מעולם גרמניה וברזיל לא היו מאוחדות כמו אחרי הניצחון של גרמניה בגמר. הברזילאים שמחו שנמנע מהם לראות את ארגנטינה חוגגת אצלם בבית. צעדתי אתמול עם גופיית נבחרת גרמניה ברחבי ריו דה ז'נירו וזכיתי לכמות אדירה של חום, פרגון ותודה מהברזילאים, שחזרו להזכיר למי יש חמש אליפויות עולם ולמי יש רק שתיים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אוהדי גרמניה בריו חגגו בצורה די מתונה. הם שרו: "אנחנו מספר 1 בעולם", "דויטשלנד, דויטשלנד" ו"הגביע הוא שלנו". 100 אלף אוהדים ארגנטינאים התנהגו בצורה מרשימה, מאופקת ומכובדת בריו, ומרביתם הודו שהנבחרת הגרמנית טובה יותר.
"נבחרת היסטורית", פירגן העיתון הצרפתי "ל'אקיפ" להישג המרשים - עד כה בכל המונדיאלים שנערכו על אדמת אירופה רק פעם אחת לא זכתה נבחרת אירופית (ברזיל ב־1958) ושלשום, לראשונה במונדיאל באמריקה, זכתה נבחרת שאינה דרום־אמריקנית. כולם בתקשורת העולמית מסכימים שמדובר ב"אלופה ראויה", וזו תחושה מצוינת שהנבחרת הטובה ביותר הפכה לאלופת העולם. לא תמיד זה ככה בשיטת הנוקאאוט. "אלופי עולם" היתה הכותרת במרבית עיתוני גרמניה, ובאתר ה"בילד" נכתב מייד אחרי המשחק: "הנה סוף סוף הגביע" - גרמניה המתינה 18 שנה לתואר ו־24 שנה לזכייה במונדיאל. "זה אמיתי!", נכתב בכותרת של "די ולט", ו"נתראה בברלין" נמרח על ה"ברלין מורגנפוסט".
אבל בגרמניה כמו בגרמניה, כבר חושבים קדימה ומדברים על תקופה של דומיננטיות ומנטליות מנצחת, לחקות את ספרד של השנים האחרונות, "התואר הזה ייתן לנו דחיפה לעתיד", אמר יוגי לאב, שישלים עשור כמאמן הנבחרת (חתום עד יורו 2016), "אנחנו נבחרת צעירה מאוד עם שחקנים כמו גצה, מולר, אוזיל ורויס שלא היה כאן, ויכולים להביא עוד הישגים רבים".
שיא הרייטינג ההיסטורי נשבר בגרמניה - 34.65 מיליון גרמנים צפו בגמר (השיא הקודם נקבע בחצי הגמר מול ברזיל - 32 מיליון צופים). אבל הנתון שקרי - במשחק צפו 69 מיליון גרמנים אם סופרים גם את המיליונים הרבים שצפו במרכזי כ־300 ערים על מסכי ענק ובפאבים.
"יש בנבחרת הזו רוח קבוצתית מדהימה, סולידריות ואווירת יחד שהפכה אותנו לאלופת עולם", הסביר מנואל נוייר שזכה ב"כפפות הזהב" לשוער המצטיין והוכתר בטורניר לשוער הטוב בעולם. נוייר, פיליפ לאם, תומאס מולר וגצה חזרו על אותה מילה - "אונגלאובליך" - בלתי ייאמן. הקפטן לאם שהניף את הגביע, הוסיף: "אנחנו הנבחרת הטובה ביותר, והוכחנו זאת בטורניר. המונדיאל הראשון שראיתי היה ב־1990 כשגרמניה זכתה, ולזכות בו שוב תמיד היה החלום שלי".
ביורו 2000 וב־2004 גרמניה הודחה בשלב הבתים, והכדורגל הגרמני היה בשפל תדמיתי - בלי כישרונות ועם עתיד לוט בערפל. מאז ההתאחדות הגרמנית עשתה רפורמות מרחיקות לכת וצעדים משמעותיים כדי להשקיע בגידול שחקנים ובטיפוח כישרונות. לאב התייחס גם לזה אחרי הזכייה: "ההתאחדות יצרה מרכזי מצוינות והשקעה עצומה במחלקות נוער בכל המדינה. הזכייה הזו היא תוצר של החינוך המצוין ורמת האימון הגבוהה שהוכנסו אז לגרמניה".
התמונה של הקנצלרית אנגלה מרקל חוגגת עם שחקני גרמניה בחדר ההלבשה זכתה ליותר מ־300 אלף לייקים בתוך שעות ספורות, וגם ריהאנה שהתבררה בטורניר כאוהדת שרופה של המאנשאפט הצטלמה עם הגביע כשבסטיאן שוויינשטייגר (המנהיג האמיתי בנבחרת הזו) ולוקאס פודולסקי מנשקים אותה.
מריו גצה הפך לאליל בברזיל וזכה לכינוי "גציניו". לאב קרא לו "ילד הנס" וסיפר שבהארכה אמר לו: "תראה להם שאתה טוב מהם ותכריע את המשחק". גצה עצמו הוסיף: "כל המהלך של השער קרה כל כך מהר. לא הבנתי בדיוק מה קורה". נער הפלא בן ה־22 חווה עונה לא קלה. הוא הגיע פצוע לבאיירן, ובשל עומק הסגל של פפ גווארדיולה ישב הרבה על הספסל. במקביל, חברו מרקו רויס הפך לתקווה הגדולה של הכדורגל הגרמני ומי שסומן ככוכב ההתקפי שיוביל את המאנשאפט בטורניר (אך נפצע שבועיים לפני פתיחתו). גצה הפך לכובש הצעיר ביותר בגמר מונדיאל מאז גרמני אחר - וולפגאנג וובר ב־1966.
הפרס: עונש אכזרי למסי
לא היה עונש אכזרי יותר עבור לאו מסי מאשר לאלצו לעלות ליציע הכבוד לקבל את תואר השחקן הטוב במונדיאל. אחרי שחלום חייו וחלום חייה של ארגנטינה התפוצץ, רק היה חסר לו שהעולם יתעסק בשאלה מדוע פיפ"א בחרה בו כשכולם, והוא הראשון, יודעים שהתואר לא בהכרח מגיע לו.
הכעס של נבחרת ארגנטינה מתבטא במשפט האכזרי אך אמיתי של חאבייר מסצ'ראנו - אחד הגיבורים של ארגנטינה במונדיאל - אחרי ההפסד מול גרמניה: "הכאב יישאר כל החיים", והוסיף: "רצינו להביא את גביע העולם לארגנטינה. נתנו הכל, לא יכולנו לעשות יותר מזה".
המילה הכי שכיחה בתקשורת בארגנטינה היתה "גאווה". קבוצה בינונית שהיו לה הרבה בעיות ומזל רע בחלק הכי כישרוני שלה, ההתקפה. די מריה לא שיחק בגמר בגלל פציעה, אגוארו בקושי שיחק במחצית השנייה, היגוואין בתקופה לא טובה ומסי הגיע לברזיל תשוש, פצוע, גמור מבחינה מנטלית ושוב עם ההקאות המסתוריות. לכן עיתונאים לא היו קשים מדי כלפיו.
בתום המשחק אמר מסי: "ברגעים כאלה הפרס לא מעניין אותי בכלל. רצינו לקחת את הגביע". ברגעיו הקשים ביותר בקריירה, כשאומה שלמה סמכה עליו וספרי ההיסטוריה של הכדורגל רצו לרשום את שמו באותו עמוד עם דייגו ארמנדו מראדונה, מסי דיבר על המשחק: "הגיע לנו יותר אחרי המשחק ששיחקנו. כואב לנו מאוד להפסיד ככה כי היינו ממש קרובים לפנדלים. אני מאמין שהגיע לנו סוף אחר". אתמול מראדונה העניק הרבה מילים חמות למסי, אך היה ברור בנוגע להכתרתו כשחקן הטוב ביותר: "מסכן לאו, הייתי נותן לו את השמיים. אני אוהב אותו, אך חייבים לומר שאנשי המכירות רצו לתת לו משהו שהוא לא זכה בו, ואין זה צודק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
