מין מסוכן

שתי בעיות עיקריות היו לי עם קומדיית הסקס החדשה "סקס טייפ". האחת, היא אינה סקסית. השנייה, היא אינה מצחיקה. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

קמרון דיאז וג'ייסון סיגל, שכיכבו יחד בלהיט הקופתי המפתיע "מורה רעה" (2011), מגלמים כאן זוג נשוי ודהוי ששכח את חדוות המין. בעבר השניים היו כמו שפנפני סקס של אנרג'ייזר. לא היה מקום שבו לא עשו את זה, ולא היה זמן שלא היה מתאים. אבל מאז שנולדו ילדיהם, התדירות ירדה בהתמדה. וכך גם החשק. 

כדי לשבור את הבצורת, גיבורינו שולחים את הילדים לישון אצל סבתא, ומחליטים להכין סרט פורנו ביתי שיתעד את ביצועיהם הלוהטים. רק מה? בזמן שהשניים מתאוששים מהסשן הפרוע, שנמשך יותר משלוש שעות, קובץ הסקס הנ"ל נשלח בטעות לכל מי שהם מכירים פחות או יותר. באסה.

כך יוצאים דיאז וסיגל הנבוכים למסע לילי "מוטרף" לתיקון המצב ולהצלת כבודם, ומכיוון שמדובר בקומדיה הוליוודית, הטון השולט הוא היסטריה. השניים מתדפקים על דלתות שונות, ממציאים תירוצים מטופשים (כי להגיד את האמת זה קל מדי), ועושים כל שביכולתם כדי לסבך את המצב שלא לצורך. התוצאה פאתטית וקשה לצפייה.

כך, למשל, לב ליבו של הסרט הוא סיקוונס מרוח לחלוטין שבו השניים מגיעים לביתו של מי שעשוי להיות הבוס העתידי של דיאז. בשעה שדיאז מסיחה את דעתו של הבוס - חנון אמיד שמגולם בידי רוב לאו - וממציאה איזשהו סיפור מטופש על גיוס תרומות עבור ילדים מסכנים, סיגל מתרוצץ בכל רחבי הבית הענק בחיפוש נואש אחר מכשיר האייפד שעליו יושב הקובץ. כדי שלא יהיה לכם משעמם, בשלב מסוים מתחיל לרדוף אחריו רועה גרמני. תמיד מצחיק, נכון? בינתיים, בסלון, דיאז ולאו מסניפים קוק ושומעים שירים של להקת הטראש מטאל Slayer. כי מתברר שלמרות חזותו, לאו בכלל אינו חנון! כמה מפתיע וקורע! בסופו של דבר, לאחר דקות ארוכות־ארוכות של סלפסטיק נחות ונונסנס מאולתר, מתברר כי מכשיר האייפד המבוקש נמצא בכלל ליד דלת הכניסה. אנחה.

ללא הסיקוונס האיום הזה, שאינו מתעלה מעל לרמה של סיטקום טלוויזיוני נמוך מצח, "סקס טייפ" היה מתקצר בכעשרים וחמש דקות לפחות, ונוכחותו הדומיננטית בסרט מיטיבה להבהיר את דלותו המוחלטת של הפרויקט. היוצרים אינם מעוניינים להגיד שום דבר חדש על הקשר בין מין לנישואים, והם כלל אינם מתייחסים לדמויות הראשיות שלהם כאל בני אדם. למעשה, המין הוא רק תירוץ ליצירת תסבוכת מופרכת שתאיים על החיים הבורגניים המושלמים של בני הזוג. וכאמור, גם התסבוכת עצמה, שמורכבת מריצה בסיבובים, השפלות בלתי נגמרות ושימוש מוגזם במילה "פאק", זוכה לטיפול מחופף וחסר יצירתיות. 

אז מה נותר לנו? בעיקר פרסומת לא נגמרת למכשירים הנהדרים של חברת אפל. אין כמעט סצנה בסרט שבה התפוח של סטיב ג'ובס אינו מבצבץ בפריים. ואם לא די בכך, סיגל אינו מפספס הזדמנות כדי לומר דברים כמו "וואו, איזו רזולוציה מדהימה יש לאייפד החדש הזה!" בכלל, סיגל, שהיה כה מצחיק בסרטים "קח את זה כמו גבר", "אני אוהב אותך, אחי" ו"החבובות", נראה כאן כמו הצל של עצמו. בדומה לסת' רוגן וג'ונה היל, גם הוא נמצא כעת בעיצומו של מהפך גופני קיצוני ולא ברור, וכתוצאה מכך, נדמה שכל שמחת החיים נשאבה מפרצופו. למה לעזאזל אתם עושים את זה לעצמכם? אתם לא מבינים שאנחנו אוהבים אתכם כמו שאתם?

דיאז, מצידה, עושה את השטיק השטותניקי הרגיל שלה. אבל כמו ב"האישה האחרת", שיצא לפני כמה חודשים, גם כאן ניתן הרושם שלאף אחד אין מושג כיצד לנצל את מיניותה המתפרצת או את העובדה שהיא קומיקאית בחסד. במילים אחרות, מלבד להלביש אותה בבגדים חושפניים ולסבך אותה בסיטואציות מטומטמות, התסריט מזניח אותה לחלוטין.

עליבותו של "סקס טייפ" מתחוורת באופן סופי לקראת קו הסיום, כאשר הופעת אורח חטופה של ג'ק בלאק מייצרת את הצחקוק היחיד שהסרט הזה ראוי לו. בלאק, שצץ בתור בעליו של אתר פורנו מצליח, בסך הכל אומר כמה משפטים ועושה כמה פרצופים. אבל הנוכחות שלו היא כמו בריזה קרירה בחדר חסר חלונות. וברגע שהוא נעלם מהמסך, תחושת המחנק שבה ותוקפת ביתר שאת.

את יצירתה של קומדיית המבוגרים הגסה הזאת אפשר לקשור באופן ישיר למהפכה הקומית המופלאה שחוללו ג'אד אפאטו וחבריו. אך בניגוד לסרטים של חבורת אפאטו - שתמיד מתאמצים לספק לצופים תמורה מלאה עבור כספם, ושתמיד מכילים לפחות כמה רגעים של כנות והזדהות - "סקס טייפ" אינו מצליח לדגדג את המינימום הנדרש מסרט קולנוע באורך מלא (או מקלטת מין אינטרנטית, לצורך העניין). ההמלצה שלי: תתנזרו.

"סקס טייפ" ("Sex Tape"), במאי: ג'ייק קסדן. ארה"ב 2014

"הדרקון הראשון שלי 2". חבר, אתה חוזר

דרקונים והמשכונים

נראה לי שכולנו יכולים להסכים ש"הדרקון הראשון שלי" היה הפתעה נעימה. האנימציה שלו היתה יפהפייה, המסר החשוב שלו הועבר ברהיטות, הסיפור שלו היה סוחף ומבדר וסצנות התעופה הרבות שלו היו לא פחות מ"וואו!!!" 

כל המעלות האלה אמנם נשמרות גם בסרט ההמשך, שמגיע אלינו ארבע שנים לאחר הסרט הראשון. ובכל זאת, משהו בקסם הלך לאיבוד, ונראה שהסיבות לכך נעוצות בצורך הבלתי נמנע להרחיב את היריעה, לסבך את העלילה ולהכין את הקרקע לקראת סרטי המשך נוספים. 

בפעם הקודמת שפגשנו אותם, הנער הוויקינגי האמיץ היקאפ ודרקון המחמד שלו שום שן (Toothless) דיגמנו דו־קיום מרגש, והוכיחו שקצת רגישות, פתיחות וסובלנות יכולות לעשות פלאים בהפגת מתחים ובנטרול סכסוכים עתיקי יומין. 

מאז חלפו כמה שנים, והוויקינגים והדרקונים עדיין חיים אלה לצד אלה בשלום ובשלווה. אבל איום חדש - המגיע בדמות נבל מרושע ששמו דרקו דם־קר, שזומם להקים צבא של דרקונים ולתקוף בעזרתו את השבט של היקאפ - עומד לשים לאידיליה הזאת סוף. 

הדינמיקה של "הדרקון הראשון שלי 2" מזכירה מאוד את זו של החלק הראשון, אך כאמור, הכל קורה בקנה מידה גדול יותר. סצנות התעופה עדיין מרשימות מאוד, והטיפול בקונפליקט האלים שנוצר נמנע מפתרונות קסם ואינו נרתע מלגבות מחיר מהגיבורים. עם זאת, התוצאה הפעם פחות מרגשת מבפעם הקודמת. וגם פחות מפתיעה.

מצד אחד, הודות לכמה סצנות מפחידות למדי, "הדרקון הראשון שלי 2" הוא לא באמת סרט לילדים צעירים. מצד שני, צופים שאינם זאטוטים עשויים דווקא להעדיף סרט דוגמת "כוכב הקופים: השחר", שמספר סיפור דומה מאוד, בצורה אפקטיבית ומורכבת בהרבה. ובכל זאת, אם אהבתם את "הדרקון הראשון שלי", אני האחרון שיגיד לכם לא ללכת לראות את החלק השני. אפשר להניח שגם הוא יותיר אתכם מרוצים. רק אל תצפו שהוא יעיף אתכם לגבהים של הסרט הראשון.

"הדרקון הראשון שלי 2" ("How to Train Your Dragon 2"), כתב וביים: דין דבלויס. ארה"ב 2014

yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו