מלחמה גדולה מתנהלת בעולם בשנים האחרונות. מלחמה שלא נשפכה בה טיפת דם אחת, והיא כולה על טהרת הכלכלה. אבל אם יפסיד בה אחד הצדדים, התוצאות עלולות להיות חמורות: גלי אבטלה גדולים בהרבה מאלה שיש כיום, וגלישה למיתון כבד וממושך. כרגע אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה ולא ברור עדיין מי ינצח. יש צד שמסתמן כמוביל, אבל המערכה טרם הוכרעה. למלחמה הזאת כבר יש שם: מלחמת המטבעות.
המלחמה נפתחה מצידה של סין הגדולה. ואולי בעצם היתה זו תאוות הבצע האמריקנית. שתיהן התחילו כתוצאה מהרצון של האמריקנים לקנות מותרות בזול מחד גיסא, ומהרצון של הסינים לייצר לאמריקנים את כל מה שרצו, ובעיקר בזול, מאידך גיסא. בשנות ה-90 ובשנות האלפיים זרמו מאות מיליארדים של דולרים וכסף זר לתוך סין כדי להקים מפלצת של אלפי מפעלים עצומים שמייצרים כיום כמעט את כל מה שהעולם ואמריקה צורכים. זרימת הכסף העצומה הזאת היתה אמורה לגרום למטבע הסיני, היואן, להתחזק ולהפוך למטבע חזק בהרבה ממה שהוא היום.
אלא שהממשל הסיני החל במדיניות של קיבוע היואן. מדיניות שנוח לסין לנהל כשיש לה זרימה עצומה של כספי חוץ לתוך הקופות שלה. האמריקנים רוצים שהסינים יפסיקו לקבע את המטבע שלהם, ובעצם יגרמו לו להתחזק כדי לדכא במעט את הייצור הזול להחריד בסין. אם היואן הסיני יתחזק, זה יהפוך את הסחורה הסינית ליקרה יותר עבור האמריקנים. דבר זה אמור לגרום להם לקנות יותר מוצרים "תוצרת בית". הדוגמה הבאה תמחיש את העניין: אם האמריקני יבקש לקנות מקלט טלוויזיה סיני שעולה 1,000 דולר, והמטבע הסיני מתחזק פתאום בעשרה אחוזים, אז הטלוויזיה תעלה לאמריקני 1,100 דולר. ואז פחות אמריקנים יקנו טלוויזיות סיניות.
אלא שסין ממשיכה להציף את העולם בסחורה זולה, ובייחוד את הכלכלה האמריקנית שעדיין יותר צורכת מאשר מייצרת.
מה גם שחלק גדול מהרזרבות של סין מוחזקות בצורת איגרות חוב של ממשלת ארצות הברית. למעשה, סין הפכה לנושה של ארצות הברית, והיא מי שמחזיקה במידה רבה ביציבות שערי הריבית שלה. זהו כוח עצום. נכון שלאמריקנים יש מכונה שמדפיסה דולרים. אבל כלכלנים רבים שואלים עצמם אם בעצם זה לא חלק גדול ממה שנשאר לאמריקנים מול העוצמה הכלכלית האדירה של סין. מה שמשמר את הדולר כיום נראה יותר כמו העוצמה הצבאית והפוליטית של ארה"ב.
השיא במלחמת המטבעות בין האמריקנים לסינים היה בוועידת ה-G20 האחרונה. מנהיגי 20 המדינות החזקות בעולם סירבו לתמוך בעמדת האמריקנים, ולפיה סין תחזק את היואן (כלומר תפסיק להחליש אותו על ידי רכישות או ניהול הרזרבות העצומות שלה). אותם מנהיגים פשוט חששו מפתיחה במלחמת סחר, שתהפוך את עולם המטבעות לסוער עוד יותר ממה שהוא כיום. מלחמה שבה יתערער מצבן של כלכלות העולם וגלי אבטלה חדשים ייווצרו.
גם לישראל יש חלק במלחמת המטבעות העולמית. משום שמצבנו הכלכלי הלאומי נחשב למצוין, השקל רק מתחזק. וכשהוא מתחזק בנק ישראל יכול להרשות לעצמו לקנות דולרים בכמויות עתק, כדי להחליש את הדולר. ההחלשה של המטבע טובה למשק כי היא מסייעת ליצוא ומחלישה את היבוא. שתי ציפורים במכה אחת, מבחינת קובעי המדיניות.
לא הכל, דרך אגב, מוחזק בדולרים, הרזרבות מחולקות לפי מפתח משתנה של כמה מטבעות מובילים: דולר, יורו, ליש"ט, ין ומטבעות נוספים. בבנק ישראל מסרבים לחשוף את ההרכב.
מה שלא יהיה, ברור לנו שזו תקופה מכרעת, תקופה של שינויים גדולים. ארה"ב מחפשת רוכשים חדשים לדולרים, ואלה הולכים ומצטמצמים. הבנקים המרכזיים אמנם נוקבים את גודל היתרות שלהם בדולרים, אבל ככל הנראה מחזיקים את היתרות כשהן מושקעות גם במטבעות רבים אחרים.
אם הכלכלה האמריקנית לא תחזור להתאושש בשנים הקרובות בצורה משמעותית - הדולר עלול להיות בדרך לפשיטת רגל, וזה מה שמטריד את הממשל האמריקני יותר מכל.
