הידיעה על הזכייה בפרס שרת התרבות והספורט ע"ש דבורה עומר ז"ל תפסה את לאה נאור בהפתעה. "התרגשתי מאוד והתבלבלתי", היא מספרת, "לא היה לי מושג שאני מועמדת בכלל כי הגישו את המועמדות בשמי. לא ציפיתי לזה בכלל ולכן זה עוד יותר משמח".
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
נאור זכתה בפרס מפעל חיים לספרות נוער על תרומתה, זה חמישה עשורים, לעיצוב עולם התרבות של ילדי ישראל. בנימוקי השופטים נכתב כי היא "הצליחה להתניע את סקרנותם ואת התלהבותם, בלי שתוותר על דיוק היסטורי, ובלי שתיפול במכשלת הדידקטיות".
דומה שאין ז'אנר בכתיבה שחמק מידיה של הפזמונאית והסופרת הוותיקה. היא פירסמה עשרות ספרי סיפורת ושירה לילדים ("זרעים של מסטיק" המיתולוגי, "לא בכיתי הפעם", "אבל אני כזה"); כתבה תסריטים ופזמונים לתוכניות טלוויזיה דוגמת "בבית של פיסטוק" ו"גברת פלפלת"; חיברה ביוגרפיות לנוער על לוין קיפניס, על נחום גוטמן ועל חיים נחמן ביאליק ותירגמה עשרות קלאסיקות לילדים, בין השאר את סידרת ספרי "ד"ר סוס".
כמעט אפשר לשכוח שספרה הראשון של מלכת החרוזים לא היה מיועד כלל לילדים. זה היה "ימים מלאים" משנת 1963 ("מחברות לספרות") שעסק בחוויותיה של נאור מתקופת ההריון והלידה.
"הכל מעניק לי השראה"
נאור, בת 80, נולדה וגדלה בהרצליה. בנעוריה למדה בבית הספר החקלאי "עיינות" ונמנתה עם מייסדי קיבוץ נחל עוז בשנת 1953. כבוגרת החוג לספרות כללית באוניברסיטת תל־אביב, היא מעידה על עצמה שכתבה מאז שהיא זוכרת את עצמה ו"כל דבר מעניק לי השראה, לא חסר בכלל". ואכן, גלישה באתר האינטרנט שנאור מתחזקת מגלה עד כמה ענפים מקורות ההשראה שלה: שירים על אהבה, מוסיקה, עונות השנה, חיות, יום הולדת, מזג האוויר, פוליטיקה ואפילו שירים על שירים. המסירות של נאור למצלול ולחריזה מחדדת את המחשבה שהפזמונאות כמקצוע נעלמה. "זמרים כבר לא מזמינים ממני שירים, וזה חבל בעיניי", היא אומרת.
באחד הראיונות איתך אמרת שההבדל בין שירה לפזמונאות הוא ש"בפזמונאות חסר הכאב, כאב הלב".
"אני עומדת מאחורי ההבחנה הזאת. אני חושבת שיש הבדל בין שירה לפזמונאות. בלב הפזמונאות חסר כאב ולעומת זאת, בשירה יש עצב תהומי. מובן שיש יוצאים מן הכלל - שירים שמכילים את השניים. היום אנשים שצריכים לומר משהו חושבים שראוי שהוא יהיה עצוב. אני, אישית, חושבת שאם יש לי מה לתת, אני מעדיפה שהוא יהיה שמח".
נאור עדיין כותבת בכל יום ומשקיעה מזמנה בהעברת יצירותיה לאתר האינטרנט. הגיל והניסיון הרב שצברה לא גרמו לה לבחור בשנים האחרונות בפרויקטים קלילים יותר. אחד המעניינים שבהם הוא כתיבת שירים חדשים למהדורה העברית של "מרכבה מזהב", ספר שירים לילדים מאת המאיירת תום זיידמן־פרויד.
"הטקסטים המקוריים מגרמנית היו מיושנים", מספרת נאור על תהליך העבודה, "והוצאת אבן חושן החליטה לפנות למשורר שילווה את הציורים במילים שלו".
לידיה של נאור נמסרו איוריה של זיידמן־פרויד וכן תרגום מילולי מגרמנית, "שמתי בצד את המילים שלה והתרכזתי באיורים היפים והעדינים. הם העניקו לי השראה מספקת כדי לעוף עם הדמיון".
איך את ממשיכה לשמור על עניין בכתיבה?
"אני עדיין מצליחה לשמור על סקרנות, זה המפתח, לדעתי. ברגע שהכתיבה תשעמם אותי, אניח את העט מידי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו