אם הייתי מנסה לממש את כל הרעיונות שלי על איך לעשות קופה - שחלקם מקוריים למדי גם אם חסרי סיכוי של ממש להצליח - אחד הראשונים שהייתי מנסה להוציא לפועל הוא השכרת אביזרים לקראת פגישת מחזור. אולי עדיף לקרוא להם "אקססוריז" כדי לשוות למיזם תדמית אופנתית וסקסית יותר כפי שתעשה ביעילות גם מודעת הפרסומת שבה אישה מטופחת ולבושה היטב באמצע החיים אוחזת גביע שמפניה, ראשה מוטה לאחור בצחוק משוחרר וסביבה מעגל אנושי של מעריצים בני גילה הנועצים בה מבטים מוקסמים.
תחשבו על זה, אנשים מוזמנים כל הזמן לפגישות מחזור - בזמן האחרון בסביבה שלי זה לא מדלג כמעט על אף אחד - וחלק ניכר מהם אף מגלים נכונות ללכת, לפעמים בהתלהבות ממש. הנימוקים לשרוף על זה ערב שונים ומגוונים: "זה מרתק מבחינה אנתרופולוגית"; "מסקרן אותי לראות מה יצא מכולם"; "צ'אנס לסגור מעגל"; ואפילו "הזדמנות לחדש קשרים". מה שבטוח, אין גבול להתרגשות ולהתרוממות הנפש שמפגש עם העבר הרחוק יכול לזמן. כפי שהעירה פעם אמא שלי בכנות אופיינית כשקלטה במקרה בזווית העין חברת ילדות שלה מלפני שלושים שנה: "אוי, איזה יופי לראות את תרצה שכטר. היא נראית נורא".
עם זאת - וכאן נכנסת לתמונה היוזמה העסקית שלי - אם החלטתם ללכת לאירוע כזה, קריטי ממש להגיע אליו מוכנים. אני לא מדברת רק על שמלת ערב מחמיאה, נעליים טובות או תיק מעצבים, אלא על האביזרים הנחוצים באמת כדי לעבור בהצלחה אירוע עתיר סכנות כזה, למשל מכונית יוקרתית מספיק אבל לא מנקרת עיניים, בן זוג אטרקטיבי שתלוי על כתפך ורצוי גם כרטיס ביקור מוקפד ששמך מתנוסס עליו בציון תפקיד מרשים אבל מעורפל מספיק כדי שאף אחד לא יעז להתעמק בפרטים. משהו מעולם ההייטק, אני יודעת, VP לפיתוח משהו או ארכיטקט ממשק משתמש.
לאנשים שמוכנים להשקיע הייתי מציעה לספק גם סמארטפון עם רשימת אנשי קשר אקסקלוסיבית שיוכלו לשלוף כבדרך אגב במהלך שיחת חולין, ולמשל באות ר' במקום "רינת בייביסיטר" לשבץ לצורך האירוע רוסק־עמינח. "אוי, סליחה", את אומרת פתאום בזמן שאיזה סוכן ביטוח מהוד השרון שלמדת איתו בחטיבת הביניים מציג לך תמונות של הילדים, "סליחה, רגע, אני חייבת לענות. רקפת מחפשת אותי מהבוקר".
זה עלול לעורר התנגדות אבל כאשת מקצוע חובתי לומר לקליינטים המבקשים את שירותיי את האמת בפרצוף: גם את תמונות הילדים לא יזיק ברוב המקרים לשדרג. אני לא רומזת חלילה שהם לא מספיק מרשימים כפי שהם אבל בכל זאת בערב כזה, באופן בלתי נמנע, כל אחד ואחת מעשרות בני שכבה שהתרבו באובססיביות מאז שנפרדו דרככם, ינפנף לכל עבר בתמונות ילדיו, ומי שרוצה להתבלט במצב תחרותי כזה יהיה מוכרח להשקיע. במקרה שלי, למשל, כדי לתת דוגמה אישית, שני הגוזלים הקטנים חמודים מאוד מכל זווית אבל מה לעשות שבהרבה מהתמונות הם מתועדים עושים את מה שהם עושים מרבית שעות היום - כלומר תקועים עם הפרצוף באייפון או לועסים.
אני לא באה להעליב אף אחד אבל אם תיקחו צעד אחורה ותבחנו את סרט הצילום שלכם באופן אובייקטיבי אני בטוחה שגם אתם תיווכחו שתמיד יש מקום לשיפור. מי שמעדיף להישאר עם תמונות הפרחה של האמצעית מהבוק של הבת־מצווש שיהיה לו לבריאות, אבל לעניות דעתי המקצועית, לא יקרה כלום אם היא תתחלף לערב אחד בתצלום של ילדה בלונדינית על כיסא קטן מרוכזת כל כולה בלוח מתחת לשלט מאיר העיניים "אליפות הארץ למחוננים בשחמט".
האמת היא שהרעיון לשדרג באופן נקודתי את תמונות הילדים עלה על דעתי בפורים האחרון, שבו שברתי שיא אישי בחיפוף אמהי בתחום התחפושות, אלא אם כן מישהו מתרשם מחליפת כדורגלן 100% פוליאסטר ושמלת נסיכה סטנדרטית מ"הפיראט האדום" עם כתר תואם ב־3.90. לנוכח ריבוי הבקשות מהסביבה בתקופת החג להציג תמונות של הילדים מחופשים, והתירוצים הבלתי מספקים שנאלצתי למלמל שוב ושוב בתגובה, עלה על דעתי שבפורים הבא במקום להסתבך אני מורידה מהרשת תמונה של ילדה חמודה בתחפושת מושקעת של פרופ' עדה יונת, שותלת באייפון וגומרת עם אי הנעימות.
איור: יעל בר
לצערי עדיין לא מצאתי דרך לסייע ללקוחותיי הכמעט מרוצים עם אחת הבעיות הרגישות ביותר עבור מי שמתכנן ללכת לפגישת מחזור - עניין המשקל. הנקודה הזאת היא מבחינתי כרגע עקב אכילס של היוזמה העסקית שכן קשה להפריז בחשיבות מספר הקילוגרמים שנוספו לכם מאז התיכון לרושם הכללי. למעשה, כשאנשים מספרים על פגישות מחזור שהשתתפו בהן סוגיית המשקל של המשתתפים חוזרת שוב ושוב בתדירות מפתיעה כאילו השאלה הרת הגורל מי השמין יותר ומי פחות מאפילה על הישגים אחרים או משקפת את המצב בחיים. שזה מופרך לגמרי, כמובן, משום שקודם כל למי אכפת. חוץ מזה, גם אם בוחרים למדוד הצלחה בחיים דווקא במדדים פיזיולוגיים, תסכימו איתי שבשכבת הגיל שבה מדובר רמת הכולסטרול, מצב סיוד העורקים או ממצאי קולונוסקופיה אחרונה הם נתונים קצת יותר רלוונטיים כדי לחלק ציונים.
אין צורך לומר שהאתגר במחלקה האסתטית קשה במיוחד מבחינת אלה שנחשבו פעם ליפהפיות הורסות או כפי שמקובל לנסח את השאלה המדעית: "וואי וואי, מה קרה לה?!" וכמו שמברך על הבמה אסי כהן בתפקיד שאולי בסרטון מכנס בית ספר באשדוד שרץ עכשיו ברשת -
"לכל החתיכות של השכבה שלא רצו לקיים איתי מין בי"א-י"ב, התרגשות גדולה לראות אתכן היום אחרי 12 לידות... זה מרגש אותי ואני שמח לאיד".
החיים קצת יותר קלים לרובנו, נשים רגילות, שאף פעם לא נראו כמו דוגמניות ויכולות כעת להתרווח באופן יחסי בנתוניהן הממוצעים. מי יודע, אולי אפילו תזכי לשמוע בפגישת המחזור את הקומפלימנט הפופולרי "משתבחת עם הגיל" שגם אני זכיתי להיתקל בו פעם או פעמיים בחיים והוא אכן גורם לך להתפקע מרוב עונג. בהנחה שאת גבינת קממבר.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו