אביר שירי הרומנטיקה חוזר לישראל

לפני חמש שנים התגרש פול אנקה מאשתו השנייה, אנה. מאז הוא דבק באהבה החדשה, האובססיבית, שעליה הוא לא מוכן בשום פנים ואופן לוותר: מדינת ישראל.

"זה התחיל כרומן טרי בהופעה הראשונה שלי בתל אביב, בנובמבר 2009, ומאז התפתח לסיפור אהבה אדיר", הוא מתלהב כחלוץ בדרכו לייבש ביצות בגליל. "באהבות רגילות חוזרים למציאות הקשה אחרי זמן קצר, אבל במקרה הזה, ירח הדבש שלי עדיין בעיצומו. הוא לא נגמר".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

וכמו בכל רומן בכיכובו של מחזר טמפרמנטי, ביולי יחזור לכאן אנקה להופעה חמישית, חמוש בקולו המרטיט, שקצת הצטרד ברבות השנים. בדומה לארבע ההופעות הקודמות, הוא יגיש למעריציו את כל להיטיו הגדולים, שניענעו ישבנים מאמצע שנות ה־50 ושימשו פסקול לאינספור לילות תשוקה רומנטיים: "Put Your Head on my Shoulder",

 You are my Destiny"", "דיאנה", "קרייזי לאב", ו"I Love You Baby", שירים שלכדו את הניואנסים הדקים של האהבה.

על רקע זה, מפתיע לשמוע דווקא ממנו שבשלב זה של חייו, על סף יום הולדתו ה־73, "אני כבר לא מאמין בהתאהבות. וגם לא בכל השלבים הראשונים שיש במערכות יחסים. אני אמנם לא מפסיק לכתוב על אהבות, אבל אני כבר לא יכול לענות לשאלה מה זאת אהבה. יש יותר מדי אהבות שהן בולשיט, שבהן לפחות אחד הצדדים נגרר לתוך הזוגיות מתוך הונאה ורמייה. בסופו של דבר, האהבה יותר מדי מורכבת בשביל בני האדם. תקרא את הסטטיסטיקות ותשמע את הסיפורים העצובים שיש מכל עבר".

אבל אתה בעצמך שר על "אהבה משוגעת".

"במנעד הרגשות שום דבר באמת לא גובר על אהבה. זאת הסיבה שאנשים מאמינים שרק באמצעות האהבה הם יוכלו להמשיך לחיות. אבל צריך להביט לאמת בעיניים, כי במציאות של היום, הטלוויזיה והפרסומות משלים אותנו לצעוד בדרך שגויה. חייבים לעשות התאמת ציפיות מול כל המסרים שמסביב. ואת העיסוק באהבה עדיף לשמור לשירים".

ומה בנוגע למוסד הנישואים? גם הוא פשט את הרגל?

"אין ספק שהנישואים עובדים עבור חלקנו, אבל מדובר במיעוט. צריך להפנים שלמערכות יחסים יש חיי מדף ותאריך תפוגה. צריך להתייחס לנישואים בעירבון מוגבל, כי יש מצב שהם ייתקעו בסופו של דבר. בחיי נישואים טמונים יותר מדי חשדות. כל אחד מהצדדים צריך לעבוד קשה כדי לא לנטוע אשליות ותקוות שווא.

"פעם, כשאנשים לא חיו עד גיל כל כך מתקדם, התחייבות זוגית התאימה יותר. היום אנחנו מוצפים בקידמה מכל עבר, וזה לא טבעי שנכפה על עצמנו לחיות כל העת עם אדם אחד, תחת קורת גג משותפת, ולחלוק איתו אותה מיטה. חיות בג'ונגל מתייחסות זו לזו טוב יותר מאשר בני אדם. אם נפעל כמותן - אולי העולם יהפוך לטוב יותר".

הכל בזכות "אסקימו לימון"

אני פוגש את אנקה במסעדת שף יוקרתית על מצוק במאליבו, שמשקיף אל חופי האוקיינוס השקט. הוא בא לבד, ללא נהג או עוזרת אישית, בג'ינס שחורים ובחולצה תואמת, עם משקפי שמש כסופים - שמנוגדים לחלוטין לשיזוף הקליפורני העז, שהפך לסימן ההיכר שלו ברבות השנים. עוצר את המרצדס בנץ החדשה שלו בחזית המסעדה, מחליק את המפתחות לידי מחנה המכוניות, מוודא שתיק הצד עם אבזם הזהב נמצא מתחת לזרועו - ובא ללחוץ את ידי.

