דיוויד מאמט: "יש לי חוב לישראל"

"פסטיבל הקולנוע ה־31 יתקיים כמתוכנן", כך הודיעה אתמול הנהלת פסטיבל הקולנוע בירושלים. עם זאת, בשל ההסלמה במצב הביטחוני הוחלט לדחות בשבוע את אירוע הפתיחה המסורתי בבריכת הסולטן, שאמור היה להתקיים הערב. האירוע יתקיים ביום חמישי הבא, 17 ביולי, ב־20:00.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לשמחת המארגנים, המחזאי/תסריטאי/במאי היהודי־אמריקני דיוויד מאמט לא ביטל את ביקורו המתוכנן בפסטיבל, ונחת אמש בישראל. "בפעם הקודמת שהגעתי לפסטיבל, ב־2002, בדיוק פרצה האינתיפאדה השנייה. והנה, זה קורה שוב. נראה לי שאני עושה לכם נאחס", אומר מאמט בן ה־66.

עם רקורד של 45 מחזות, 30 תסריטים, 15 ספרים, שתי מועמדויות לאוסקר (עבור התסריטים שכתב ל"גזר דין" ול"לכשכש בכלב") ופרס פוליצר אחד (שהוענק לו ב־1984 עבור המחזה "גלנגרי גלן רוס"), דיוויד מאמט הוא ללא ספק אחד הכותבים האמריקנים הגדולים ביותר של המאה ה־20. לאחר שנטש את התיאטרון לטובת הקולנוע באמצע שנות ה־80, את העשור האחרון הוא מבלה בעיקר בכתיבת מאמרים וספרים ובעשייה טלוויזיונית (ב־2008 יצר את הסידרה המצליחה "היחידה", ובשנה שעברה כתב וביים את "פיל ספקטור", פיצ'ר עלילתי עבור HBO עם אל פאצ'ינו והלן מירן בתפקידים הראשיים).

לירושלים יגיע מאמט עם נובלה ששמה "The Handle and the Hold". הסיפור, שמתרחש ערב מלחמת העצמאות הישראלית, פורסם בשנה שעברה בקובץ שנקרא "3 War Stories". "אני מת על הסיפור הזה", הוא אומר בהתלהבות, "הייתי מיודד במשך שנים עם לו לנארד ואל שווימר - שהיו מהמייסדים של חיל האוויר הישראלי - והם סיפרו לי את הסיפור הזה, על איך בן־גוריון פנה אליהם וביקש מהם לגנוב מפציץ B-17 שנרכש בידי ההגנה, אך הוחרם בידי ה־FBI כי היה אמברגו נשק על ישראל. והם עשו את מה שביקש, אף שמעולם לא טסו במטוס מסוג זה! איזו זכות ואיזה כבוד להכיר ולדבר עם האנשים האלה, שהקימו את המדינה".

מי שאמורה ללוות את מאמט בביקורו בישראל היא בתו, קלרה, במאית, תסריטאית ושחקנית בזכות עצמה. "היא רוצה שנבקר בצפת", צוחק מאמט, "היא שמעה שיש שם את הפיצה הכי טעימה בעולם".

בטח לא קל להיות הבת שלך ולנסות להצליח בעולם הכתיבה.

"לא נראה לי שזה מפריע לה יותר מדי, ולא נראה לי שיש לה בעיה של ביטחון. מדי פעם אני מנסה לתת לה עצה, והיא בדרך כלל אומרת: 'אבא, אני תסריטאית טובה יותר ממך, אני במאית טובה יותר ממך, אז פשוט תשתוק".

אומרים שהכתיבה הטובה ביותר כרגע מתרחשת בטלוויזיה. והנה, גם אתה נמצא שם בשנים האחרונות.

"כן, כולם עברו לטלוויזיה. בימינו הוליווד עושה רק סרטים כמו ספיידרמן. סרטים עם תסריטים הופכים למצרך נדיר, כי התסריט רק מפריע. בימינו כל מה שחשוב זה האפקטים".

בעשור האחרון הפכת לדובר נלהב בעד ישראל. אפילו כתבת ספר תקיף על הנושא שעורר לא מעט ביקורת. מה הביא אותך להתחבר לשורשים שלך?

"ככל שאני מזדקן אני מבין יותר ויותר את החוב שיש לי לאלפי שנות ההיסטוריה של העם שלי, ואת החוב שיש לי לסבא ולסבתא שלי שהגיעו לארה"ב ואיפשרו לי לבלות חיים שלמים בכתיבת מחזות ותסריטים. אתם שם, בישראל, מגנים על המערב ועל הדמוקרטיה, ואנחנו, כאן באמריקה, משמינים מנחת ליד שולחן האוכל. זה החוב שלי, ואני מרגיש צורך לעשות משהו כדי לשלם אותו. אז אני מתבטא בנושא. זה המינימום שאני יכול לעשות".