אם לא תהיה תקלה בלתי צפויה, צסק"א מוסקבה תהיה במילאנו בחודש הבא בפיינל פור. מכבי ת"א בטוח תהיה במילאנו בשבוע הבא לסידרת ההצלבה מול ארמאני המקומית, אבל לגבי חודש מאי זה ממש לא ברור. על ההבדלים ועל הסיבות מדוע הקבוצה של אטורה מסינה תהיה שם והקבוצה של דיוויד בלאט (ללא דווין סמית' אתמול) רק אולי (וגם זה לא ברור), יכולנו ללמוד אתמול בניצחון הרוסים 76:81 בנוקיה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הרבה פיקנטריה היתה במשחק הזה: דן שמיר בצד של צסק"א בתור עוזרו של מסינה עם אקס מכבי ת"א ג'רמי פארגו, ומהצד של הקבוצה הישראלית בלאט מול חלק נכבד מהשחקנים שרשמו איתו הישגים גדולים בנבחרת רוסיה, ועדיין לא דיברנו על ההיסטוריה המיוחדת בין שני המועדונים.
חבל רק שהמשחק אמש גבל במפגש ידידותי: למכבי ת"א הוא לא קבע דבר (היא תפסה את המקום השלישי בבית כבר בשבוע שעבר) ולצסק"א הוא כנראה לא יקבע. ריאל מדריד ככל הנראה לא תפסיד הערב בקובנה לז'לגיריס, אז הניצחון אתמול לא יעזור לרוסים לסיים ראשונים.
ובכל זאת, למרות שלשתי הקבוצות לא היתה מטרה ממשית על הפרקט, לא יכולנו להבחין בכך. השם הגדול של צסק"א משך את מכבי להתעלות, היכל נוקיה משך את צסק"א ושתי הקבוצות לא יכלו להרשות לעצמן לאבד מומנטום וכושר משחק לפני שלב ההצלבה.
זה היה שיעור על ההבדל בין מכבי ת"א לבין השפיץ הנוכחי של הכדורסל האירופי. ברצלונה, ריאל וצסק"א נמצאות שם, אחריהן כל השאר. מכבי ת"א, לצערה, לא שייכת לקצפת של אירופה, היא איפשהו בתחילת הדרג השני. גם אם תגיע לפיינל פור, זה יהיה כגלגל נוסף לשלישיית הגדולות. החמישיות הנמוכות, הרכבי הפורוורדים והקומבינציות למיניהן טובות עבור מכבי ת"א מול קבוצה עד הדרג הראשון, או לפרקי זמן קצובים בלבד מול קבוצה בדרג של צסק"א. מכבי ת"א לא התמודדה העונה עם ברצלונה, אבל התמודדה עם ריאל מדריד וצסק"א. המאזן 4:0 היה גם בעונה שעברה, ומלבד ההבלחה מול אולימפיאקוס בחוץ היא לא הצליחה לנצח קבוצות שגדולות עליה.
כיצד יודעים שקבוצה גדולה לפחות בדרגה מהקבוצה שמולה? כשגם ביום בינוני ובמשחק חוץ מספיקות לה כמה דקות טובות כדי לנצח קבוצה נחותה שמציגה משחק טוב. מכבי לא נכנסה למשחק היטב, אך ארבע דקות לסיום המחצית, בפיגור 39:32, היא שינתה פאזה ועברה לשלוט במשחק, עד תחילת הרבע האחרון. אבל שם, מ־61:66 צהוב, יצאה צסק"א למהלך של 2:13 ועד שמכבי הצליחה להגיד "ארמאני מילאנו", המשחק כבר היה של האורחים.
טיוס, סופו ואינגלס. לא בטוח שזה יספיק מול מילאנו. צילום: אלן שיבר
היקמן אאוט, רייס אין?
ריקי היקמן הוא תופעה, והייתי אומר תופעה לא ממש ברורה. בשבוע שעבר במינכן הוא הרס שלושה רבעים ובנה בגדול ברבע הרביעי. אתמול, כרגיל עם קרדיט כמעט בלתי נגמר מבלאט, הוא היה השחקן החלש במכבי ת"א ולעיתים גם המזיק (בייחוד בדקות שבהן איבדו הצהובים את ההובלה). היקמן סיים עם נקודה, ארבעה איבודים ומדד פלוס מינוס של 10-, ולשם השוואה טייריס רייס סיים עם מדד של 13+.
רייס נמצא בכושר טוב. האמון של בלאט בו גבר מאוד, ואתמול כשיוגב אוחיון נפצע בקרסול (ייבדק היום אך ככל הנראה מדובר בפציעה קלה) גדל עוד יותר מספר דקות שלו. שבעה אסיסטים היו לו, ודקות רבות שבהן הוא היה בלתי ניתן לעצירה. הבעיה שגם הוא מאבד את הראש לעיתים. דיוויד בלו נמצא בכושר טוב וגיבור השבוע, סופוקליס שחורצאניטיס (כצפוי, קבלת פנים חמה מאוד מאוהדי מכבי) היה סופו - כלומר דקות גדולות לצד שטויות ועבירות מיותרות.
מהצד השני מדהים לראות מה קרה לפארגו. המלך והשליט הבלתי מעורער של היכל נוקיה בעונת 2010/11 לא מזכיר את עצמו. מילוש תיאודוסיץ' פצוע ופארגו אפילו לא פותח בחמישייה, ומי שהשתלט על עמדת הרכז בדומיננטיות ברורה היה ארון ג'קסון (32 דקות).
פארגו הוא היום המחליף השלישי בעמדת הרכז בצסק"א, וחוסר הביטחון שלו על המגרש פשוט זועק. המאזן שלו אתמול היה תשע וחצי דקות, ארבע נקודות וארבעה איבודים. מי מתגעגע יותר, מכבי ת"א לפארגו או פארגו למכבי?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