"אני מתנצל שלא יכולתי להזמין אותך אלי, אני משפץ עכשיו את הבית. אבל זאת מסעדה נהדרת שאני אוכל בה הרבה, אני מקווה שאתה רעב".

פול אנקה בתחילת הקריירה. "גדלתי בתעשייה נטולת טכנולוגיה, שבה אמן היה יכול למעוד, ועדיין לחזור לתלם ולהצליח מאוד" // צילום: GettyImages

השולחן הזה שמור לו דרך קבע. מנהל המסעדה והשף ניגשים אלינו ומקבלים ממנו את ההזמנה, קוקטייל מוחיטו וסלמון בגריל. כבר בהתחלה אנקה מבקש לחזור ולהדגיש עד כמה ישראל חמה בליבו. "יש לי חברים ישראלים שגרים בארה"ב, והם תמיד סיפרו לי שהשירים שלי מוכרים ואהובים מאוד, בזכות סרטי 'לֶמון פופסיקל' (אסקימו לימון; ד"כ), אתה בטוח מכיר את סידרת הסרטים הזאת. לאורך השנים קיבלתי הרבה מאוד תגובות על זה. אלה שירים שלעולם לא נס לֵחם, הם תמיד מרחפים איפשהו".

כבר בהופעה הראשונה בהיכל נוקיה, בנובמבר 2009, התחבר לתוגה הקיומית של העם היושב בציון, וגם ליכולת של הישראלים לשמוח ולהתלהב. "התלאות של העם היהודי לאורך השנים ניכרות ביום־יום של הישראלים ומוטמעות ביצר ההישרדותי שלהם. מצד שני, חימם את ליבי לראות שהקהל בהופעות מכיר את כל המילים של השירים שלי. הרגע שבו עמדתי על הבמה והקהל החזיר לי בשירה אדירה היה מרגש מאוד עבורי".

מה אתה אוהב בקהל הישראלי?

"שהוא אמיתי, ואי אפשר לעבוד עליו. יש לכם חמימות שאין לקהל ברוסיה, למשל. בכל מקום שבו אני מופיע אני מביט לקהל שלי בגובה העיניים ויודע בדיוק מה הוא רוצה. אני מקפיד לתת למעריצים את מה שהם מכירים ואוהבים, ולא עושה עליהם ניסויים".

אנקה יופיע בהיכל התרבות בתל אביב ב־24 ביולי (21:00), ביוזמת המפיקים שמואל ויואב צמח, שמלווים אותו מביקורו הראשון בישראל, ובשיתוף אריה כדורי. הוא מספר שמנהליו המקצועיים יעצו לו בעבר לא להגיע לישראל, עקב המתיחות הביטחונית באזור, אבל הוא מעולם לא שעה לאזהרות. "אני לא מפחד לבוא, אני נהנה אצלכם. אני תומך נלהב של ישראל ומביע את דעתי עליה בכל הזדמנות".

בטח שמעת שיש אמנים שמפעילים לחץ על חבריהם כדי שלא יבואו.

"מעולם לא נתקלתי בפניות של אנשים שמבקשים להניא אמנים מלהופיע בישראל, ולעולם לא אתערב בעניינים פוליטיים. המוסיקה היא דרכון הקסם שלי לעולם, בעזרתה אפשר לבקר בקלות בכל ממשל ומדינה. אני דבק במוטו של 'אהב את מדינתך - ואל תבטח באלה שמנהלים אותה'".

לא חשבת לנצל את הפופולריות שלך כדי ללכת לפוליטיקה?

"במקום שאליו הגעתי בחיי, יש לי יותר מדי לאבד. אני מסתפק בזה שאני שגריר מעצם האמנות שלי. אני פוגש אנשים שעשו הסבה כזאת. הם חושבים שהם גילו את העולם, ובעצם, כולם בוושינגטון לועגים להם מאחורי גבם. אין ספק שיש קשר חזק בין הוליווד לצמרת הפוליטית, זה לא דבר חדש, אבל אני מעדיף להשאיר את המעורבות שלי מאחורי הקלעים. להתמיד במוסיקה. לא אפנה את הכיסא שלי לעולם".

למי פה יש אקדח

את סיפור חייו הפיקנטי גולל אנקה לראשונה כשפירסם את האוטוביוגרפיה "My Way", שצעדה ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" וזכתה לסיקור תקשורתי נרחב - הודות לאנקדוטות סביב חברותו ארוכת השנים עם פרנק סינטרה. אנקה לא חסך בפרטים העסיסיים: הוא פירט את הרומנים של סינטרה, גילה את שנאתו של פרנקי לברברה סטרייסנד, ואפילו ציין שהזמר תכול העיניים התברך באיבר מרשים בין רגליו, מה שגרם לאנקה ולשאר החברים להתלוצץ תמיד על חשבונו.

אנקה נולד ביולי 1941 באוטווה, קנדה, לאנדי וקמליה, בעלי מסעדה מקומית ממוצא לבנוני ("אבל זה לא היה דומיננטי בבית"). הוא הילד הבכור משלושה אחים. כבר מגיל צעיר נמשך למוסיקה, ואת ההרכב הקולי הראשון הקים בגיל 13. הוא נהג להתגנב החוצה בלילות כדי להופיע בערבי חובבים במועדונים בעיר, ובגיל 14 כבר הקליט שיר ראשון. בהמשך זכה בתחרות כישרונות בחסות יצרנית המרקים "קמפבל", וקיבל טיסה לניו יורק. שם ניצתה בו התשוקה לנסות את מזלו בקנה מידה ארצי. 

"הייתי מלא באמביציה, ולהורים שלי היה ברור שיש להם בן מיוחד במינו" // צילום: רויטרס

בגיל 15 נסע, באישור הוריו, ללוס אנג'לס, שם התדפק על דלתות מנהלי חברות התקליטים כשבפיו בקשה - האזינו לשיריי. השיר הראשון שהפיץ לרדיו, "דיאנה", הפך ללהיט היסטרי; הוא זינק היישר לראש המצעדים וחרך את רחבות הריקודים. חמוש בביטחון עצמי, יצא אנקה לסיבוב הופעות ברחבי ארה"ב, שם חימם אושיות רוקנרול שבהן צ'אק ברי, באדי הולי וג'רי לי לואיס.

"בתחילת הדרך היה ברור לי שאני רוצה להיות עיתונאי. כנער אפילו עבדתי לתקופה קצרה בביטאון מקומי באוטווה. לא היו אז לימודי תקשורת, כי הכל היה עדיין בחיתולים, אז מצאתי את עצמי בשיעורי מוסיקה, כותב שירה. את 'דיאנה' כתבתי, כידוע, על הבייביסיטר של אחי ואחותי, היא היתה האהבה הנכזבת הראשונה שלי. כשהשיר הצליח, הבנתי שחלום העיתונות הסתיים. הייתי מלא באמביציה, ולהורים שלי היה ברור שיש להם בן מיוחד במינו".

דיאנה אמנם ניסתה ליצור איתו קשר ברבות השנים, אחרי שהפך לסלבריטי, אבל אנקה המשיך הלאה. ב־1963 הוא נישא לדוגמנית אן דה ז'ורב, בתו של הדיפלומט הלבנוני שארל דה ז'ורב ונצר למשפחת אנשי רוח מפוארת ממוצא סורי־לבנוני, שהתגוררה במצרים. מנישואיו הראשונים נולדו לו חמש בנות: אלכסנדרה (46), אמנדה (45), אלישיה (43), אנת'יאה (39) ואמליה (37), מהן יש לו שמונה נכדים.

הבנות שלו לא הלכו בדרכו, "אבל בבית היתה תמיד מוסיקה ברקע, והיה אולפן שבו כולן שרו. אנת'יאה ביקשה פעם לשיר איתי, אז הקלטנו יחד שיר שנכלל באחד מאלבומי הדואטים שלי. בסופו של דבר, היא בחרה להיות תסריטאית וכתבת מגזינים, אבל לפחות הגשימה את החלום המוסיקלי איתי. בתי אמנדה היא שחקנית שעובדת בדיבובים, והיא נשואה לשחקן ג'ייסון בייטמן (זוכה גלובוס הזהב מ־2004 על תפקידו ב"משפחה בהפרעה"; ד"כ). אני קרוב מאוד לכל הילדים שלי".

בשנת 2001 התגרש אנקה מדה ז'ורב והכיר את הדוגמנית השבדית אנה אברג, הצעירה ממנו ב־30 שנה. ב־2004 נולד בנם הראשון, איתן, היום בן 10. הם נישאו רשמית ב־2008. 

"ככל שבנותיי יקרות לליבי, תמיד חלמתי שיהיה לי בן. דווקא בגלל שזה קרה לי בגיל מתקדם, אני רואה עד כמה הדברים שאני עושה הם בסופו של דבר למענו, לא למעני. אני נהנה מאיתן מאוד, בעיקר כי למדתי להיות סבלני יותר, וכשאתה פרפקציוניסט, זו משימה לא קלה. אני מנהל את עסקיי מהמשרד בבית, כך שאני מסיע אותו לבית הספר אחרי ארוחת הבוקר המשותפת. במסעותיי בעולם אני לוקח אותו איתי, וגם לישראל הוא יבוא. בגילי אתה לומד להעריך את החיים מחדש, כשאתה צעיר אין לך מושג".

לישראל, מתברר, היה חלק בהתערערות יחסיו עם אברג. אתר הרכילות ההוליוודי TMZ טען שאנה לא אהבה את רעיון הביקור בארץ, מחשש שבנם איתן "עלול להיחטף ולהימכר לעבדות, ואף ייאלץ לעבוד בתעשיית הפורנו הפדופילית בישראל".

בדצמבר 2009 לקתה אברג בהתקף זעם והזעיקה משטרה לביתם המשותף בשכונת ווסטלייק וילג' שבמחוז ונטורה, מצפון־מערב ללוס אנג'לס, בטענה שאנקה איים עליה באקדח. השוטרים הבינו מייד שאין שחר להאשמה, שכן אנקה לא מחזיק אקדח, אבל התקשורת נהנתה לדוש בפרשה, לרבות העובדה שהזמר עבר להתגורר תקופה מסוימת במלון. אנקה פתח בהליכי גירושים ותבע את אברג על פגיעה בשמו הטוב.

הם התגרשו ב־2010. אנקה יצא מהפרשה ללא נזק כספי, מכיוון שדאג לחתום על הסכם ממון טרם נישואיהם.

עם גרושתו אנה ובנם המשותף איתן. "תדאג שאשתך תהיה מרוצה עד שאתה מתגרש ממנה" // צילום: רויטרס

"נותרנו ידידים", הוא אומר, "היא אמא מצוינת. אני אתן לך עצה פשוטה: תדאג שאשתך תהיה מרוצה עד שאתה מתגרש ממנה. אתה לא באמת יודע למי אתה נשוי, עד שאתם נפגשים בבית משפט".

חוש ל־60 מיליון דולר

הקריירה של אנקה מתפרשת על פני 59 שנים, והרפרטואר שלו כולל 126 אלבומים ככותב וכמבצע. המגזין היוקרתי "בילבורד" דירג אותו במקום ה־21 ברשימת האמנים המצליחים בהיסטוריה, עם יותר מ־90 מיליון עותקים מאלבומיו, שנמכרו ברחבי העולם. הונו מוערך כיום ב־60 מיליון דולר, והוא האמן היחיד שהצליח להשחיל לפחות סינגל אחד למצעד האמריקני בכל אחד משבעת העשורים האחרונים, משנות החמישים ועד ימינו.

רק החודש הגיע לרדיו השיר "Love Never Felt So Good", שכתב ב־1983 עם מייקל ג'קסון. השיר, שג'קסון הקליט בגירסת דמו, נכלל באלבומו החדש והמדובר של מלך הפופ המנוח, "Xscape", בעיבודו של ג'סטין טימברלייק.

אנקה עצמו הודה שאת הונו העצום צבר הודות לחוש עסקי ממולח שפיתח מגיל צעיר, ושסייע לו בבחירה נבונה של פרויקטים. הוא הלחין, למשל, את שיר הנושא לתוכנית האירוח הטלוויזיונית "דה טונייט שואו" עם ג'ימי קרסון, שרצה בארה"ב שלושה עשורים והניבה לאנקה תמלוגים מצטברים של יותר ממיליון וחצי דולר. גם השיר המיתולוגי "My Way", שכתב לפרנק סינטרה ב־1969, מרפד זה שנים את חשבון הבנק שלו. 

והוא לא נח. בשנים האחרונות הוציא כמה אלבומים, ובהם פרויקט דואטים שבו השתתפו סלין דיון וטום ג'ונס, ואלבום של ביצועי סווינג וג'אז ללהיטי רוק של נירוונה, ואן היילן ובון ג'ובי משנות ה־90.

אתה עדיין כותב שירים חדשים?

"לא כמו לפני 55 שנים, אבל כן. זה לא משהו שאפשר להפסיק. זאת העבודה שלי".

החוש ללהיטים לא קהה עם השנים?

"כשאני כותב, אני לא מתעסק בשאלה כמה חשובה תהיה היצירה בשנים שיבואו. זה כמו חור שחור, אתה אף פעם לא יודע איך הקהל יגיב. הפידבקים מגיעים רק כשאתה רואה את הקהל בלייב. חזרתי לא מזמן מהופעות באוסטרליה ובסינגפור, וגיליתי שיש שיר שלי שהוא פופולרי מאוד שם, 'Kissing on the Phone'. הישראלים בכלל לא מכירים את השיר הזה, כך שאתה לא יכול אף פעם לדעת מה ייקלט ואיפה".

אנקה שיכנע את חברו הקרוב, המיליארדר המקסיקני העשיר בעולם, קרלוס סלים, ואת הבנק הקנדי "מנהטן אנד פורבס" להוביל גיוס הון של 60 מיליון דולר לטובת ההשקעה באפליקציית שיתוף התמונות הישראלית "מובלי" של היזם משה חוגג. הוא השקיע גם בחברת Delebrity, שמפתחת טכנולוגיה ליצירת הולוגרמות נעות - פרויקט שבו שותף גם איש הטלוויזיה לארי קינג - בדיוק כמו זו שהקימה השבוע לתחייה את מייקל ג'קסון בטקס פרסי הבילבורד.

"בתקופה האחרונה אני מחפש שותפים עסקיים ומתעניין בכל מיני כיוונים. כעת אני מתמקד ב'מובלי' ובהולוגרמות, שיקימו לתחייה דמויות של מפורסמים מתים. אלה פני העתיד. היתה חברה שהציגה את ההולוגרמה של הראפר המנוח טופאק שאקור בהופעה מפורסמת לפני שנתיים, אבל היא פשטה את הרגל. הפיתוח שלנו מערב גם אפליקציות ומאפשר לדמות לנוע בחלל בצורה טבעית יותר".

לא עדיף שאמנים מתים ימשיכו לנוח על משכבם בלי הפרעה?

"למה? תראה איך מייקל ג'קסון חזר עכשיו בענק עם סינגל מצליח ברדיו, והדמות שלו מככבת במופע של 'סירק דה סוליי' בלאס וגאס. יש ביקוש אדיר ממעריצים, והמוסיקה ממשיכה לחיות הרבה אחרי שהאמנים אינם. אמנות אינה מוגבלת בזמן, ואי אפשר להגביל את היכולת לחלוק אותה. אני צופה שבעוד שנה כבר לא יטרחו לייצר דיסקים, ולכן דרושה דרך יצירתית להפיץ מוסיקה אל הקהל. צריך לנוע קדימה כל הזמן".

חכו רגע עם האפר

לפני תשע שנים קיבל אנקה את אות מסדר הכבוד הקנדי, וגם היום הוא מצהיר בגאווה שהוא "קודם כל קנדי". הוא מבלה בחברת קנדים מפורסמים אחרים בתעשייה, שבהם המלחין דיוויד פוסטר, זוכה 16 פרסי הגראמי, השחקן ריאן ריינולדס והזמר מייקל בובלה.

גם ג'סטין ביבר הוא קנדי, אבל לא בטוח שהוא מביא לכם הרבה כבוד.

"אם אתה שואל אותי, כל הסקנדלים והמעצרים שלו הם תעלולים של יחסי ציבור. לא צריך להיות גאון גדול בתעשייה כדי להבין שצעד מטופש אחד יכול להחריב קריירה שלמה ברגע, ואצל ביבר זה לא המקרה. הוא ממנף את הקריירה שלו מנעורים לבגרות, בדיוק כמו מה שקורה עם מיילי סיירוס. זה מעבר לא פשוט, והוא לוקח זמן. הכל מסתכם בתדמית שתיווצר. זה בידי אנשי יחסי הציבור שלו, שצריכים לדעת איך לשווק את המוצר מחדש. מה שכן, הוא בחור מוכשר".

כשביבר פרץ לתודעה נהגו להשוות אותו אליך, גם בגלל הגיל הצעיר וגם בזכות הבלורית ששיגעה את הבנות.

"נכון, אבל יש בינינו הבדלים מהותיים. אני גדלתי בתעשייה נטולת טכנולוגיה, שבה אמן היה יכול למעוד, ועדיין לחזור לתלם ולהצליח מאוד. ג'סטין מתקיים בעידן שונה לחלוטין. צריך לדעת איך להתמודד עם ההצלחה, כי בהרבה מקרים אין לאמן מושג מה הולך סביבו. אתה טובע בין האנשים שמקיפים אותך. אני מכיר אישית מה שקורה איתו, ואין ספק שצריך במשוואה הזאת הורים שלא יאפשרו לו לפעול כאוות נפשו".

אתה שותף לדעה שהיום הכל ממוסחר – המוסיקה, הטלוויזיה, הקולנוע?

"בהחלט. לצערי, ארה"ב היא נושאת הדגל של התרבות הממוסחרת שבה אנחנו חיים, ואת התבניות האלה מעתיקים גם בישראל. המסר שמופץ הוא שגוי וחלול. הכל ריק מתוכן. אנחנו מטפחים את המפלצת המסחרית הזאת. אני סולד מהמילה הזאת, סלבריטי. האיכות של המוסיקה חייבת לעמוד מעל הכל, והעדות לכך היא ההצלחה של אדל הבריטית. חייבים מהות".

בטח הציעו לך להיכנס לבית "האח גדול" איפשהו.

"הציעו לי לאחרונה לככב בריאליטי שידוכים, שבו אחפש את אשתי הבאה. כמובן שסירבתי מייד לחרא הזה. אנחנו חיים בעידן שבו כישרון ומשחק כבר לא מעניינים, ובמקומם מתעדים, בתקציב זעום יחסית, אנשים 'אמיתיים' שסובלים. זו לא כוס התה שלי. אני סקרן לדעת מה מושך את הקהל לצפות בתוכניות האלו".

אז לא נראה אותך שופט ב"אמריקן איידול".

"ממש לא, אף על פי שחשוב לקבל זמן מסך, כמו מה שטום ג'ונס עושה בגירסה הבריטית של 'דה וויס'. לדעתי, אין טעם להתחרות באמנים צעירים במגרש שלהם.

"קח למשל את בריטני ספירס, שאצלה זה בסופו של דבר ניהול כלכלי נכון, שהוביל למסע ההופעות שלה בלאס וגאס. פעם כולם היו יורדים על אמנים שעשו את זה. גם אני ספגתי ביקורות כשהופעתי שם, אבל בסופו של דבר התברר שזו בא מקנאה של אמנים שלא הצליחו למכור כרטיסים. אני מסתכל על זה עכשיו מהצד וצוחק".

זה נכון שמי שעושים את הכסף הגדול הם עדיין האמנים הוותיקים?

"נכון מאוד. אם תביט בנתונים תגלה שהאמנים הכי רווחיים הם אלה שעברו את גיל 50. למשל, הרולינג סטונס או ברוס ספרינגסטין".

לקינוח מזמין אנקה קערית של אוכמניות טריות, ומפציר בי להזמין מנה דומה. "בסופו של דבר, הכל עניין של בריאות. אין שום סיבה להאט את החיים, כי אז אתה משנה את חייך. כשחבר ניגש אלי ואומר שהוא חושב על פרישה, אני עונה לו: 'אם אתה מדבר ככה, כבר פרשת'. 

מיילי סיירוס. "אני סולד מהמילה סלבריטי" // צילום: רויטרס

"רק החודש צילמתי קליפ של 'My Way', עם איש העסקים וורן באפט בן ה־83, לטובת כנס כלכלי שבו הוא נכח. היה מרשים לראות שהוא חד כתער. אם אתה נהנה ממה שאתה עושה, למה לפרוש? זו טיפשות לשמה. פרנק סינטרה פרש ארבע פעמים, וכך נולד לי הרעיון למילים של 'My Way'. אדם חייב פעילות, כי אחרת, מה? אני אתרווח בכורסה ואסתכל על חשבון הבנק לשארית חיי? למי אכפת מזה? אם אשכב לרגע לנוח, עוד אמצא את עצמי במצב שבו אנשים מפזרים מעלי אפר. אני אצא מדעתי אם מה שיישאר לי בחיים זה לשבת בבית ולחכות ליום מותי".

אז אין מחשבות על פרישה?

"לא מכיר את המילה הזו". 

dudic@israelhayom.co.iטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו