היצירה שהנאצים אהבו

חידה: מהי היצירה המוסיקלית הידועה ביותר שנכתבה בגרמניה הנאצית? עוד חידה: איזו יצירה קלאסית שנכתבה במאה ה־20 היא הפופולרית ביותר בארץ? מפתיע, אבל התשובה על שתי החידות היא אחת: יצירתו של המלחין הגרמני קארל אורף, "כרמינה בוראנה". 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הפופולריות של "כרמינה בוראנה" גדולה עד כדי כך ששני הגופים המוסיקליים החשובים ביותר בארץ יבצעו אותה העונה: התזמורת הפילהרמונית הישראלית תבצע אותה בסוף החודש והאופרה הישראלית תשמיע את היצירה ביוני 2015, במסגרת פסטיבל האופרה במצדה. את הפרק הפותח והחותם את היצירה, "או פורטונה", אפשר לשמוע בפרסומות רבות והוא אפילו הושמע בתוכנית "אקס פקטור" ששודרה בתחילת השנה בערוץ 2.

קארל אורף נולד במינכן ב־1895 ובתחילת דרכו נחשב דווקא ל"מודרניסט". הוא כונה "בולשביק", התרועע עם יהודים רבים, אולי אף היה רבע יהודי בעצמו, ועם עליית הנאצים לשלטון הוא חשש, בצדק, להמשך הקריירה המוסיקלית שלו. 

אבל אורף היה מלחין אופורטוניסט. הוא הבין היטב באיזה צד מרוחה החמאה, ביקש להצניע את חייו הקודמים והחל לטוות קשרים יעילים בצמרת המפלגה הנאצית.

במהרה נעשה אורף לחביב המשטר. הוא החל לחבר מוסיקה לבתי ספר נאציים, פעל להנחלת החינוך המוסיקלי בתנועת הנוער ההיטלראי ("היטלר יוגנד"), הצהיר על סלידתו ממוסיקה "מנוונת" דוגמת ג'אז ואף נענה לקריאת המפלגה הנאצית לכתוב מוסיקה חלופית ל"חלום ליל קיץ", במקום המוסיקה שהלחין פליקס מנדלסון שהוחרמה בגלל יהדותו. 

ב־1937 התקיימה בפרנקפורט בכורת "כרמינה בוראנה", ואף על פי שהתקבלה תחילה בחשדנות מצד המשטר, היא נעשתה במהרה ליצירת הדגל של גרמניה הנאצית ולמופת למוסיקה גרמנית "טהורה". יצירתו של אורף מבוססת על 24 שירים מן המאות ה־13-11 העוסקים בנושאים מגוונים מחיי היומיום בימי הביניים: תהפוכות הגורל, תענוגות הזלילה והסביאה, התאווה ואפילו ההימורים. המוסיקה של אורף פשוטה במופגן, מתנערת ממורכבות הרמונית ונשענת על תזמור מבריק וריתמוס סוחף, ובאלה נעוצה אולי הפופולריות העצומה שלה. 

האם "כרמינה בוראנה" היא מוסיקה נאצית? קשה לומר. אין בה מסרים נאציים או אנטישמיים, היא יצירה מוסיקלית, לא מניפסט פוליטי. אורף עצמו לא היה חבר במפלגה הנאצית וכנראה לא היה אנטישמי. היצירה בוצעה בארץ לראשונה ב־1966 למרות מחאות רבות. "אין שום ספק ש'כרמינה בוראנה' היתה יצירת־תצוגה מבחינת הנאצים", כתב בזמנו מבקר המוסיקה של "מעריב", אוליה זילברמן, "ועתה נשאלת השאלה הפשוטה: לשם מה דרושה דווקא הצגת יצירה זאת?" 

בדיעבד התשובה לשאלה ברורה: הקהל אוהב את היצירה. האם הקהל מכיר את נסיבות כתיבתה של "כרמינה בוראנה"? מדוע יצירות אחרות המזוהות עם המשטר הנאצי, כמו יצירותיו של ריכרד וגנר, מוחרמות ואילו "כרמינה בוראנה" מנוגנת? אלה שאלות שאפשר לשאול גם היום. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו