סטריאוטיפי ולא מצחיק

גנגסטר מפחיד מאלץ כדורגלן ירושלמי לכנס מסיבת עיתונאים ולהצהיר שהוא הומו, לאחר שזה התחיל בשוגג עם חברתו היפה. זוהי נקודת המוצא הדבילית למדי של "שושנה חלוץ מרכזי", הקומדיה החדשה של הבמאי שי כנות ("הבורר", "אהבה קולומביאנית").

מובן שנקודת המוצא הדבילית הזאת לא היתה אמורה בהכרח להניב סרט דבילי, ובהחלט היה אפשר לדמיין כיצד כנות נעזר בקונספט הנ"ל כדי לנווט את סרטו למחוזות מפתיעים ומשעשעים. אך למרבה הצער, זהו לא המצב כאן. בעיקר מפני ש"שושנה חלוץ מרכזי" הוא סרט חסר אחידות העסוק יותר מדי בלנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא רוצה גם לצחוק על הומואים וגם לצחוק איתם. הוא רוצה גם להשתמש ב"הומו" כמילת גנאי וגם להסביר לצופים למה זה לא יאה. הוא רוצה גם להתחנף לאוהדים של בית"ר ירושלים וגם לעשות להם "נו־נו־נו".

למרות הכוונות הטובות (בהנחה שהיו כאלה), ולמרות ההפקה המושקעת יחסית (שעושה שימוש יפה באפקטים כדי לדמות איצטדיון כדורגל מלא), השילוב הכמעט בלתי אפשרי הזה מייצר לא מעט מבוכה. וכשמביאים בחשבון את האופן הפחדני שבו הסרט מסתיים, אפשר גם לומר שהיוצרים לא באמת מגלים את האומץ הנדרש ממי שמבקש לעורר מחשבה או לחולל שינוי. להפך.

את הכדורגלן מגלם אושרי כהן, ו"האישה שלנו בהוליווד", גל גדות, מגלמת את חברתו של הגנגסטר. בסצנות המשותפות שלהם אמורים השניים לדגמן משיכה מינית וניצוצות של אהבת אמת, אך בפועל, על המסך אין כל זכר לדברים האלה. כהן עושה את המיטב כדי להיראות קלולס (נדמה שלא מדובר במאמץ גדול עבורו), וגדות מגישה הופעה נטולת כריזמה שבמהלכה היא לא משנה הבעה.

המצב משתפר מעט בכל פעם שאלי פיניש (הגנגסטר) ומריאנו אידלמן (הסוכן של שושן) נכנסים לתמונה, אך התסריט העצל ועמוס הקלישאות מגביל את תרומתם ומונע מהם להציל את הספינה מטביעה.

במהלך הצפייה ב"שושנה" נזכרתי לא פעם ב"הדילרים", קומדיית הסטלנים החביבה של עודד דוידוף. גם שם היה גנגסטר ירושלמי צבעוני, גם שם היה כדורגל וגם שם היתה תסבוכת דבילית ומופרכת לחלוטין. אך ב"הדילרים", בניגוד ל"שושנה", היו גם דמויות מושקעות ודיאלוגים שנונים, והיתה גם תצוגת משחק נהדרת של אלון אבוטבול בתור הגנגסטר, שהצדיקה לבדה את מחיר הכרטיס.

ב"שושנה", לעומת זאת, תמצאו בעיקר סטריאוטיפים הומוסקסואליים עתיקים, ניסיונות לא משכנעים ולא מצחיקים להפריך את הסטריאוטיפים האלה ומוסר השכל מעליב בפשטותו ("אי אפשר ללכת נגד הלב"), שמוגש מפיה של השחקנית הדגולה אורית פוקס. תאמינו או לא, אפילו היא מצליחה להאפיל על גדות.

ציון: 4

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו