שבועיים לתוך החטיפה וישראל עדיין הופכת כל אבן, תרתי משמע, בניסיון סיזיפי להגיע אל שלושת הנערים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
למרות ההתקדמות המוצהרת בחקירת האירוע, נותר בה הנעלם המרכזי שגורם ללא מעט תסכול במערכת הביטחון: איפה החוטפים והחטופים?
המאמץ לפצח את הפרשה מיקד אליו השבוע את שב"כ וצה"ל. בניגוד לשבוע שעבר, השבוע הראשון לחטיפה - שבו עסקה ישראל גם בהענשת חמאס, במעצר בכיריו, בסגירת מוסדותיו ובהחרמת כספיו - השבוע החולף הוקדש כמעט בלעדית לחיפושים; לעיתים הם הובלו בידי מידע, לעיתים בעקבות הערכות, לרוב בחיפוש שיטתי שנדרש בו גם אלמנט של מזל; קרוב ל־2,000 יעדים נסרקו בשיטתיות, בהם בתים, מערות ובורות מים במאמץ לאתר את נפתלי, אייל וגיל־עד.
"סבלנות", ביקש הרמטכ"ל בני גנץ, שהודה ביושר כי כל רגע שעובר מגביר בוודאי את החשש לגורלם של שלושת הנערים.
השורה התחתונה, נכון לאתמול, מאכזבת.היא רק מגבירה את תחושת החמיצות שמעוררת הפרשה - הכשלים שליוו אותה מראשיתה וחוסר ההצלחה לסיימה במהירות מהצד הביטחוני, הצבת רף ציפיות גבוה והיעדר מדיניות ברורה מהצד המדיני.
אל אלה הצטרף השבוע חשש גובר כי ישראל עומדת בפני חזית מתרחבת: לא רק ביהודה ושומרון, גם בדרום ובצפון.
בעוד בגבול סוריה מדובר היה באירוע נקודתי, בעזה נדמה שמתפתחת שוב רוטינה מסוכנת; תושבי נחל עוז, למשל, שמעו בשבועות האחרונים 30 אזעקות של "צבע אדום". מי שמשגרים את הרקטות הם אמנם ארגונים משניים יחסית - הג'יהאד האיסלאמי ובעיקר הארגונים הסוררים - אבל חמאס לא מצליח (ולעיתים לא רוצה) להרגיעם.
עובדה זאת מערערת עוד יותר את השקט השברירי בנגב ומעלה מחדש ריחות מוכרים של הסלמה קרובה.
בישראל מנסים להימנע מכך, בכל החזיתות. התגובות בדרום ובצפון נועדו לשמר הרתעה ושקט, בגדה התמקדו כאמור החיפושים בחטופים ובחוטפים.
המאמץ הזה עשוי להניב פירות בכל רגע: בהגעה אל החוטפים ודרכם אל החטופים, או בנפרד - קודם לחטופים ואז, באמצעות מודיעין, אל החוטפים - והוא גם עלול לארוך עוד לא מעט זמן.
לאחר מכן נוכל לחזור ולעסוק שוב בשאלות היסוד הבלתי פתורות: היחסים עם הרשות הפלשתינית, המדיניות כלפי חמאס וההתנהלות המערכתית במקרי חטיפה, שצפויים להעסיק אותנו גם בעתיד.
חיפושים בצל שקט מתעתע
צילומים: זיו קורןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
