בשלושה־עשר ביולי אמור היה להתקיים בבית האקדמיה ללשון העברית בירושלים ערב עיון שיוקדש לתרומתו של חיים נחמן ביאליק ללשון העברית, לציון 80 שנה למותו. כצפוי, בשל הלחימה בדרום האירוע מושהה. ועדיין, זו הזדמנות לשוב ולדון, ולו במסגרת היריעה הקצרה, בתרומתו של המשורר הלאומי ללשון העברית ולהתפתחותה; תרומה כה אדירה עד כי לרוב איננו מודעים לה, ולו מן הסיבה שאותן מילים ומטבעות לשון חילחלו לתוך השפה ונספגו בה.
עשרה חודשים לאחר מות המשורר פירסם הלשונאי יצחק אבינרי את "מילון חידושי ח.נ ביאליק", הכולל כ־600 מילים, ובהן "שבריר", "טורדני", "אוורירי", "מצלמה", "מענק", "אפלולי" ורבות אחרות; "העובדה שאבינרי טרח על המילון המקיף הזה ופירסם אותו פחות משנה לאחר מותו של ביאליק מעידה על הכבוד הרב שרחשו כלפיו בוועד הלשון וביישוב כולו", מעריכה רונית גדיש, המזכירה האקדמית באקדמיה ללשון העברית.
מרבית פעילותו של ביאליק בתחום חידוש השפה נעשתה במסגרת "ועד הלשון העברית", אשר עם מותו של נשיאו, אליעזר בן־יהודה, היה נתון במשבר. ביאליק, שכזכור התגורר בתל אביב כעשר שנים בלבד (1934-1924), הפיח רוח חדשה בוועד ובמפעלותיו. "בימי בן־יהודה הוועד הוקם בירושלים והתאפיין בפעילות ריכוזית למדי, שבאה בין השאר לידי ביטוי בתוצר לא רב", מסבירה גדיש. ביאליק זיהה את הצימאון לשפה שתכסה את כל תחומי החיים ואת הדחיפות בחידוש מילים. עם הצטרפותו לוועד חל בו שינוי משמעותי - לצד הפעילות בירושלים קם לו מוקד נוסף בתל אביב והוקמו ועדות משנה, בין היתר למונחי חשמל, מלאכה וחקלאות. נכתבו מילונים ונוצר הטור "לשוננו לעם", שפורסם בעיתון "הארץ" בשנים 1948-1933, ובו יוחד חלק לשאלות ולתשובות מצד הקוראים. "ביאליק היה לרוח החיה בוועד, אך גם לקח חלק בוועדות ובישיבות ואפילו עסק בגיוס כספים".
האם ממרחק הזמן אפשר להצביע על שינוי גם בתחום תחדיש השפה עצמו?
"בוודאי. לדוגמה, בתקופתו לא בחלו במילים לועזיות; בימיו בוועד נוצר 'המילון למונחי תכניקה' או 'המילון למונחי חימיה', מה שקרוב לוודאי לא היה מתאפשר בימיו של בן־יהודה, שנקט גישה טהרנית יותר. גם החידושים הלשוניים הפכו מגוונים יותר בשל כך ונשענו על עושר המקורות בשפה, מתלמוד ומדרש, דרך ארמית, עברית תנ"כית ועד המצאות כיד הדמיון. אלה לא אנשים שלמדו עברית מהרחוב, אלא ממגוון מקורות, והכל צילצל והתגלגל להם על הלשון".
אל לפני הכל ביאליק היה משורר, ועל כן הדיון בו כמחדש שפה מקבל את עיקר תוקפו ועוצמתו בקריאת שיריו, טוען פרופ' אבנר הולצמן מהחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, שגם כתב את הביוגרפיה על ביאליק (בהוצאת מרכז זלמן שזר) וכן ערך את המהדורה של שירי וסיפורי ביאליק שהופיעה בהוצאת דביר. "השירה של ביאליק היא מעשה גדול ורב בתחום הלשון, והעדות הכי טובה היא מצד אנשים שקראו את שיריו בפעם הראשונה", מספר הולצמן, "יש הרבה עדויות כאלה, רובן של צעירים, רובם משוררים לעתיד מסוף המאה ה־19, ותמיד חוזר אותו הסיפור: הם פותחים כתב עת, נתקלים באחד משיריו ונשמתם נעצרת; הם מעולם לא נתקלו בשירה עברית שנכתבת כך".
מה מפעים אותם במיוחד?
"בראש ובראשונה - הלשון. אפשר להדגים בעזרת 'בערב היום', אחד משיריו המוקדמים, שבו הוא מתאר אדם המביט בשקיעה ומתעוררת בו הרגשת דיכאון המושלכת על השירה. יש המון שירי שקיעה בעברית; לא פעם מתוארת בהם שקיעה דקורטיבית ויפה, שהמשורר שואב ממנה השראה. ואולם ביאליק, שפתח את שירו במילים 'בין עבי אש ועבי עם / השמש רד לפאת הים', מתאר את השקיעה ממש כמלחמה; השמש כמן אביר גווע, דקור, מדמם הנלחם על חייו, רק לא לרדת לים. וכל זאת בלשון שלא היה כמותה".
קפיצת המדרגה שבה התאפיינה שירת ביאליק ניכרה גם בצליל ובריתמוס, "הוא היה מהראשונים שסיגלו לשירתם את המשקל המתנגן, שירה שהיא מוסיקה", מדגיש הולצמן, "הלשון שטווה ביאליק בשיריו כמהות פיזית, מוחשית, מישושית שאתה טועם אותה בחך ובאוזן לפני שאתה מפנים את המשמעויות שלה; זה לדעתי מוקד העניין".
בין האנשים שהתפעמו משירת ביאליק ולשונה המופלאה אפשר למנות אפילו את דוד בן־גוריון, שקרא את שירתו בהיותו בן 15 בלבד. בן־גוריון לא היה חובב שירה מובהק, "אך בזיכרונותיו הוא כותב כי למרות זאת, את ביאליק אהב אהבת נפש וכל שיר שלו למד בעל פה", מספר הולצמן, "אני סבור כי זה בעיקר בגלל העוצמה המכשפת הזו של הלשון, ויכול להשוות את התגובות רק להופעה של 'כוכבים בחוץ' מאת אלתרמן בסוף שנות ה־30".
יש הבדל בלשון בין ביאליק המוקדם למאוחר?
"מטבע הדברים חלו בשירתו התפתחויות רבות, ז'אנרים שנולדו כגון שירי הזעם והשירים הציבוריים שהולכים ומשתכללים. ביאליק, אגב, היה אמן בקללות עבריות: למשל, בשיר 'ראיתיכם שוב בקצר ידכם', שנכתב ב־1931 לאחר הקונגרס הציוני, אפשר לראות דרך שורות כגון 'רמת מילים נבובות, מזרת מוץ ונערת' איך אפשר לגדף בעברית עילאית. ההמצאות נעות החל מהמבע הלירי האינטימי ביותר ועד למבע הציבורי".
ביאליק היה גם קופירייטר מוצלח למדי, גם אם נשים בצד את "נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן", שכל פוליטיקאי מתחיל ממהר לגלגל על לשונו. "גם 'במותם ציוו לנו את החיים' לקוח משירו 'אם יש את נפשך לדעת'; אפילו 'עופרת יצוקה' לקוח משיר החנוכה הידוע, כך שהוא אפילו נוכח בסלנג הצבאי", נאנח הולצמן, "יש משוררים שהתיישנו ללא תקנה אף על פי שהיו פיגורות גדולות בזמנם. בשירתו של ביאליק יש המון כוח חיים. פה ושם יש שירים שהתיישנו, אבל יש לו המון שירים, ובעיקר שורות, שאתה קורא ומרגיש משב רוח של שירה גדולה. איך לתווך זאת הלאה לתלמידים ולדורות הבאים, זו שאלה גדולה בפני עצמה".
* * *
הקרב נמשך
18 שנה לאחר שהימם דור שלם והפך לסרט בלתי נשכח, "מועדון קרב" של צ'אק פלאניוק עומד לזכות בספר המשך
הימים הנוכחיים אינם מאפשרים לנו להימלט מהאלימות; בטלוויזיה ובעיתונים, ברשתות החברתיות, ברחוב, בשדה הקרב - היא בכל מקום. לא נותר אלא להימלט מדי פעם אל המרחבים הספרותיים, שתמיד יודעים כיצד לרמז בשנינות על האיוולת שבאגרוף, או לפחות מאפשרים לרגע לברוח ממנו וממשמעויותיו.
לפיכך, אין זמן טוב מזה כדי לבשר על ספר המשך ל"מועדון קרב", שהוביל לעיבוד הקולנועי המצליח והפך עבור לא מעט אנשים לקאלט. צ'אק פלאניוק, מחבר הספר, הכריז על ספר ההמשך הממשמש ובא בפסטיבל Comic-Con אשתקד, בחירה מתבקשת לאור העובדה שהספר ייצא בפורמט של רומן גרפי. אך פסטיבל Comic-Con עתיד להתקיים שוב בשבוע הבא, ועדיין אין זכר להמשך קורותיו של טיילר דרדן הנערץ. "פישלתי", הודה פלאניוק בראיון ל"U.S Today". "הודעתי על ספר ההמשך לפני 1,500 גיקים מצוידים בסמארטפון ומייד נוצרה ציפייה שאעמוד במילתי ואוציא את הספר, אלא שהעבודה התעכבה". כעת הוא כבר יכול להכריז שספר ההמשך יופץ במאי 2015.
18 שנים עברו מאז פורסם "מועדון קרב" ותיאר מפגש בין גיבור עלום שם, המתמודד עם תחושות טשטוש זהות, אובדן דרך ותסכול ובין האלטר אגו המשוחרר שלו, שגילמו בסרט אדוארד נורטון ובראד פיט, היה שיר הלל לאלימות מתפרצת, כמו גם ביקורת עליה. ספר ההמשך עצמו ממוקם כעשור לאחר הנקודה שבה נפרדנו מהגיבורים: הגיבור הראשי כעת נשוי למריה סיגלר ואב לילד בן תשע.
"מועדון קרב", סיפר פלאניוק בראיון, "למעשה היה מעין נאום תוכחה נוקב כנגד אבות - כל המטענים שצברתי כנגד אבי ומה שלא עשה, בשילוב מטענים של חברים ואנשים שהכרתי כנגד אבותיהם שלהם. כיום, כשאני עצמי אבא, ואפילו בגיל שאבי היה כשכתבתי כנגדו, גרם לי לרצות לחזור לעלילה והפעם מנקודת המבט של האב, לראות אם הדברים היו שונים מנקודת מבטו".
ספר ההמשך, לפי פלאניוק, יהיה מהורהר יותר ויתמקד בתסכול של גיל העמידה, "הגיל שבו אפשר להגיד שהשגת דברים עד למידה מסוימת ועדיין אתה לא מרוצה". חובבי פלאניוק לא חייבים להמתין עד מאי; באוקטובר ייצא רומן נוסף פרי עטו בעל השם המרוכך יותר "Beautiful You".
נטע הלפרין* * *
המלחמה בשרירות הלב
חיבורו של אהרן ברק על כבוד האדם דורש קריאה ביקורתית, אך חשוב במציאות העכשווית
אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בשנים 2006-1995, העיד על עצמו: "אין לי זמן לבזבז זמן". ואכן, גם לאחר פרישתו מכס השיפוט, ממשיך ברק לחקור ולפרסם ספרים העוסקים בליבת המשפט. אל ספרו על המידתיות מצטרפים כעת שני כרכים המבהירים את המשמעות הערכית והחוקתית של כבוד האדם. הכרך הראשון מתמקד בהיסטוריה של כבוד האדם, מעמדו החוקתי ומשמעותו במשפט האמריקני, הגרמני, הקנדי והדרום־אפריקני. הכרך השני עוסק בזכויות הבת של כבוד האדם, כגון: קיום אנושי בכבוד, שם טוב, חיי משפחה, חופש ביטוי, מצפון ותנועה והזכות לחינוך.
משמעות כבוד האדם והיותו נברא בצלם האל מעסיקה את ההגות מימי קדם. הדיון התמקד בעיקר בהיבטים הפילוסופיים, התיאולוגיים והאידיאולוגיים של כבוד האדם. ברק ממקד את הדיון שלו בהיבטים הנורמטיביים של כבוד האדם, קרי: תפקידו במשפט כערך וכזכות. המאמץ העיקרי בספר הוא להפוך את הציפייה לאנושיות מצידם של בני האדם, לערך ולזכות בני מימוש וחיוב. מעל הספר החשוב הזה מרחפת דמות של איכר ליטאי שבימי השואה התגלה כחסיד אומות העולם והעניק מקלט ומחסה לילד אריק בריק ולאמו. ניצוץ של אנושיות בימים של רמיסת כבוד האדם עד עפר.
ספר זה הוא כמו פסקי הדין והמחקרים של ברק, שבנויים נדבך על גבי נדבך, כבניין של היגיון משפטי, ארכיטקטורה של תבניות ומבנים במיטבה. בשנת 1992 חוקקה הכנסת את חוק יסוד כבוד האדם; בעת חקיקתו איש מחברי הכנסת המצביעים לא סבר כי חוק זה, יחד עם חוק יסוד חופש העיסוק, יהפוך על בסיס החלטות של בית המשפט העליון, לחוקים עילאיים ולחוקה בפועל. כאשר חברי הכנסת התעוררו והבינו את משמעות הפסיקה, כבר היה מאוחר. הרכבת החוקתית יצאה לדרך.
נקודת המוצא של ברק היא שהאזרחים אינם אמורים להיות משרתי המשפט; אין מדובר בישות נבדלת המשעבדת את האזרחים ודורשת ציות מוחלט. המשפט הוא כלי חברתי שנועד בין היתר להגשים חברה מתוקנת הפועלת על פי ערכי היסוד שלה ומגינה על הפרטים מפני שרירות הלב של הרוב והשלטון. זכויות הפרט וכבוד האדם הם ציפייה לגיטימית של אזרחים מדמוקרטיה.
לאחר קריאת הספר נותרתי עם שתי תהיות. האחת: היכן עובר הגבול שבין זכות הפרט לבין האינטרס הציבורי, בעיקר בישראל שבה צורכי הביטחון עליונים? והשנייה: כיצד מבטיחים שהעיסוק בזכויות לא ישכיח את חובות הפרט כלפי המדינה?
למרות התהיות הפתוחות, החיבור של ברק הכרחי לחברה. כרכי הספר הם ככתב הגנה על אקטיביזם שיפוטי, שנועד להבטיח את מימוש כבוד האדם וזכויות הבת החוקתיות שלו. זהו ספר חובה לכל אזרח החרד לזכויותיו ולמעמדו במציאות שבה הכוח הופך להיות מקור הזכות ולא להפך.
כבוד האדם - הזכות החוקתית ובנותיה / אהרן ברק
הוצ' נבו (שני כרכים)
חיים שייןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו