שרון דרוקר, שמונה אתמול רשמית לעמוד על הקווים של מכבי ראשל"צ, הוא בסך הכל המאמן הרביעי שחתום לעונה הבאה בליגת העל. קדמו לו: אלעד חסין בחולון, נדב זילברשטיין בנס ציונה ורועי חגאי בנהריה. עד סוף השבוע גיא גודס ממכבי ת"א יהיה החמישי.
מסקנה: יותר מחצי ליגה עדיין לא יודעת מי יאמן אותה. שוק המאמנים רותח מעודף מועמדים ולא מעט בכירים יישארו העונה בחוץ. אל בורסת השמות חוזרים העונה דן שמיר ואריק שיבק, שמצטרפים אל צביקה שרף ומולי קצורין שעשו זאת כבר בעונה שעברה. מאמנים בכירים כמו ארז אדלשטיין, עודד קטש, דני פרנקו ואפי בירנבוים נמצאים ללא קבוצה כרגע.
אבל לצד כל השפע הזה, אנחנו עדים לתופעה מדאיגה: כל חמש הקבוצות המובילות בליגה יחליפו מאמנים בעונה הבאה.
אמנם לכל קבוצה יש את הנסיבות שלה (כמו עזיבתו של דיוויד בלאט לאן.בי.אי) ואולי חלק מהשינויים מוצדקים, אבל השורה התחתונה היא סימן רע לכדורסל הישראלי. חוסר יציבות, חוסר הערכה ופגיעה במעמד המאמן.
דני פרנקו הגיע למכבי חיפה אחרי השיא של האליפות, קיבל סגל שלא בנה (עם זר חלש ולא מתאים), התמודד עם פציעות, הסתדר יפה עם דונטה סמית', למרות שלא ממש נתנו לו סיכוי, והגיע מרחק סל מאליפות. מה זה אם לא הצלחה? ובכל זאת המאמן לא ימשיך ואת מקומו ימלא רמי הדר, שאימן את עפולה מהלאומית בעונה שעברה. הצלחה אינה ערובה להמשך.
ארז אדלשטיין הוביל את הפועל ת"א בשנתיים האחרונות להישגים חלומיים יחסית לדלות התקציב. מה רוצים ממאמן? שיפיק ממה שיש לו את המקסימום. גם מתנגדיו הגדולים ביותר של הג'ינג'י לא יוכלו לומר שלא עשה את זה. וגם הוא לא ממשיך.
עודד קטש הוביל את הקבוצה החדשה מאילת לשנתיים בפיינל פור. העונה, למרות שהנחיתו לו שחקן (יובל נעימי), העפיל לחצי הגמר וכמעט הגיע למשחק חמישי עם מכבי ת"א. גם הוא לא ממשיך בקבוצה הדרומית. על בראד גרינברג אפשר אולי להתווכח פחות בגלל הקריסה בחצי הגמר, אבל גם העונה שלו לא היתה גרועה. גם בלאט לא ידע תמיד ימים קלים במכבי ת"א.
לא כל מאמן הוא קליינט קל לעבודה (כי ז'ליקו אוברדוביץ' כן?), לא כל מאמן אומר שלום יפה בבוקר לכל מנהל ולא כל מאמן מוכן שיבנו לו את הקבוצה. אבל אלה לא סיבות לכך שמאמנים מצוינים לא ממשיכים בקבוצות. אחרי עונת כדורסל כל כך טובה, זה לא סימן מעודד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
