"למה דווקא אבא שלי?"

"הלך לנו האור של המשפחה, הלכו לנו התקוות, חתכו לנו חלק מהבשר החי". כך סיפר קרוב משפחה של רב־נגד רמי כחלון ז"ל (39) מחדרה, שנפטר אתמול בבית החולים סורוקה בבאר שבע, לאחר שנפצע קשה מאוד כאשר חילץ פצוע - ורימון מהאפוד שלו התפוצץ עליו.

הרופאים ניסו להילחם על חיי איש הקבע מהצנחנים מיום שלישי בערב. "הוא הגיע לבית החולים במצב קשה, ובלילה הידרדר מצבו. כל הגוף היה עמוס ברסיסים", סיפר רופא בכיר בסורוקה, "נלחמנו על חייו בלי לוותר אפילו לרגע, אבל הוא פשוט לא שרד את הפציעות". 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לדברי הרופא, "רק בשבת בשעה 13:30 בצהריים כל המערכות קרסו. הוא מת גיבור. הבנאדם הזה חזק, הוא לא היה נהרג ממחבל".

על רקע זה, תחילה רופאיו של כחלון החליטו לקבוע מוות קליני, אלא שהמשפחה התנגדה לכך, וביקשה חוות דעת רפואית נוספת, וכך, בהתערבות של רופא בכיר, הוחלט לנסות טיפול תרופתי למשך שלושה ימים, עד אתמול. אלא שהטיפול התרופתי לא הועיל, ובמהלך סוף השבוע מצבו הלך והחמיר, עד שהוא נפטר מפצעיו.

רב־נגד כחלון, נשוי ואב לארבעה ילדים, תושב גבעת אולגה שבחדרה, נפצע בעת שחילץ פצוע, ורימון מהאפוד שלו התפוצץ עליו ביום שלישי בלילה. "ידענו היטב שהמצב שלו מאוד־מאוד קשה", סיפר קרוב המשפחה. "ידענו והתפללנו לנס. במהלך כל השישי־שבת לא הפסקנו לקרוא תהילים וברכות להצלחה ברפואתו, ואנשים רבים הגיעו למחלקה והצטרפו לתפילות שלנו. צר לנו מאוד, שזה לא עזר והוא נפטר".

כחלון, מצטיין הנשיא בשנה החולפת, איבד לפני כמה שנים את אביו שטבע בים, ולפני כשנה אימו נפטרה ממחלה קשה. "זה נורא. לצערנו אסון אחר אסון רודף במשפחה. אביו טבע בים כשהוא היה ילד קטן, כאח בכור הוא לקח את העניינים לידיים. הוא היה כמו אבא קטן לשלושת אחיו הקטנים. הוא היה 'מלך חדרה'. בנאדם שתמיד מחייך ועם שמחת חיים", הוסיף קרוב המשפחה. 

"לפני כמה ימים צולם בשדה, ממש לפני הפגיעה, הוא נראה עם החיילים כשהוא מחויך", הוסיף קרוב המשפחה, "זה בנאדם עם חיוך שמעולם לא ירד מהפנים". 

ביום רביעי כתבה ילדתו מאור סטטוס על אביה: "שאלתי את עצמי למה אבא שלי מכל החיילים, אבל אבא שלי הוא הכי חזק. הוא לוחם תרתי משמע".

ראש עיריית חדרה, צביקה גנדלמן, שביקר את המשפחה, מסר כי "כל תושבי חדרה היו שותפים לתקווה ולתפילה להחלמתו של רמי כחלון ומרכינים היום את ראשם. רמי היה מצטיין הרמטכ"ל רק לפני שנה, אב מסור ואיש משפחה". 

הוא הוסיף כי "מאז פציעתו עמדתי בקשר יומיומי עם אשתו פנינה ואף הגעתי לבקר אתמול בבית החולים סורוקה, שם היא ובני משפחתו לא משו ממיטתו. העיר כולה אבלה ומשתתפת בצערה של המשפחה".

כחלון, הותיר אחריו אישה, פנינה, וארבעה ילדים - יוסיאל (16), מאור (15), הלל (14) ועמיעד (8). כחלון הועלה מדרגת רב־סמל בכיר לדרגת רב־נגד לאחר מותו. 

הלווייתו תתקיים היום בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי בחדרה.

*   *   *

רס"ר יאיר אשכנזי, בן 36 מרחובות

"בכל מבצע תמיד הכין תיק - וחיכה שיקראו לו בצו 8"

"איך הלכת לי כך באמצע החיים? אני לא מאמינה שאני עומדת כאן, שזה הסוף", כך זעקה מוריה אשכנזי, אשתו של רס"ר יאיר אשכנזי, לוחם בגדוד המילואים של בה"ד 1, שסופח בלחימה אל חטיבת הנח"ל ונהרג ביום שישי ברצועת עזה. הוא הובא למנוחות ברחובות והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הקטנה בת ארבעה חודשים. 

אלפים הגיעו ללוות את אשכנזי ז"ל בדרכו האחרונה. הלוחם שגדל בנהריה, שם מתגוררים הוריו, נטמן לבקשת רעייתו ברחובות, ואל ההלוויה הגיעו באוטובוסים מאות קרובים וחברים מהצפון, חברים ושכנים מעיר מגוריו ונציגויות של הרשויות רחובות ומודיעין. 

"בקרוב היינו אמורים לחגוג עשר שנות נישואים. לפני ארבעה חודשים נולדה לנו בת. לפני שבוע נפרדנו, חיבקת אותנו. לא הייתי רגועה. משהו בי אמר שזה החיבוק האחרון. נשיקה לא הייתי מסוגלת לתת לך. ואתה? היית המאושר באדם", ספדה אשתו, "אמרת לי: 'מורי, אני כל כך מאושר. אני רק רוצה שזה ימשיך ככה. שזה לא ישתנה. העיקר לראות את הילדים מאושרים'. אלוהים לוקח את הטובים. יאיר שלי, מאור עיניי, עטרת ראשי. אני מבטיחה שאמשיך להיות הלביאה, כמו שקראת לי. אשמור על הילדים שלנו. אם יש נחמה, זה שנפלת מות קדושים כמו שרצית למען המדינה".

מוריה ביקשה גם להעביר מסר לחיילים: "לא להתייאש. זה מה שיאיר רצה. אני בטוחה שהוא גאה בעצמו, אני גאה בו, אל תתייאשו. אל תיתנו לשום מצב רוח או לוויה להפיל אתכם. תנו את כל כוחכם. אני בטוחה שיאיר, עם כל הכאב, גאה בכם ובנו. בכם תלוי עתיד המדינה". 

מוריה עבדה כמה שנים בבית יד לבנים ברחובות ותפקידה היה, בין השאר, להיות אשת הקשר עם המשפחות השכולות. עם היוודע דבר מותו של בעלה ישבה מול המחשב והעלתה פוסט בדף הפייסבוק שלה: "בעלי היקר! גיבור שלי! אהוב לבי אינו עוד איתנו... נפל מות קדושים! רוצה להתעורר מהחלום".

בהמשך ספד גם רב־רסן אבי בוקובזה, ששירת עם אשכנזי במילואים, ואמר כי "להיות מ"כ במילואים כל כך הרבה שנים זה תפקיד מורכב. פקודיך היו חבריך. ידעת להתמודד בצורה מקצועית, עניינית, תוך גילוי אחריות ובעיקר מנהיגות שקטה אך נוכחת - בצורה שאפיינה אותך כל כך כמפקד וכאדם בכלל".

גיסו, ניסים אלפסי, סיפר כי "יאיר היה מלח הארץ, פטריוט. כל החיים רצה להיות לוחם והגשים זאת. בכל מבצע הכין תרמיל וחיכה שיקראו לו בצו 8. מאחל לכל משפחה שהילדים שלה נלחמים כרגע בעזה שיאיר יהיה החלל האחרון".

דניאל סיריוטי

סגן רועי פלס, בן 21 מתל אביב

"ספג את מכת הטיל - והציל את חבריו"

בני משפחה וחברים רבים הגיעו במהלך השבת לבית משפחת פלס בשכונת תל ברוך שבתל אביב, עם היוודע דבר מותו של סגן רועי פלס (21), לוחם בחטיבת הנח"ל, שנהרג בלילה שבין שישי לשבת מפגיעת טיל נ"ט במבנה ברצועת עזה. 

רום פלס, בן דודו, סיפר כי "רועי היה כמו אח רביעי. רק עכשיו אני מבין כמה מזל שיש אנשים כמוהו וכעת הוא עם כל הגיבורים האחרים שנלחמו למעננו ואני בטוח שהוא מסתכל מלמעלה ושומר עלינו".

לרועי הילד הצעיר במשפחת פלס, יש שתי אחיות תאומות, הוא גדל בתל אביב, למד בבית הספר גורדון ולאחר מכן עבר לתיכון עירוני ה'. דודו גיא בוכהלטר סיפר כי "רועי היה ילד שכל אחד רוצה. תמיד דיבר על הצבא והחיילים שלו בגאווה".

לפני הצבא רועי הצטרף למכינה הקדם צבאית "מיצר" שברמת הגולן. לאחריה הוא התגייס לנח"ל ומשם הגיע לקורס קצינים בבה"ד 1, שאותו סיים לפני 4 חודשים וקיבל תפקיד של מפקד צוות לוחמים בגדס"ר נח"ל. 

חבריו למכינה סיפרו על צעיר שתמיד הוביל והצטיין. "לאף אחד לא היה ספק שהוא יהיה קצין, הוא היה הכי מהיר והכי טוב בהכל", סיפר חברו למכינה רמי בודו, שהתגייס מחזור לפניו לנח"ל. כששמענו כיצד הוא נהרג, זה התאים לעובדה שהוא זה שעמד בראש הצוות וספג את כל מכת הטיל, ובכך הוא הציל את כל הצוות שלו".

דודתו חבצלת יהל, שמתגוררת בדרום הארץ, סיפרה כי "רועי היה במקום שבו היה צריך להיות. הוא הגן עלינו, הוא לא נקטף לשווא". הלווייתו תתקיים היום ב־19:00 בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. 

אבי כהן

סרן ליעד לביא, בן 22 משדה ניצן

"נלחם על הבית בחירוף נפש"

 "ליעד היה הדמות של הישראלי היפה במלוא מובן המילה", סיפר חברו של סרן ליעד לביא, קצין לוחם בחיל הרגלים, בן 22, ממושב שדה ניצן, שנפטר אתמול מפצעיו בבית החולים סורוקה בבאר שבע. 

הוא נפצע באורח קשה מאוד ביום חמישי, במהלך פעילות מבצעית בדרום רצועת עזה. מאז נפצע, מצבו הלך והחמיר למרות מאמצים בלתי פוסקים של הרופאים להציל את חייו. סרן ליעד לביא הועלה מדרגת סגן לסרן לאחר מותו.

חבר ילדותו סיפר כי "הוא היה ציוני בלב ובנפש, אהב את המדינה, אהב את הצבא, עשה הכל הכי רציני וטוב שיכול להיות. הוא היה פייטר רציני, והיה צפוי לו עתיד מזהיר, כקצין וכאדם, אבל המבצע להגנת המולדת קטע את החלום שלו. יהי זכרו ברוך".

חיים ילין, ראש מועצת אשכול, אמר כי "ליעד היה אדם משכמו ומעלה". מאז נפצע ליעד, הקפיד ילין להגיע מדי יום לבית החולים סורוקה כדי לתמוך ולעודד את משפחתו. "הוא היה מאוד אהוב ומקובל וחברתית. היו לו חברים מכל מושב ומכל קיבוץ. הוא היה מחובר לארץ ולאנשים, הוא היה עם לב גדול של נתינה, לזולת ולמדינה, ולא עשה חשבון לכלום, העיקר לתת למדינה, ואת זה עשה הכי טוב דרך השירות הצבאי שלו. הוא היה פייטר אמיתי".

לדברי ילין, "כאשר מדברים על המושג 'מלחמה על הבית', ליעד שיקף זאת בדמותו ובמעשיו. הוא גר ממש על הגבול עם הרצועה, ועליו אפשר לומר בפה מלא כי הוא נלחם על הבית. לא היו לו פשרות בעניין. נלחם בחירוף נפש כדי להגן על המדינה ועל התושבים".

העתיד, במייל שלכם

הירשמו עכשיו לניוזלטר טכנולוגיה, מדע וסביבה של ישראל היום

בהרשמה, אני מאשר/ת את תנאי השימוש וכן קבלת המלצות קריאה והצעות לרכישת מינוי ודיוור מישראל היום

רשמו אותי

גדי גולן 

סמ"ר גיא לוי, בן 21 מכפר ורדים

"מוסיקאי מחונן ורב כישרון"

בבית העלמין בכפר ורדים בגליל המערבי יובא היום למנוחות בשעה 17:00 לוחם השריון סמ"ר גיא לוי, בן 21 תושב כפר ורדים, שנהרג ביום שישי בשעות הצהריים במהלך פעילות מבצעית של צה"ל במרכז רצועת עזה. 

סמ"ר גיא לוי ז"ל הותיר אחריו הורים, גליה ורן, ואחות צעירה בשם ארין. הוא למד וגדל בכפר ורדים וסיים את לימודיו בתיכון מנור כברי במגמת מוסיקה. 

החל מיום שישי בשעות אחר הצהריים כבר פקדו המוני חבריו את בית הוריו שבכפר ורדים, וארשת עצבות על פניהם, כמי שמסרבים להאמין שחברם גיא איננו עוד בין החיים. 

בני משפחתו, שקיבלו כל אחד מהחברים שהגיעו לתמוך בהם בעקבות הבשורה הקשה, סיפרו על גיא כי "הוא היה ילד של חברים. המרכז והלב של קבוצת חברים שהיו יחדיו מאז הילדות". עוד סיפרו על גיא שהיה מוסיקאי מחונן, נגן סקסופון רב כישרון שאהב את החיים ושמח בכל הזדמנות. 

הוריו של גיא סיפרו כי "הוא היה מלא תוכניות לעתיד, ולקראת שחרורו, שהיה צפוי בעוד כמה חודשים, תיכנן לשרת כנציג הסוכנות היהודית בתפוצות". 

ראובן מלאך, מי שהיה המורה של גיא במגמת המוסיקה בבית הספר ומנהל התזמורת בכפר ורדים, סיפר על גיא כי היה מוסיקאי מחונן ורב כישרון.

לדבריו, "גיא תמיד ביצע על הצד הטוב ביותר את שנדרש ממנו. הוא היה מאוד בוגר ותמיד היה אפשר לסמוך עליו שיבצע את המשימה. זו אבידה גדולה למשפחה, ליישוב ולקהילה כולה". 

דניאל סיריוטי

סמ"ר אבי גרינצויג, בן 20 מפתח תקווה

"מורעל נח"ל אמיתי, הצבא כל עולמו"

בעוד שלושה חודשים בלבד היה אמור סמל אבי גרינצויג (20) מפתח תקווה להתייצב בבקו"ם ולהשתחרר מצה"ל. בשבת לפנות בוקר הוא נהרג בקרבות ברצועת עזה. גרינצויג הותיר הורים, חדווה וגדעון, ואחות תאומה, ענבל, קצינה בצה"ל.

"הוא רצה להתגייס לנח"ל. כבר בתיכון אמר שהוא יגיע לשם. היה מרוצה מהשירות, ממש מורעל על החטיבה", סיפרו חבריו. גרינצויג סיים את לימודיו בעיר בביה"ס רשיש ואחר כך בתיכון גולדה מאיר.

"לפני שנכנס לעזה אמר שהוא לא מפחד", סיפרה חברתו, "הוא אמר לי: 'אני נחוש וגאה להיכנס לעזה'. הוא היה פשוט מורעל, כזה שכל העולם שלו הוא רק צבא". חברים העידו עליו כי נחשב לתלמיד טוב, כמו גם למוסיקאי מחונן המנגן בכמה כלי נגינה: "הוא הכי אהב לנגן בגיטרה. הוא היה יוצר מוכשר, אהב רוק כבד במיוחד. קשה לעכל שזה הוא. איך ששמענו על זה, כולנו, כל החברים, הגיעו לבית של המשפחה להיות איתם. זה בלתי נתפס".

חבר אחר הוסיף כי "קשה לדבר על אבי בלשון עבר. הוא היה כל כך מורעל שהוא התגאה בזה שהחברים כינו אותו 'הכי קרבי שיש'. הוא אהב את החטיבה, אהב את הנח"ל, הוא היה נחלאווי בנשמתו, בכל רמ"ח איבריו".

גרינצויג ז"ל גם אהב מאוד כדורגל ואהד את קבוצת הפועל פתח תקווה. מועדון הקבוצה יצא בקריאה נרגשת לאוהדיו להגיע להלוויית החייל. לאחר מותו הועלה אבי גרינצויג לדרגת סמ"ר. הלווייתו צפויה להתקיים היום בשעה 18:00 בחלקה הצבאית של בית עלמין סגולה בפתח תקווה.

נצחיה יעקב ושלומי דיאז

סמ"ר גיא בוילנד, בן 21 מקיבוץ גינוסר

בבילוי האחרון שאל גיא: "מי יודע מתי אחזור?"

המוסיקה היתה חלק חשוב מחייו של סמ"ר גיא בוילנד, תושב קיבוץ גינוסר - אך בעזה מנגינת חייו הופסקה. אבל כבד ירד על הקיבוץ שבצפון הכנרת עם היוודע דבר מותו. בוילנד, בן 21 בנופלו, היה לוחם בגדוד הנדסה קרבית.

סמ"ר בוילנד נולד בניו זילנד ועלה לארץ בגיל שנתיים. המשפחה התגוררה תחילה בקיבוץ חוקוק, ואחרי כמה שנים עברה לקיבוץ גינוסר. בני המשפחה מספרים כי גיא היה ילד מקסים ומלא חוש הומור. הוא ניגן בגיטרה, ואפילו הקים להקת רוק כבד שאיתה הופיע. "עד גיוסו לצה"ל היה לו שיער ג'ינג'י ארוך", סיפרה דודתו רותם גופר, "הוא אהב ספורט ואת החברים שלו, שהיו עבורו כמו אחים".

גיא סיים את הלימודים בתיכון בית ירח בעמק הירדן במגמת קולנוע. הוא למד שכבה אחת מתחת לסמ"ר אורון שאול ז"ל מפוריה עילית. היה להם אף מכר משותף בסגל החינוכי: דרור יפעה, תושב קיבוץ כפר החורש, שהיה המחנך של גיא ומורהו של אורון. "מוסיקה היתה כל עולמו של גיא", סיפר יפעה, "הבוקר עשיתי הכנות לערוך ביקור ניחומים אצל הוריו של אורון בפוריה עילית, ואז קיבלתי את הטלפון שגיא נפל. התחושה נוראית".

אחרי השחרור מצה"ל תיכנן גיא לעבוד בחברה לפירוק מוקשים, וכך להרוויח כסף לטיול בחו"ל. "לא היה לנו איתו קשר שלושה שבועות או חודש וכולנו דאגנו לו", סיפרה גופר, "אין מילים לתאר את הצער על האובדן. לא רק על גיא, אלא על כל החיילים שנהרגו". אביב היגנס מקיבוץ גינוסר, בן כיתה וחבר של גיא, סיפר על המפגש האחרון ביניהם. "היינו יחד בפאב", שיחזר, "הוא לקח מנה גדולה של וודקה ואמר: 'מי יודע מתי אני אחזור?' מגיל אפס אנחנו כמו אחים, כל דבר שגיא עשה היה מיוחד. אין עוד אנשים כמוהו".

עשרות הגיעו לנחם את הוריו של גיא, אדווה וגלן, ואת האחות קים והאח לוק. הלווייתו תתקיים היום בשעה 17:00 בבית העלמין בקיבוצו.

דני ברנר

סמ"ר גל בסון, בן 21 מחולון

נהרג שלושה חודשים לפני השחרור

לסמ"ר גל בסון ז"ל היה רצון לשרת שירות משמעותי בצה"ל. הוא מימש את הרצון הזה, בחר בחיל ההנדסה והצטיין בשירות בסיירת יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות). בתוך שלושה חודשים היה אמור להשתחרר מהצבא. את תוכניותיו לחיים האזרחיים לא יזכה לממש עוד לעולם.

גל בסון, בן 21 בנופלו, למד בתיכון בקריית שרת בעיר מגוריו חולון. הוא הצטיין בנבחרת האתלטיקה הבית־ספרית ושיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל חולון. בזמן לימודיו טס לגרמניה עם משלחת ישראלית, שנפגשה עם תלמידים מרמאללה כדי לקדם דיאלוג המעודד דו־קיום.

 אורית, דודתו של גל, סיפרה על נער אידיאליסט, "ילד שהוא גאווה למשפחה. גיבור גדול שיצא לקרב וידע שהוא מסכן את החיים שלו. הוא היה חדור מוטיבציה, דיבר רק טובות על הצבא". גם אחיו הבכור, בן (23), גויס לאחרונה בצו 8 ושהה ברצועת עזה. שם קיבל את הבשורה המרה על נפילתו של גל בקרב.

חבריהם של ההורים, שהגיעו אף הם לבית בחולון, התקשו להאמין שגל איננו. "רק ביום חמישי דיברנו עם ההורים עליו כדי לדעת אם הכל בסדר", סיפרו, "דאגנו לו כמו לכל החיילים שנמצאים בקרבות. הוא היה ילד מקסים, זה פשוט לא נתפס". לבית הגיעו גם מנהלת התיכון רותי אנזל והמחנכת של גל פרידה אלול. "כל מי שהכיר אותו נשבה בקסמו", נזכרו המורות והוסיפו כי היה "מוביל חברתית ותלמיד מצטיין, תמיד עם חיוך על הפנים".

חלק ממכריו של גל, שהגיע בשבת לבית ההורים בחולון, חוו רק לפני כמה ימים אותה חוויה איומה - עת נפל בקרב סמ"ר בניה רובל ז"ל, לוחם צנחנים שהיה אף הוא תושב העיר. "הם היו חברים, שניהם ספורטאים", אמרו המכרים המשותפים, "אנחנו לא בטוחים שגל ידע שבניה ז"ל נהרג בקרבות. עכשיו הם ירוצו למעלה יחד, יסחפו שם את כולם".

גל הותיר אחריו הורים - פנינה ואלי, את האח הבכור בן ואחות קטנה, לינוי (16.5). הלווייתו תתקיים היום בבית העלמין בחולון בשעה 17:00.

שלומי דיאז 

סמ"ר עמית יאורי, בן 20 מירושלים

"הוא תמיד הסתער ראשון"

כבר מגיוסו של סמ"ר עמית יאורי, בן 20 מירושלים, חשש אביו שלבנו יקרה הגרוע מכל. בלילה שבין שישי לשבת, במהלך הלחימה בעזה, הפחד המשתק הזה הפך למציאות מסויטת. בני משפחתו וחבריו של יאורי, לוחם חיל ההנדסה, התכנסו אתמול המומים וכואבים בבית המשפחה שבמרכז הבירה.

עמית, שלמד בגימנסיה העברית בירושלים, היה אתלט ואהוב על כולם. מנהל הגימנסיה, דוד גל, סיפר על "ילד ערכי וספורטאי מצטיין, שהיה רץ למרחקים ארוכים וכיוון את עצמו לצבא".

"הוא היה ילד מקסים שהלך בצבא לטוב ביותר", מירר אתמול האב שחר בבכי, "הוא תמיד היה הטופ. היה חזק מאוד, יפה, מוצלח, מקצוען ויסודי. עמית לקח על עצמו אתגרים. הוא רצה לתרום כמו כל המשפחה. היה תמיד צנוע והסתפק במועט, אינטליגנט וחכם מאוד". אחרי השחרור, הוסיף האב, תיכנן בנו לעבור את שביל ישראל.

"מהרגע הראשון שהוא התגייס דאגתי לו, ידעתי שזה יקרה", המשיך האב השכול, "בשבת שלפני הכניסה לעזה הוא סימס לנו שאפשר לבוא לבקר. הוא מעולם לא ביקש חבילה, לא ביקור ולא אפטר. הוא לא רצה להפריע. ההודעה הזו היתה כמו פקודה בשבילנו. נסענו והיינו איתו חמש שעות. דיברנו והרגשתי שהוא מפחד. הוא נפרד מאיתנו, חיבק אותנו ואת האחים שלו".

ביום רביעי עמית עוד הספיק לדבר עם ההורים ולומר להם: הכל בסדר, אין לנו נפגעים. "שאלתי אותו איפה הם ישנים, והוא אמר לי שהם לא ישנים. הוא הבין שהמצב לא יכול להימשך כך, והיה מוכן לשלם את המחיר. הוא תמיד אמר שיעשה את מה שצריך לעשות. המ"פ תמיד רצה אותו לידו. עכשיו הוא כבר לא לידו. עמית אמר לי: 'אני לא מפחד על עצמי'. אמרתי לו: 'עמית, מה איתנו?' הוא השיב לי: 'אתם תהיו חזקים. אתם תסתדרו'".

מפקד הפלוגה סיפר לאביו של עמית כי המחבל ארב לכוח: "בהיתקלות עמית הסתער ראשון וחטף צרור. הוא תמיד הסתער ראשון".

עמית, שהותיר אחריו הורים, אחות ואח, יובא היום ב־15:00 למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.  

יורי ילוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו