"מותחן הוא כמו סטנד־אפ"

לשאלה מדוע הפך לסופר יש למארק בילינגהם תשובה מקורית: "אני אוהב ספרים, קורא וקונה אותם בכמויות, ואני גם אספן של ספרים נדירים ומהדורות ראשונות. במהלך השנים ההוצאות הכספיות שלי על ספרים הגיעו לממדים רציניים, עד שאשתי אמרה לי: 'אתה חייב למצוא לעצמך עיסוק שבו תקבל ספרים בחינם'. היא צדקה. התחלתי לכתוב ביקורות ספרות בעיתונים, והספרים זרמו. ואז במסגרת עיסוקי כמבקר התחככתי בעולם הספרות והכרתי מו"לים, עד שאמרתי לעצמי - למה שלא אנסה לכתוב ספר בעצמי?"

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

השאר, כפי שנהוג לומר, היסטוריה. הספר הראשון של בילינגהם, "ישנונית", שראה אור בבריטניה ב־2001 (בישראל ב־2013) הפך בן לילה לרב־מכר היסטרי ומכר 3 מיליוני עותקים בממלכה. גיבורו, טום ת'ורן, כיכב מאז ב־11 מותחנים ובסידרת טלוויזיה ותורגם ל־40 שפות. בימים אלה הופיע בעברית הספר השני בסידרה, "פחדן" (כנרת זמורה־ביתן, תרגום: קטיה בנוביץ'). 

בילינגהם (53) הוא סופר לא שגרתי. בגלגולו המקצועי הקודם היה שחקן, סטנדאפיסט ותסריטאי. בראיון טלפוני מלונדון הוא שמח ראשית לגלות כי קיבל חינוך יהודי. "הייתי אחד משלושה לא יהודים שצורפו לבית הספר 'קינג דיוויד' בברמינגהם, עיר הולדתי, אחרי שבית הספר שבו למדתי נסגר", הוא אומר, "חבשתי כיפה, חגגתי את כל החגים, והייתי פטור רק משיעור עברית". 

בילינגהם טוען שהמרחק בין סטנד־אפ לכתיבת ספרים לא גדול. "בייחוד במותחנים, מדובר בפרפורמנס שצריך לקבל עליו תגובת קהל מיידית. על הבמה, לא ייקח יותר מדקה לפני שהקהל ישרוק לך בוז אם לא תצחיק אותו. בספר זה אותו הדבר: לקורא אין זמן לקרוא 50 עמודים לא טובים במותחן, אתה חייב לתפוס אותו מייד. 

"מקביל נוסף הוא הפאנץ' ליין. בסטנד־אפ הפאנץ' ליין מצחיק ובמותחן הוא אפל, אבל שניהם באים משום מקום ומפתיעים את הקהל. הסיום של ספר בלשי הוא פאנץ' ליין קלאסי: אתה מטעה את הקורא, מפנה אותו לכיוון אחר, כדי להציג לו, בסופו של דבר, פתרון שהוא לא חשב עליו. ב'פחדן' יש דוגמה מובהקת לתפנית כזאת". 

מה המאפיינים של הבלש טום ת'ורן, גיבור הסידרה שלך?

"הוא עובד במחלק רצח, והוא לא השוטר הכי טוב בעולם. ניסיתי לא ליצור דמות דו־ממדית, גיבור מקרטון, אלא להעניק לו גם חולשות אנושיות - פגמים חברתיים, חיבה לאלכוהול, אהבה למוסיקת קאנטרי, שחביבה גם עלי. אני חושב שמוסיקת קאנטרי היא פסקול מוצלח למותחן - כל כך הרבה דברים קשים קורים שם, אלימות, רצח. אפילו שמו של ת'ורן ("קוץ", באנגלית) משקף את אישיותו. הוא כמו קוץ שקשה להיפטר ממנו. הוא יודע כשלא רוצים אותו - אבל לא אכפת לו".

הפחד כנשק

בעבר אמר בילינגהם בראיון כי רוב הבלשים בספרות של ימינו נגזרים מדמותו של שרלוק הולמס. "הבלש המודרני פגום חברתית, צורך אלכוהול, חובב מוסיקה - זה תיאור מדויק למדי של שרלוק הולמס, עם התאמות לזמננו", הוא אומר, "אני מקווה שת'ורן הוא בלש ייחודי, אבל בהחלט יש קווי דמיון אישיותיים".

זה מה שקורה במציאות הבלשית? 

"בלשים ספרותיים לא דומים לבלשים אמיתיים. הבלשים האמיתיים הם אנשים נורמטיביים לגמרי, עם אישה וילדים, לבושים יפה ומתנהלים בהתאם לכללים. באנגליה הם אפילו לא נושאים נשק, ובוודאי לא נוהגים במכוניות מהירות. אבל דמות כזו לא מעניינת. אף אחד לא יקרא דו"ח משטרתי של מקרה אמיתי - 1,000 עמודים של פרטים ועובדות". 

הנושא של "פחדן" אפל מאוד: שיעבוד פסיכולוגי, שני רוצחים סדרתיים ורציחות מחרידות. בילינגהם מגלה כי הפחד הוא נשק יעיל בספרות שלו, והוא נשען על ניסיון אישי. "ב־1999 הותקפתי בחדר של מלון במנצ'סטר והוחזקתי כבן ערובה במשך כשלוש שעות", הוא מספר, "התוקפים התפרצו לחדר, כבלו אותי, שמו שק יוטה על ראשי, לקחו לי את כרטיס האשראי ויצאו למסע קניות. לא היה להם נשק כלשהו, לא אקדח ולא סכין, אבל הם השתמשו בפחד שלי כנשק נגדי. זה עבד. את החוויה הזאת העברתי לספר". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו