיכוי רב שהוא יואשם בהריגה ולא ברצח, וכך יחמוק ממאסר עולם, זאת לנוכח העובדה שבן־עמי רצח את בר־ציון בהשפעת תרופות פסיכיאטריות, שאת חלקן, לפחות, סיפקה לו המנוחה.

עו"ד אורית חיון, המייצגת את בן־עמי, אמרה בתום הדיון המשפטי השבוע ש"מצבו הנפשי של אילן קשה מאוד. מדובר בתקופה של כמה חודשים שבה הוא נטל כדורים שונים ומצבו כרגע לא נראה יציב. בתקופה הזאת הוא ניסה להתאבד כמה פעמים, הוא שוטט ברחובות, כתב על קירות ועשה מעשים שבהחלט מצביעים על מצב נפשי לא מאוזן. אנחנו בהסכמה שלחנו אותו להסתכלות, כדי שקודם כל יוכל להיבחן מצבו ואחר כך אנחנו נתמודד עם התמונה כולה".

 

•   •   •

לבן־עמי שתי ילדות, בנות 13 ו־19, מנישואיו הקודמים. גרושתו העדיפה השבוע להרחיק סקרנים מביתה. חבר נוסף של בן־עמי, שהעדיף להישאר בעילום שם, ניסה לסכם, נכון לעכשיו, את אשר התרחש בשבוע האחרון: "לצערי, הסיום הטרגי הזה לא מלמד אותנו כלום", הוא מספר, "הפאזל לא מתחבר לשום חשיבה הגיונית. אתה אומר לעצמך שאולי הסמים הפכו אותו למפלצת, ואולי דפנה היתה צריכה לברוח מזמן. מצד שני, אני נזכר תמיד איך אפילו אחרי המריבות הכי גדולות שלהם, היינו יושבים בבית הקיט של דפנה בצפת ולאילן היה המפתח שלו, ככה שאם רצינו, גם יכולנו להישאר לישון שם. הם היו נוסעים יחד לצפת פעם בשבועיים כדי להעביר שם סוף שבוע בשקט בבית המקסים הזה עם השקט מסביב. והנה פתאום המפלצת שבו מתעוררת.

"אני מרשה לעצמי לדבר כאן בשם חבריו של אילן ולומר שלדעתי, בלא מודע שלו - אילן רצה להיתפס. הרי זה לא שהמשטרה הצליחה באמת לתפוס אותו, הוא היה יכול בשלושת הימים הללו לברוח מהארץ או להתחבא בישראל. אולי עכשיו, כשהשפעת הסמים פגה ורק הדיכאון נשאר, אילן הבין שהגיע העת לשלם את המחיר על המעשה הנורא שעשה".

כך או כך, רגע לפני שנכנס להסתכלות, כשהוא דומע ובקושי עומד על רגליו, אמר בן־עמי את המשפט הקוהרנטי האחרון שלו לתקופה הקרובה: "אני לא יכול לחיות בלעדיה". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו