באוקטובר 1997 הגיע עודד קטש לשיא התהילה שלו. בן 23 בסך הכל, וכבר מלך הסלים של אליפות אירופה וסופרסטאר במכבי ת"א של וינקו ילובאץ. אוהדים צבאו על ביתו, והוא לא היה מסוגל ללכת ברחוב בלי שיתבקש לחתום למעריץ או להצטלם עם מעריצה.
מאחורי האימפריה הגדולה של האיש האחד הזה, עמד אדם צנוע, שעקב מקרוב ובשקט אחרי כל ההתרחשויות. יום יום, בכל אימון, הוא ישב בשורה הראשונה של שער 9 ביד אליהו, כובע קסקט משובץ לראשו. גם בימים היותר קשים הוא לא מש משם, ולא אמר מילה. היה זה אביו של עודד, רפי קטש.
ב־23 באותו חודש אוקטובר, שנת 1997, אירחה מכבי את אולימפיאקוס פיראוס. מספר 10 בצהוב סגר את הערב עם 19 נקודות (בדיוק הממוצע שלו באותה עונה), אבל קבוצתו הפסידה לאלופת אירופה המכהנת. היוונים "סימנו" את קטש ושמרו עליו באופן אגרסיבי.
הייתי אז נער בן 16, ובדיוק באותם ימים התחלתי לחבר בין אהבתי לכדורסל לבין חיבתי לכתיבה. זה קרה בערב אחד, כשעודד התקשר וביקש שאנהל את אתר האינטרנט הרשמי שלו. כעבור כמה שניות, כשהצלחתי להסדיר את הנשימות ואת קצב פעימות הלב, השבתי בחיוב.
באותן שנים התעקש רפי לקחת אותי הביתה במכוניתו מהמשחקים בהיכל. את הנסיעה שאחרי אותו הפסד לאולימפיאקוס אני זוכר היטב. הוא היה שקט, מכונס בעצמו, אפילו את הבדיחות הרגילות לא סיפר. זה אמנם היה רק עוד הפסד, ולבנו דווקא היה משחק טוב, אבל משהו ישב לו על הלב.
לפני שנפרדנו, הוא סוף סוף מצא את המילים. "אז הבן שלי שחקן גדול, וכוכב, והוא מרוויח הרבה כסף, וכולם אוהבים אותו. אבל כל זה לא שווה לי אם אני צריך לשבת ביציע ולראות אותו חוטף מכות כל הערב", אמר בכאב.
שנתיים אחר כך סיים עודד את הקריירה שלו כאלוף אירופה במדי פנאתינייקוס, היריבה המושבעת של אלה שהרביצו לו בערב ההוא.
רפי קטש מעולם לא התעמת עם מאמנים, לא קילל יריבים ולא הפעיל לחץ על שופטים. כולם הכירו אותו, ובכל זאת הוא הצליח להישאר אלמוני. כשבנו פרש בגלל הפציעה הארורה בברך, הוא הפסיק להגיע למגרשים.
התראינו בפעם האחרונה בחתונתו של עודד עם בח"ל מיטל, והוא אמר לי בקריצה, "מי היה מאמין". שבועות ספורים קודם לכן עשה הילד היסטוריה וזכה באליפות כמאמן גלבוע/גליל. הוא הקדיש את התואר לאבא.
כמה סמלי היה זה שהבן קיים שלשום את מצוותו של רפי, ובשעות האחרונות לחיי אביו ניצח שוב את קבוצת נעוריו, אלופת היורוליג. מייד בסיום הוא מיהר למיטת האב בדמעות, בשקט האופייני למשפחה.
רפאל (רפי) קטש, בן 82, יובא היום למנוחת עולמים. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
