איך הם לא מתביישים?

בהקשר של שחיתות אישית חסרת בושה ברמת המפלגה הפוליטית הרחבה, מסופקני אם דבר יכול להשתוות למאמציהם יוצאי הדופן של ח"כים ממרבית המפלגות הפוליטיות, אשר מקדמים חקיקה מחושבת המיועדת לפגוע או להרוס את העיתון היומי הפופולרי והנפוץ ביותר במדינה.

הקמפיין המכוון נגד "ישראל היום" הוא נחות ושפל. מקורו בנוני מוזס, המוציא לאור של "ידיעות אחרונות", העיתון ששלט באופן מוחלט, קודם לעלייתו של "ישראל היום", בתקשורת ההמונים בארץ.

"ישראל היום" נוסד על ידי המיליארדר הפילנתרופ שלדון אדלסון, ידידו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא כפי הנראה התורם הגדול ביותר למטרות יהודיות וישראליות בימינו. מבחינה פוליטית, העיתון ממוקם במרכז־ימין, והמדיניות המערכתית שלו תומכת באופן כללי בממשלת נתניהו. ואולם, הוא מתגאה בכך שעמודיו פתוחים לעמדות מנוגדות - למרבה האירוניה, גם למאמרי דעה פרי עטם של חלק מהח"כים הפועלים כעת לסגירתו. מצד אחר, "ידיעות" נודע לשמצה בכך שהדיר דעות חולקות, בעוד קידם באופן אחוז אמוק את תומכיו, דוגמת ראש הממשלה המפוקפק לשעבר אהוד אולמרט.

ישראל היום שבר את המונופול השמאלני

עם שורה של עיתונאים יוצאים מן הכלל, "ישראל היום" שבר את המונופול השמאלני של "ידיעות" ו"הארץ", וכיום הוא העיתון הנקרא ביותר במדינה. הוא נחל הצלחה בהרחבת מספר הקוראים בישראל, בזמן שנתון זה הלך והתכווץ בשאר מדינות העולם. כמו כן, בזמן קצר ביותר הוא השיג את תמיכתם של המפרסמים הגדולים, דבר הממחיש שכמו במדינות אחרות, גם בישראל יכולה העיתונות החינמית להפוך למפעל מסחרי מצליח.

הטענה הביזארית המופעלת על ידי אלו המקדמים את החקיקה היא שכדי להבטיח את חופש הביטוי ולשמר את התחרות, אין להרשות לעיתון להיות מופץ באופן חינמי. נקודת מוצא זו היא כה פרימיטיבית, עד שהיא אינה מצדיקה תגובה רצינית.

הטענה, שלפיה חקיקה המונעת הפצה חופשית של עיתון תחזק את חופש הביטוי, היא מושג שג'ורג' אורוול היה מאמץ בשמחה לתיאור דוגמה קלאסית של "דיבור כפול". כלומר, עולם הפוך, משמעויות הפוכות.

אירונית לא פחות היא העובדה שח"כ איתן כבל, שהיה בעבר השר האחראי לרשות השידור, היה ממובילי הדרישה שכספי משלם המסים יושקעו בחילוץ ערוץ 10 פושט הרגל. ואולם, כעת הוא אינו מתבייש לעמוד בחזית המאמצים לסגירת העיתון העצמאי הפופולרי של ישראל.

חסידי החקיקה מונעים משני טעמים. הם מתוסכלים מנוכחותו של עיתון בעל עוצמה המסרב להצטרף לרדיפה ולהכפשה האישית של ראש הממשלה נתניהו בתקשורת המסורתית. זאת ועוד, רבים מהח"כים הלוקחים חלק בפעולה זו נהנים מהקידום אשר לו הם זוכים ב"ידיעות אחרונות" - המוטבים היחידים אם יצליחו להביא לקיצו של "ישראל היום".

הפרה בולשביקית של חופש הביטוי

אלו המקדמים את החקיקה מגיעים בעיקרם ממפלגת העבודה ומהבית היהודי. השתתפותם של ח"כים ממפלגת העבודה - המתיימרת לעמוד בחזית הלחימה למען זכויות האזרח - בקידום הפרה בולשביקית של חופש הביטוי, היא צביעות מוחלטת.

אך התנהגותו של נפתלי בנט מהבית היהודי מעוררת תמיהה אפילו יותר. החוצפה של מנהיג דתי־לאומי לכאורה בתמיכה אקטיבית בחקיקה שתסגור את העיתון היחיד המקדם את המחנה הלאומי - היא בלתי־נסבלת. קשה לעכל שבכלל יש חברים אחרים במפלגתו שמאפשרים לו לבקש אחר הנקמה האישית שלו בראש הממשלה, כאשר הצלחתה תביא להשפעות שליליות לאין שיעור על מטרותיהם.

בנט מכלים את התכלית הדתית־לאומית כאשר הוא נותן ללא בושה לאג'נדות האישיות שלו לעמוד לפני האידיאולוגיה שלו, והוא מאמץ גישה שתפגע במחנה הלאומי. אם הוא ימשיך בדרך זאת, הוא יקומם את הציונים הדתיים נגד מנהיגותו.

כתם על המערכת הפוליטית

העובדה שכ־80% מהישראלים שנסקרו השמיעו את התנגדותם וזעמם כלפי הצעה זו, מציירת תמונה ברורה ביותר.

אף שהצעת החוק הבזויה הזו אינה צפויה לעבור, העובדה שהפוליטיקאים האלו חשו ביטחון שיוכלו להתנהג באופן כה יהיר היא כתם על המערכת הפוליטית הישראלית.

*   *   *

בטורו השבועי האחרון "מי נגד מי?" באתר mako התייחס אביב הורביץ לקו שמוביל "ישראל היום" בעקבות הצעת החוק שנועדה לסגור את העיתון. הורביץ הבחין גם הוא כי מקרב הח"כים והשרים שהופיעו בכפולת האמצע של "ידיעות" בתאריך 25.02.2014 (היום שבו ציינה הכנסת את יום זכויות בעלי החיים), מרכזית ובולטת תמונתו של ח"כ איתן כבל, יוזם הצעת החוק נגד "ישראל היום": "מי שזכה לכך הוא חבר הכנסת איתן כבל, שתמונתו עם דידי, חתולת הרחוב המקסימה שאימץ, שובצה בסמוך לכותרת והיתה גדולה פי שניים או יותר מכל תמונה אחרת. כבל גם צולם מקרוב הרבה יותר בהשוואה לאחרים... רק בדיעבד התברר כי באותם ימים ממש עבד כבל במרץ על הצעת החוק שתתפרסם ברעש גדול שלושה שבועות מאוחר יותר - הצעה בעייתית שנועדה למנוע הפצת עיתונים בחינם ועל ידי כך לפגוע ב'ישראל היום'. צירוף מקרים? נשאיר את השאלה הזו פתוחה".

עוד באתר ישראל היום: יימחקו עבירות השוחד של לחיאני