תרשו לי לעוף על עצמי רגע ולזרוק לכם כבדרך אגב כאילו נתקלנו הרגע במקרה ליד הברזייה במשרד (למישהו עוד יש בכלל ברזייה במשרד?!): היינו לא מזמן ב"סיראנו". ככה בקצרה, כאילו אין שום צורך להרחיב וברור מייד לכולם על מה אני מדברת. אם בכל זאת לפרט קצת - ולא שיש בזה צורך, שהרי כולנו, כותבי וקוראי המדור בלי יוצא מן הכלל, אנשים רחבי אופקים המעורים היטב בנעשה על במות התיאטרון בארץ ובעולם - הכוונה היא להצגה המצליחה "סיראנו" בתיאטרון הקאמרי עם סר איתי טיראן בתפקיד הראשי, הפקה מעודכנת כולל תרגום מרהיב של דורי פרנס למחזה "סיראנו דה ברז'ראק" שכתב אדמון רוסטאן בסוף המאה ה־19 ושמככב כבר שנים על במות בכל רחבי העולם ואף זכה לעיבוד קולנועי פופולרי עם ז'ראר דפרדייה. כפי שאתם רואים, החתומה מטה היא לא סתם צופת טלוויזיה אטומת מבט שמאבדת כל ערב תאי מוח מול תוכניות ריאליטי אלא בחורה עם ויקיפדיה!
מוזר הפער הקבוע שמתקיים אצלי, כמו אצל הרבה אנשים אחרים, בין האופן שבו הייתי רוצה לתפוס את עצמי - מישהי שעבורה תרבות היא צורך קיומי הפוגשת אחת לשבועיים או שלושה את חבריה המנויים בפרמיירות ומחליפה איתם במבואה דברי טעם על הצפוי בעונה הקרובה בפילהרמונית, לבין האמת המביכה בשטח: הפעם האחרונה שראיתי הצגת תיאטרון היתה כנראה בכיכר השוק, כשוויליאם שייקספיר עוד נתן בסוף הערות מקצועיות לשחקנים.
אתם יודעים מה, תעזבו תיאטרון שייקספירי שעוד מייחסים אותו לפעמים למיטיבי לכת. אני בכנות מתקשה לזכור מתי יצאתי בערב כדי לראות סרט על מסך גדול במקום להירדם בסלון לקראת האמצע מול ה־VOD.
שוב ושוב אנחנו מתכננים ללכת לסרט אבל אחרי שכבר הצלחנו לממש את התוכנית הגרנדיוזית לקום מהספה, אנחנו זונחים ברגע האחרון את הדחף היצירתי לטובת תוכנית חלופית. בכל זאת אנחנו בדיוק עכשיו בונים בית וחבל לפספס הזדמנות לשבת לבושים יפה במסעדה ולריב על ברז נשלף במשך ארבעים דקות.
אני לא זוכרת מתי לאחרונה הייתי בתיאטרון // איור: יעל בר
לפחות בתחום הספרות המצב קצת יותר טוב ואני מקפידה לקנות ספרים חדשים שנראה לי שממש חובה לקרוא ולהניח בנחישות על השידה ליד המיטה. יוצא מזה שאני מבזבזת די הרבה כסף על ספרים שכנראה לא אקרא לעולם אבל שטויות, אפשר להגיד בדיוק אותו הדבר גם על ג' יפית שרכשה את סטימצקי.
היה מועיל אם לפחות היה לי הסבר מתקבל על הדעת או מקורי במידה מסוימת לרפיסות הזאת בחיי הרוח, אבל אני חוששת שאין לי אחד ממש משכנע. מלבד הסיבה הטריוויאלית שהיא מצב קבוע של תשישות ועומס יתר שבמסגרתו מושלך מהמטוס כל מטען עודף שלא נראה באופן מיידי לגמרי נחוץ.
ואפשר כמובן תמיד לשלוף את התירוץ הקבוע על ילדים קטנים שגידולם שואב זמן פנוי ואנרגיה אבל לא ברור כמה עוד אפשר לסחוט את הטיעון המשומש הזה. אז יש לך שני ילדים. יופי. זה נכון גם אצל מארי קירי.
למזלי, ובלי שהבאתי את זה מראש בחשבון, יצא שהזמנתי זוג כרטיסים לתיאטרון לפני שהתחיל המונדיאל, מה שחסך כנראה לנישואיי טלטלה משמעותית. חשבתי על זה רק בדיעבד כשחברה סיפרה לי איך לגמרי בטעות ובלי להתכוון הזמינה לא מזמן כרטיסים לתיאטרון - ועוד להצגה כבדת ראש שעלילתה עוסקת בשואה - דווקא לערב הגורלי שבו מכבי תל אביב הצליחה להעפיל לגמר היורוליג אחרי ניצחון אקסטטי בנקודה על צסק"א מוסקבה, שש שניות לסיום, עם חזרה מפיגור של 15 נקודות בתום משחק שנרשם כאחד המותחים והמרגשים בהיסטוריה. לאורך כל הערב ההוא, בזמן שעל במת תיאטרון גשר נאבקו כדי לשרוד את תלאות מלחמת העולם השנייה - אתגר די סביר אחרי שהשחקנים הצליחו לשרוד אותיות גרוניות - הווטסאפ של בעלה מוכה הצער לא הפסיק לרטוט חרישית עם דיווחים חמים מהפרקט ועדכונים על חברים שאיבדו הכרה על השטיח מול הטלוויזיה ונזקקו לטיפול רפואי. מתברר שהבקשה לדומם בתיאטרון מכשירים סלולריים לא נועדה רק למנוע הפרעות אלא גם להוריד את שיעורי הגירושים.
מזל שלא עשיתי אותה טעות עם המונדיאל, כי במקרה של "סיראנו" אני חוששת שעופר היה מפספס את כל שלב הבתים. ההצגה הזאת, שהיא באמת מפגן מזהיר של יכולות וירטואוזיות, נמשכת רק קצת פחות משלוש שעות. 165 דקות אם לצטט את התוכנייה וזה בהנחה שבערב שלכם רוקסן היפה לא משתהה קצת יותר מהרגיל כשהיא בוהה לתוך עיניו התכולות של כריסטיאן.
"סיראנו" בעניין הזה היא לא יוצאת דופן, זה לגמרי לא חריג שהצגות תיאטרון לוקחות את הזמן. רק מקבץ אקראי: "ריצ'רד השלישי" - שעתיים וחצי. גבירתי הנאווה בהבימה - שלוש שעות וחצי כולל הפסקה. את "העבד", אם אני זוכרת נכון, נכנסתי בזמנו לראות בתיאטרון גשר עם בעלי הראשון ויצאתי מהאולם כעבור שנתיים וחצי אוחזת בידו של בעלי השני.
בקצב החיים שרובנו מורגלים אליו, זה לא טריוויאלי להושיב קהל באולם למשך שלוש שעות תמימות, ואם לומר את האמת, אני גם לא לגמרי בטוחה מה דעתי על זה. מצד אחד, אין ספק שמדובר בפסגות היצירה האנושית. מצד שני - שלוש שעות. בשלוש שעות אפשר להספיק ניתוח החלפת מפרק ירך. שלוש שעות הן פרק זמן של זוגיות ממוצעת במגזרים מסוימים בתל אביב. בשלוש שעות אנשים גומרים במכללה תואר במשפטים. שלוש שעות מספיקות לנשיא הנבחר, רובי ריבלין, לברך את העם בשנה טובה. אני לא מעלה את הנקודה כדי להרתיע אף אחד אלא כדי שיהיה אפשר להיערך בהתאם לקראת היציאה: אם אתם מתכוונים ללכת לתיאטרון בקרוב אל תשכחו לצרוך לפני כן פחמימות מורכבות ולקחת בייביסיטר צעירה.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו