לפני מעט יותר משנה הלך לעולמו ג'יי ג'יי קייל, המוסיקאי הצנוע, שנחשב בעיקר למוסיקאי של מוסיקאים. לקראת יום השנה למותו יצא אלבום יפהפה: "The Breeze: An Appreciation of JJ Cale", ובו 16 משיריו של אחד היוצרים המעניינים והנסתרים מעין של המוסיקה הפופולרית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
במידה מסוימת האלבום הוא מפגש בין עולמות שונים: אריק קלפטון, שכבר בתחילת דרכו כונה "אלוהים" בגלל נגינת הגיטרה המופלאה שלו, הוא אחד מכוכבי המוסיקה הגדולים של ימינו. מאז ראשית שנות השבעים, כשיצא לקריירת סולו אחרי שהיה חבר בלהקות קצפת, אמונה עיוורת ודרק והדומינוס, הוא הוציא יותר מארבעים אלבומים, עשרות אלבומי אוסף, ומאות שיתופי פעולה עם אמנים אחרים.
ג'יי ג'יי קייל היה תמיד נחבא אל הכלים תרתי משמע. בהופעותיו, כך סיפרה האגדה, נהג להסתתר מאחורי הרמקולים עם גבו לקהל, כדי לא להפוך את עצמו למרכז העניינים. בארבעים שנות פעילותו הוא הקליט 14 אלבומים בלבד, אך המוסיקה היתה בשבילו העיקר, וצניעותו המפורסמת התבטאה גם בנגינה עצמה. הוא היה פשוט וחם, לא מתאמץ, מנגן ושר מהלב ומהבטן. לגמרי לא מהראש, לא בהפגנת וירטואוזיות מהממת. הכי טבעי שאפשר. כפי שנקרא אלבומו הראשון "naturally" שיצא ב־1972 וחלק משיריו הפכו ללהיטים מוכרים: "After Midnight", "Call Me the Breeze" ו"Crazy Mama". האלבום הזה אפיין את דרכו: ביקורות משבחות, הצלחה מסחרית מאוד מצומצמת אבל השפעה עצומה על מוסיקאים, ולא רק גיטריסטים, שלמדו ממנו את הסאונד. אפילו בישראל של שנות השבעים־שמונים הידהד הצליל המיוחד של קייל, מ"פנס הרחוב" של "תמוז" ו"לו ידעת" של דורי בן זאב, ועד "סיום" של אריק איינשטיין וכל מיני נגינות של יצחק קלפטר ואחרים.
עטיפת האלבום "The Breeze"
היה משהו מאוד מרגש בשמירה של ג'יי ג'יי קייל על העצמאות שלו. הוא כתב ושר מאז שנות השישים ובמשך העשורים שאחר כך העולם התהפך והשתנה, דורות של מוסיקאים נולדו ומתו, סגנונות חדשים באו והלכו. והוא המשיך לעשות בדיוק אותו דבר: שירים קטנים, צנועים, מוקלטים בבית, במחסן או באסם, מושרים־נלחשים בביישנות, מנוגנים בגיטרה בלוזית הכי נינוחה וקולית בעולם, מקצבים והגשה גרוביים להפליא. למרבה ההפתעה, זה אף פעם לא נמאס.
ואז הגיע אריק
קייל נולד בסוף 1938 באוקלהומה, גדל בטולסה ומגיל צעיר ניגן בהרכבי סווינג וקאנטרי. שמו האמיתי היה ג'ון וולדון קייל, וכשהתחיל להתפרסם בחר בשם JJ כדי להתבדל מג'ון קייל, איש הוולווט אנדרגראונד. עוד בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת הקים עם הפסנתרן ליאון ראסל להקה ששילבה רוקנרול ואנד־ווסטרן קאנטרי. בשנות השישים עבר ללוס אנג'לס והקליט גירסה ראשונה ל"After Midnight", שבזמן אמת לא זכה להצלחה. קייל הקים להקה ששמה "Leathercoated Minds", אך אלבומה היחיד "A Trip Down The Sunset Strip" נכשל גם הוא. הוא חזר לטולסה, החל להופיע לבדו במועדונים קטנים והקליט עשרות דמואים משיריו. ב־1969 הוא הוחתם בחברת תקליטים קטנה, אך לא הוציא אלבום. ב־1970 הקליט אריק קלפטון את "After Midnight" והפך את ג'יי ג'יי קייל לשם מוכר.
בשלב הזה נראה היה כאילו הקריירה של קייל מתחילה להמריא: הוא הוציא אלבום בשנה וזכה לכמה להיטים בינוניים אך סירב לפעול בהתאם לדרישות עסקי השעשועים. הוא לא רצה לשנות ולעדכן את הצליל שלו, לא רצה "להתפתח" ובעיקר לא אהב להופיע. עד 1983 הוא הוציא שמונה אלבומים, וכשהרגיש קייל שאינו מתאים לעולם המוסיקה בימי MTV הודיע על פרישה. בסוף 1990 הוא חזר, בדיוק לאותה נקודה מוסיקלית, ומאז המשיך לעשות את זה לאט, עם הגיטרה, הבנג'ו או הסינתיסייזר.
קייל נהג לומר שאם היתה לו הצלחה מסחרית כלשהי, היא היתה בזכות אריק קלפטון, ובמיוחד בשנות השבעים כשקלפטון הפך את "אחרי חצות" ו"קוקאין" ללהיטים גדולים. קלפטון, כמו ענקי גיטרה אחרים - קרלוס סנטנה (שלהקתו חידשה את "טיפוס רגיש") ג'רי גרסיה (גרייטפול דד), מרק קנופלר (דייר סטרייטס) ודיוויד גילמור ("פינק פלויד") - הזכיר את קייל כאחד המורים הגדולים לטכניקת הנגינה והפקת הצליל בגיטרה.
ב־2008 קלפטון וקייל אף נפגשו להקלטת אלבום משותף, "The Road to Escondido", שזכה בפרס הגראמי היוקרתי כ"אלבום הבלוז הטוב ביותר".
עכשיו, שנה לאחר מותו של קייל, אריק קלפטון מצדיע למוסיקה שלו בעזרת קבוצה של חברים, ובהם מוסיקאים רבי מוניטין בפני עצמם: ג'ון מאייר, ווילי נלסון, מרק קנופלר, טום פטי ואחרים. כולם שומרים בקפדנות על רוחו של קייל (שסימפול שלו פותח את האלבום), מנגנים נהדר בלי להשוויץ, נשמעים בשירה מאוד קרובים למקור, ונותנים הרבה כבוד ליוצר המקורי. אולי אפילו קצת יותר מדי כבוד, כיוון שלעיתים נדמה שאנחנו שומעים אוסף של קייל ולא של מוסיקאי ענק שלוקחים את המוסיקה שלו למחוזות חדשים. ובכל זאת.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו