בלילות לבנים וארוכים, כשמרלין, הבן הקטן של נטליה אוריירו, מתקשה להירדם, היא שולפת את פתרון הקסמים שמרגיע אותו: היא שרה לו את שיר הנושא של הטלנובלה "בובה פראית". בעברית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"קח את הכל, טוב לי לבד / בלעדיך מסתדרת, לא תלויה באף אחד / קח את הכל, טוב לי לבד / אם האהבה היא סרט, המסך שלה ירד", היא שרה לי בעברית, בהיגוי מדויק, את השיר שתירגם יוסי גיספן והפך ללהיט של שרית חדד בשנת 2000.
"לא הרבה יודעים, אבל ישראל היתה המדינה הראשונה מחוץ לארגנטינה ולאורגוואי, מדינת הולדתי, ששרתי בה. את המופע הבינלאומי הראשון קיימתי בישראל, ועד היום, כמעט 15 שנים אחרי, אני זוכרת את עצמי עומדת מול אלפי אנשים בתל אביב ובחיפה ששרו את השירים שלי בקול שהיה יותר רם מהקול שלי. זה היה מרגש בטירוף. אחרי ההופעה הסתובבתי ברחובות תל אביב, וזה לא היה פשוט, כי המעריצים היו בכל מקום, והייתי בתחושת היי לא נורמלית.
"אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את ישראל עד היום. יש לי זיכרונות מתוקים מהביקורים אצלכם. מעריצים חיכו לי בכניסה למלון ושרו את שיריי. הם נכנסו דרך כל חור אפשרי, וזה היה לא ייאמן".
לפתע היא עוצרת את קצב הדיבור הדרום־אמריקני המהיר והנלהב שלה ומאטה את מילותיה. "ועכשיו, מה שלומכם בישראל? מפה זה נראה נורא".
אלה לא ימים קלים.
"כולנו זזים פה באי נוחות כשאנחנו רואים בחדשות מה קורה בישראל. באופן אישי אני פציפיסטית, ומשוכנעת שהאהבה תציל את העולם. לא מעט מהאנשים שמקיפים אותי מתייחסים אלי כאל טיפוס נאיבי, אבל אני באמת מאמינה שיש תקווה ותמיד פועלת לחבר בין אנשים ובין מדינות ועמים. הרי אם אני, שמגיעה מדרום אמריקה, מצליחה לגעת באנשים בישראל או ברוסיה או בפולין, אין סיבה שאנשים זרים, ואפילו אויבים, לא יצליחו לגעת זה בזה.
"כשאני מסתכלת על מלחמות בעולם ועל מה שקורה בישראל, ליבי נחמץ. זה נורא מה שקורה אצלכם. אני חושבת שמאז שהפכתי לאמא, לפני כשנתיים וחצי, אני יותר רגישה וחושבת הרבה על העתיד שאנחנו המבוגרים בונים לילדים שלנו. יש לי זיכרונות נפלאים מהמדינה שלכם, מהביקור המרגש בכותל ובירושלים, בחיפה ובתל אביב, שהופתעתי לגלות עד כמה היא מודרנית. אפילו צפתי בים המלח. כמה אנשים מדרום אמריקה יכולים להגיד שהם עשו את זה?"
נו, אז מתי את באה שוב?
"הייתי מאושרת לחזור אליכם, וכבר קיבלתי הצעה לבוא לסיבוב הופעות בארץ בדצמבר. אני ממש רוצה לחזור להיפגש עם הקהל שלי בארץ, והבטחתי לבן שלי לא פעם שאקח אותו לישראל. אתה יודע שעד היום אני מקבלת מכתבים ממעריצים ישראלים, שממשיכים לעקוב אחרי העשייה שלי? יש בחור ישראלי אחד מקסים במיוחד, שקוראים לו עוז, שהגיע לאירופה לא פעם לראות הופעות שלי. תוכל למסור לו ד"ש?"
את זוכרת גם את דודו טופז?
היא שותקת לרגע ובוררת את מילותיה. "שמעתי על מה שקרה איתו, וזה מאוד עצוב. אני יודעת שהפרשה עם הנשיכה שהוא נתן לי אחרי שהופעתי בתוכנית שלו עשתה הרבה כותרות בישראל, אבל אני חייבת להודות שבאותו הרגע לא ממש הבנתי את 'גודל' האירוע. מבחינתי זו לא יותר מאנקדוטה, התקשורת הישראלית קצת ניפחה את זה כדי למשוך תשומת לב ולהגיע לכמה שיותר אנשים.
"אני לא יודעת למה הוא עשה את זה וזה היה מאוד מפתיע, אבל אני זוכרת אותו כאדם נחמד עם המון להט. האמת היא שהייתי מעדיפה לא לדבר עליו, כי אני יודעת שהסיפור שלו היה טראומתי בישראל ואני חושבת שצריך לזכור אותו בכבוד. אני מקווה בשבילו שהוא מצא את מנוחתו ואת השלווה שכנראה לא היתה לו כאן למטה".
קריירה מגיל 8
כמעט 15 שנים חלפו מאז פרצה אוריירו (37) לחייהם של המעריצים הישראלים ושל מיליוני מעריציה בדרום אמריקה. היא היתה ילדת פלא. כבר בגיל 8 החלה בלימודי משחק, בגיל 12 השתתפה בפרסומות ובתוכניות טלוויזיה בארצה, ובגיל 16, אחרי שחסכה את הכסף מההפקות שבהן השתתפה, נסעה לארגנטינה להגשים את ייעודה להיות שחקנית וזמרת. מאז הספיקה להשתתף בעשרות סדרות יומיות ובסרטי קולנוע והוציאה שלושה דיסקים, שהובילו אותה לסיבוב הופעות ברחבי דרום אמריקה, מזרח אירופה וישראל.
לפני כשנה וחצי הצטלמה לסרט הקולנוע "הרופא הגרמני" (במקור: Wakolda), שמוקרן בימים אלה בארץ והיה נציג ארגנטינה לפרס האוסקר. עלילת הסרט מביאה את סיפורו של רופא גרמני הפוגש משפחה ארגנטינאית - אם (אוריירו), אב ושלושת ילדיהם, ונוסע איתם לעיר פסטורלית בארגנטינה. בני המשפחה מתכננים להשתקע עם שלושת ילדיהם באזור ולפתוח שם בית הארחה. ילדי המשפחה, ובעיקר לילית, בת ה־13, שגופה מסרב להתפתח ביחס לגילה, מעוררים אצל הרופא סקרנות ועניין רב. המשפחה, שאינה מודעת לזהותו האמיתית של הרופא, שוכרת לו חדר והולכת שולל אחר אישיותו הכריזמטית, ידענותו הרבה ונימוסיו, עד שמתבררת להם האמת על עברו.
"הגעתי לסרט בזכות הבמאית, לוסיה פואנזו, שליהקה אותי אחרי שהיתה מפיקה בסרט הקודם שבו השתתפתי, שנקרא 'ילדות בהסתר'. לא הייתי צריכה לחשוב יותר מדי, מייד אמרתי כן".
את מנהלת בסרט דיאלוגים ארוכים בגרמנית. לא ידעתי שאת שולטת בשפה.
"גם אני לא", היא צוחקת בקול רם, "כחודשיים לפני תחילת הצילומים עבדתי בכל יום, במשך כארבע שעות, עם מורה לגרמנית. למדתי בעל פה את כל הטקסטים שלי בסרט, ועבדנו יחד על הדיוק של ההיגוי והמבטא. זה לא היה קל, כי לא היה לי מושג בגרמנית. המטרה שלי היתה לא רק לדבר במבטא הנכון, אלא לצקת את הרגש הנכון לתוך המילים, שהיו זרות לי. מרוב שתירגלתי גרמנית, התחלתי לחלום בגרמנית.
"אחת החוויות המטלטלות עבורי בתהליך העבודה על הסרט היתה שלב התחקיר המקדים. צפיתי בסרטים רבים על השואה כדי ללמוד את זה לעומק, להבין את הדמות שלי, שנולדה בארגנטינה להורים גרמנים, ולהבין את הלך המחשבה הגרמני. העבודה שלי היתה להתנתק מכל המידע והמראות הקשים שראיתי, כי הסרט מתרחש בשנות השישים בארגנטינה, והדמות שלי, שחיה בחוֹר בארגנטינה, לא היתה ממש מודעת למה שהתחולל בגרמניה ובאירופה.
"אגב, נדהמתי לגלות שבאותן שנים, נאצים רבים שברחו מגרמניה חיו בארגנטינה. לפי הדיבורים והשמועות, יש שם עדיין נאצים מזדקנים. באופן אישי אני מסרבת להאמין שפושעים נאצים חיו וחיים בארגנטינה כמו אזרחים לכל דבר, כשאנשים סביבם ידעו את זהותם ושמרו זאת בסוד. זה בלתי נתפס בעיניי".
"עבדתי עם מורה לגרמנית ארבע שעות בכל יום". בסרט "הרופא הגרמני"
"מעולה בעוגות שוקולד"
הסרט הזה שונה מכל מה שעשית עד כה. המשחק סולידי, המראה שלך מהוגן ורחוק מלהיות סקסי, והקצב איטי. היה קל לך לקבל תפקיד כזה?
"אני יודעת שבישראל מכירים אותי בזכות התפקידים הקומיים שלי, ובעיקר בזכות 'בובה פראית' וטלנובלות נוספות. אלה באמת תפקידים שאני מרגישה איתם הכי נוח, כי הם תואמים את האישיות השמחה והאופטימית שלי. אבל, כמובן, יש בי עוד צדדים.
"אני מניחה שככל שהשנים עוברות, הבמאים והמלהקים, וגם הקהל, מתחילים להבין שאני יכולה לעשות גם את זה וגם את זה. הסרט הזה הוא לא התפקיד הדרמטי הראשון שלי, כבר שיחקתי תפקיד דרמטי ב'ילדות בהסתר', שעסק בתקופת הגנרלים בארגנטינה. 'הרופא הגרמני' היה חשוב לי במיוחד בגלל ההיסטוריה. השואה, בעיניי, היא אחד הדברים הנוראים שקרו בעולם, ואנשים חייבים ללמוד כל פרט ולדעת איך זה קרה ולמה, כדי שגם הדורות הבאים יידעו על הזוועות שהתחוללו שם. רק המחשבה שהדמות שלי בסרט, שיש לה ילדים, מתקרבת לנאצי ומפקידה בידיו את בריאות ילדיה, מצמררת אותי".
לעומת הדרמה בסרט, אוריירו חיה חיים שלווים. שלווים עד כמה שאפשר כשאת כוכבת ענק בדרום אמריקה ונשואה לריקרדו מוז'ו, חבר בלהקת "Dividios", אחד ההרכבים המוסיקליים הפופולריים בארגנטינה.
היא מתגוררת באחוזה בעיצוב קולוניאלי רומנטי ברובע פאלרמו השיקי בבואנוס איירס, או נופשת באחד משני הבתים הנוספים שהיא מחזיקה. מעת לעת היא קופצת להופעות ברוסיה, מנהלת עם אחותה אדריאנה את מותג האופנה "Las Oreiro", שנמכר באתר האינטרנט שלהן ובחנויות יוקרה ברחבי העולם, מקליטה אלבום חדש, מתכננת סיבוב הופעות עולמי, משמשת פרנזטורית של מותגי בגדים וקוסמטיקה, ועל הדרך גם תומכת נלהבת בארגוניים חברתיים כגון יוניצ"ף וגרינפיס.
"אני נהנית מכל רגע בחיים שלי ולא הייתי משנה בהם פסיק", היא מכריזה. "כל פרויקט שאני נכנסת אליו גורם לי אושר, ולא משנה אם זה אופנה, מוסיקה או משחק. הכל בתחום היצירה. העשייה המגוונת פתחה בפניי שווקים וקהלים שלא דמיינתי. מי חשב שאמצא קהל נאמן בישראל, בפולין או ברוסיה?"
יש מחשבות על הדבר האמיתי, הוליווד?
"זו מעולם לא היתה מטרה בשבילי, כמו שאף פעם לא היתה לי מטרה להתפרסם בישראל. זה פשוט קרה, וחייתי את הרגע. היו לי הצעות לעבור לארה"ב, אבל תמיד היו לי פרויקטים אחרים. לעומת זאת, גרתי ברוסיה, ולמדתי את השפה כדי להופיע שם באיזו סידרה. אני שמחה במה שיש לי, והתמלאתי גאווה כששמעתי שהמון אנשים בישראל למדו ספרדית בזכותי. אז לא משנה מה, אני יודעת שאני בדרך הנכונה. מעולם לא חיפשתי כלום, הכל קרה מעצמו. צריך ליהנות ממה שהחיים העניקו לך. לפעמים אדם יוצא לחפש משהו חדש וגדול ושוכח ממה שהחיים נתנו לו".
את מצליחה לקיים חיי משפחה שגרתיים בתוך הרעש התקשורתי סביבך?
"אני חושבת שאדם שבוחר במקצוע הזה חייב להיות מודע למה שקורה סביבו. תמיד היתה לי הזכות להיות מוקפת באנשים אוהבים ותומכים, שהזכירו לי שלמרות הפרסום והכוכבות, אני אדם נורמלי. אני ובעלי אוהבים בדיוק את הדברים שכל אחד אוהב; אנחנו רוכבים על אופניים, אוכלים פיצה בידיים, אני מתלהבת מזריחה, מתרגשת משיחת טלפון עם בן משפחה ועצובה לפעמים מאותם דברים שכל אישה בגילי עצובה מהם.
"לפעמים אני עוצמת עיניים ורואה את הילדה שהייתי בגיל 8, שחלמה להופיע ולהיות על במה, ומבינה שאני אותו אדם, רק עם יותר ניסיון וקמטים (צוחקת). ברור שאני גם נהנית מהצדדים היפים של הפרסום, לנסוע בעולם ולהכיר תרבויות חדשות. המקצוע שלי הביא אותי להמון שטיחים אדומים, אבל בסוף היום אני מורידה את האיפור, ואני עדיין אותה בחורה, עם הרבה חלומות וחוסר ביטחון לפעמים. תמיד אומרים שהפרסום משנה את האנשים, אני חושבת שהאנשים הם אותו דבר, הפרסום פשוט מפנה זרקור לאדם, לטוב ולרע שבו".
איך הבן שלך מתמודד עם זה?
"מרלין בן שנתיים וחצי, אני לא יודעת אם הוא מודע לטירוף, אבל הוא יודע מה אני ואבא שלו עושים. הוא אוהב את מה שאני עושה. האולפן שלי נמצא ליד הבית, ובאלבום האחרון, בחצי השעה האחרונה של כל הקלטה, הוא הצטרף אלי ושר איתי על הידיים.
"אני עובדת המון, אבל האמהות שינתה את סדר העדיפויות שלי. מה שחשוב לי זה שבני יהיה מאושר. הוא אוהב את הטבע, ללכת לים, לטפס על עצים, אז אני תמיד מחפשת כמה שיותר רגעים לבלות איתו. הוא מלווה אותי לכל מקום. הוא מנגן בגיטרה ובתופים והוא שר, כי הוא מוקף במוסיקה כל הזמן. זה העולם שלו.
"באחת ההופעות האחרונות שלי ברוסיה, הוא היה עם אביו מאחורי הקלעים, ובשיר האחרון הוא נכנס פתאום אל הבמה. אני לא שמתי לב והמשכתי לשיר, ופתאום אני שמה לב שהאנשים מסתכלים לכיוון הרצפה. הוא עמד שם עם הגיטרה הקטנה שלו, והתחיל לנגן בטירוף. התרגשתי מאוד, וגם הקהל מחא כפיים בהתלהבות. באותו רגע אמרתי לעצמי שאם הוא כל כך נהנה מזה, אז זה בסדר, הוא לא מפחד מהבמה. הוא בעיקר אוהב שמעריצים שלי קונים לו מתנות".
מה את עושה כשאת לא עובדת?
"אני אוהבת לרכוב על אופניים ולאפות, אני מעולה בהכנת עוגות שוקולד. יש לי בבית גינה אורגנית, שאני מגדלת בה ירקות ותבלינים. אני גם אוהבת להתבטל, לישון צהריים ולהיות עם המשפחה. אגב, תעדכן את המעריצים הישראלים שלי שאין לי פייסבוק או טוויטר, כך שכל הפרופילים שיש ברשת תחת שמי הם מזויפים".
מי רצית שתנצח במונדיאל, ארגנטינה או אורוגוואי?
"ארגנטינה. בכל זאת, אני גרה כאן והבן שלי הוא ארגנטינאי. ראיתי את כל המשחקים והתפללתי שהיא תזכה. את הגמר הכואב, שבו הפסדנו לגרמנים, ראינו כולנו יחד, בבית. אבל בוא לא נדבר על זה. זה היה מאוד עצוב, נדרשו לנו כמה ימים להתאושש מזה".
"מקווה שמצא שלווה". טופז \ צילום: משה שי
תרגום סימולטני: ירון רווסלצ'י
yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו