כשקיצוניות הופכת לנוחות

קשה לטעות במראה של אנשי פריפריה הונגרית בשבת אביבית נפלאה בבודפשט. ספק אם יש עוד מדינות עם ניגוד כל כך קיצוני בין פריפריה צנועה ודלה לעומת עיר בירה מרהיבה שהיא קנאת העמים; כפריים הונגרים לובשים את מיטב בגדיהם - לא כמטאפורה - כשהם עולים לבודפשט. בהונגרית, כמו בעברית, נסיעה אל הבירה האהובה היא "עלייה".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אנשי הבירה עיקמו קצת את האף השבוע על כך שנחסמו עורקי תנועה עיקריים. אבל אלו צעדו בעשרות ובמאות אלפים בשדרות אנדרשי, דגלי הונגריה ו־64 המחוזות בידיהם. הקהל הרב האזין לראש ממשלתו ויקטור אורבן והריע לו: זקנים, צעירים, נשים וגברים, אנשים עם מוגבלויות בכיסאות גלגלים.

אחר כך קיבלו ארוחת צהריים חינם, והסעות שגם תמורתן לא נדרשו לשלם, החזירו אותם לבתיהם בכפרים ובעיירות, שנמצאים במרחק של 200 ק"מ ויותר מבודפשט. ל"פידס", מפלגת השלטון ההונגרית, יש משאבים אינסופיים להפקת מיצגים שכאלה, כך לפחות אומרים כל מתנגדיה מימין ומשמאל. 

הדעה הכללית בין פרשנים וסוקרים הונגרים היא שפידס המרכז־ימנית - עם אורבן בן ה־51 בראשה - תנצח בבחירות לפרלמנט שייערכו במדינה ביום ראשון הקרוב. הפרלמנט ההונגרי, אגב, יצומצם בבחירות הקרובות מ־386 חברים ל־199. 106 מהחברים ייבחרו במחוזות בחירה, ו־93 בשיטת בחירה יחסית.

*   *   *

כשמבקשים מאנשים לחזות את תוצאות הבחירות ולנבא ניצחון נוסף לאורבן, הם מסייגים זאת במילת הקסם "2002". הם מתכוונים להפתעת הבחירות הדרמטית של 2002, שבסיומן עלו הסוציאליסטים לשלטון על חשבונו של אורבן. אנדרש פולדש, עיתונאי פורטל האינטרנט "אינדקס", מזכיר את המאורעות. "פידס היתה אז בשלטון ותיפקדה לא רע", הוא מספר, "לא היתה שום סיבה שלא תנצח בקלות בבחירות. אבל מה שקרה אז הוא שאחד מראשי פידס הסתבך בהתבטאות אומללה נגד אנשים לא נשואים. לכך נוספו אדישות המצביעים מימין והתעוררות גדולה בשמאל - ופידס הובסה בסיבוב הבחירות הראשון (מבין שניים) ולא היתה מסוגלת לתקן למרות שהתעוררה לקראת הסיבוב השני".

פולדש מתאר את הבחירות בהונגריה במידה רבה כעניין של ארגון ומלחמה באדישות. "שיעורי ההצבעה בהונגריה אינם גבוהים במיוחד", הוא אומר, "מי שמביא את המצביעים שלו לקלפי, יכול לשפר מאוד את סיכויו לעומת שיעורי התמיכה האמיתיים". 

רון ורבר, ישראלי שעוסק בניהול קמפיינים פוליטיים ובעל מומחיות מיוחדת במזרח אירופה, הוא היועץ האסטרטגי של "הקואליציה הדמוקרטית" - איחוד של המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות - ושל מועמדה, אטילה מסטרהאזי. ורבר מתאר את מסטרהאזי "כקמפיינר הטוב ביותר שעבדתי איתו". התוצאות עוד יצטרכו לאשש קביעה כזו, אבל בעיית אנרגיה או מוטיבציה אין פה. מסטרהאזי סיים באמצע השבוע מסע מתיש של ארבעה שבועות ברחבי הונגריה, כנראה מתוך ההבנה שהשמאל יכול במידה מסוימת לבנות על בודפשט הנאורה, אבל כדי שיהיה לו סיכוי אמיתי הוא צריך לצאת לפריפריה. 

ורבר היה גם יועץ הסוציאליסטים ב־2002. מה שניצח לדעתו את הבחירות אז, היה עקרון הקשר הישיר עם הבוחר. "זה התחיל בפעולה עצמאית שיזמתי בסניף בודפשט, שביום אחד התמקם ב־18 כיכרות בעיר. נשות המפלגה השתלטו על הכיכרות בסופי שבוע".

אנחנו משוחחים במהלך כנס של המפלגה ברובע ה־20 של בודפשט. הקהל אוהד מאוד - פעילי המפלגה - ובעין בלתי מקצועית נראה מבוגר במקצת. זמר הרוק שפתח את האירוע היה בשיא תהילתו איפשהו בשנות ה־70. הכנס נפתח בסרטון של 17 דקות, שגם בהונגרית נראה מוכר מאיזשהו מקום. הוריו של המועמד מסטרהאזי אוחזים ידיים ומדברים על ילדותו; אשתו הנאה מתארת את יום נישואיהם ואת חיי הילדים; הצופה מבין שהוא צופה בגירסה ההונגרית של "A Town called Hope" - סרטון הבחירות המיתולוגי של ביל קלינטון. "היה קשה לשכנע אותם לעשות סרטון כל כך אישי", אומר ורבר. 

מסטרהאזי הוא אכן מועמד צעיר וכריזמטי, אך הוא סוחב על גבו כמה מחלות שמאל ישנות. רשימת הבחירות שלו - "הקואליציה הדמוקרטית" - היא רשימה מאוחדת שמורכבת מחמש מפלגות, מה שמסמל עדיין את יכולתו הלא נגמרת של השמאל להתבדל. זאת ועוד, בראש אחת הקבוצות הללו עומד פרנץ גיורצ׳ן - לשעבר ראש ממשלה שנוא ברחוב ההונגרי. גיורצ'ן הוקלט בזמנו כשהוא מודה שממשלתו שיקרה לציבור בנוגע לנתונים כלכליים. ההקלטה גרמה למהומות קשות בהונגריה ב־2007 והובילה לבסוף להתפטרותו. 

מדגם לא מייצג של כותב שורות אלו, משיחות עם אנשים ברובע ה־7 בבודפשט - אזור מאוד ליברלי עם אוריינטציה יהודית שאמור להיות מעוז השמאל - ניכר כי אנשים רבים לא יצביעו למפלגה שכוללת את גיורצ׳ן. אנשים אלה לרוב מוצאים מקלט במפלגה הליברלית הקטנה "LMP". 

האדישות בשירות השלטון

גם העיתונאי פולדש וגם הקמפיינר ורבר מודים שהבחירות הנוכחיות שונות מהותית מהמצב ב־2002, כי בארבע השנים שחלפו מאז ניצחונה המוחץ של פידס ב־2010 - אז גרפה 52 אחוזים מהקולות, ובגלל השיטה ההונגרית אחוזים הפכו לרוב של שני שלישים בפרלמנט, המאפשר שינויים בחוקה - המפלגה נקטה בשיטתיות מהלכים שנועדו לבצר את שלטונה. 

כשהתקשורת העולמית מתייחסת לפידס היא מתעניינת במה שקרוב לליבה - חוקי תקשורת דרקוניים ומינויים כמעט אישיים של אנשי השלטון לבית המשפט העליון ולנגיד הבנק. מה שחבוי יותר מהעין הוא השתלטות אנשי עסקים מקורבים לפידס על רוב אמצעי התקשורת. ורבר אומר שבטלוויזיה ההונגרית עושים למועמד שלו תרגיל קבוע: מצלמים את האולם שבו מופיע מסטרהאזי כשעה לפני האירוע, כשהוא די ריק - ולאחר עריכה נראה כאילו הוא מדבר לכיסאות ריקים. 

פולדש אומר שאורבן גם נוקשה מאוד כלפי אנשי מפלגתו. אין אופוזיציה פנימית בפידס, וכמובן גם לא שום דיון אידיאולוגי. אורבן, שמיצב את עצמו שנים כמי שנלחם בהשפעה הרוסית - ואפילו הזהיר מהשתלטות רוסית על הונגריה באמצעות שוק האנרגיה - נסע בינואר האחרון למוסקבה כדי לחתום על עיסקה בשווי 14 מיליארד יורו. במסגרת העיסקה תרחיב רוסאטום, חברת האנרגיה הגרעינית הרוסית, את תחנת הכוח הגרעינית של הונגריה בפאקס. 

"ראשי פידס מגלים עכשיו משמעת הרבה יותר גבוהה", מבהיר פולדש, "אין סיכוי שתשמע מהם התבטאות הרסנית כמו ב־2002". אורבן למד עוד שיעור מהמהפך ההוא. ב־2002 הוא הובס בעימות טלוויזיוני על ידי פטר מדגשי, מועמד סוציאל־דמוקרטי די אפור. הפעם דחה אורבן את ההזמנה לעימות מול מסטרהאזי בטענה ש"השמאל לא העמיד מועמד ראוי".

מה שחשוב יותר בהקשר של הבחירות היה שרטוט מחדש של אזורי הבחירה. מכיוון שהשמאל חזק בערים, הן חולקו באופן אבסורדי כשלכל חלק בעיר מוצמד באופן מלאכותי אזור של עשרות קילומטרים של כפרים. 

רק צעד קריטי אחד של פידס נחסם על ידי בית המשפט העליון כבלתי חוקתי. פידס ניסתה להעביר חוק, שלפיו זכות ההצבעה תותנה בהרשמה עד 15 יום לפני הבחירות. צעד שקוף בניסיון להוריד את שיעורי הצבעה. 

שיעורי הצבעה גבוהים הם הקריפטונייט של פידס, ועלולים להתנקם בה ברגע ההכרעה. פידס ניצחה את בחירות 1998 כששיעור ההצבעה היה 65 אחוזים, ושוב ב־2010 כשעמד על 64 אחוזים. ב־1994, 2002 ו־2006 שיעורי ההצבעה עמדו על יותר מ־68 אחוזים - והשמאל ניצח. "בלי 70-65 אחוזים אין לנו סיכוי לנצח", מודה בפניי פעילה באירוע של הסוציאליסטים.

אבל עם 15 אחוזים בלבד בפרלמנט היוצא, מודה גם ורבר כי הכפלת כוחה של המפלגה יהיה הישג.

התרגיל של יוביק

אבל יש כמובן עוד שחקן מפחיד מאוד בבחירות שייערכו ביום ראשון. בבחירות הקודמות קיבלה מפלגת הימין הקיצוני "יוביק", מפלגה אנטישמית כמעט באופן גלוי, 16 אחוזים מקולות המצביעים. איש לא יופתע אם תגדיל ביום ראשון את כוחה. הנחה זו מביא את הצופה בבחירות הללו, ובעיקר  הצופה היהודי, לשאלה הכרחית - האם ההונגרים לא מצטערים על עברה של המדינה? האם האנטישמיות קשה כל כך?

אולי נקדים כאן את המאוחר, אבל שווה לדעת - רחובות הונגריה אינם מלאים בהפגנות אנטישמיות; אנשי יוביק לא צועדים עם לפידים ובמדים בחוצות הערים; אין חוליגנים שמנפצים חלונות ראווה; יוביק, שבראשה עומד גאבור וונה בן ה־35, מיתגה עצמה מחדש כאלטרנטיבה. 

פולדש מסביר: "וונה היה מגיע בכל שנה במדים לכנס של המגיאר־גארדה (מין כוח של בריונים חוליגנים, המתעלל בעיקר בצוענים). השנה הוא הגיע, אבל בג'ינס ובטי־שירט. במודעות הבחירות הוא נראה בעיקר עם ילדים ואפילו לצד חיות מחמד". בנוסף, אחת מדוברות המפלגה רואיינה לאחרונה לכתבת לייף־סטייל אוהדת במגזין "Elle". 

יוביק מבטיחה לבוחריה עבודה, מכריזה שהונגריה תהיה להונגרים ושואפת למלחמה בשחיתות. זה ניכר, למשל, בהצעה שפוליטיקאי שיורשע בעבירה כלשהי יקבל עונש כפול מאזרח רגיל. 

אני שואל את ורבר אם האסטרטגיה של יוביק נועדה לצורכי בחירות או דווקא לצורכי "הכשרת" המפלגה לקראת הצטרפות אפשרית לקואליציה אחרי הבחירות. "זה תרגיל מוכר של ימין קיצוני ולא רק בהונגריה", הוא עונה "המטרה של יוביק היא לקבל לגיטימציה מקרב חוגים רחבים יותר בציבור. התרגיל מוכר, מסוכן ולצערי הרב גם מצליח פעמים רבות. אנשי יוביק מבינים שלגיטימציה מארצות אירופה חשובה, לכן בתקשורת ובאירועים המוניים בבודפשט - אפשר לשמוע את הרטוריקה המרוככת של המפלגה ולראות את החזות הנקייה, המשכילה והמערבית של ראשיה. אבל מי שמסתובב ברחבי הונגריה, ואף בפרברים הנידחים של בודפשט, נחשף לרטוריקה גזענית נוראה של שנאה תהומית גלויה לזרים ולמיעוטים".

כיועץ אסטרטגי עבד ורבר במדינות רבות גם עבור הימין וגם עבור השמאל. בישראל הוא סייע למפלגת העבודה ב־1992 ואף עבד עבור האיחוד הלאומי. הונגריה, ארץ המוצא של משפחתו ניצולת השואה, היא המקום שבו לדבריו לא יוכל לעבוד עבור הימין. "ההיסטוריה הפרטית של משפחתי ושל העם שלי לא צריכה לעניין את ההונגרים יותר מכל דבר ערכי אחר", הוא מודה, אבל מבהיר: "הימין כאן דוגל באידיאולוגיה בדלנית, לאומנית וגזענית שמאיימת על כל מי שאינו דומה להם וכל מי שהוא מחשיב כ'לא הונגרים'. זוהי גזענות מהסוג המסוכן ביותר".

ורבר מציין מקרים רבים שבהם התבטאויות קסנופוביות הגיעו דווקא מראשי פידס. לפני שנה כתב אחד בשם ז'ולט באייר מאמר שטנה גזעני נגד הצוענים במדינה בעיתון הונגרי נפוץ. זה היה מאמר מערכת, שהיה גדוש מילים נוראות שלקוחות מגרמניה של סוף שנות ה־30. אלא שז'ולט באייר  אינו חבר יוביק - הוא ממייסדי מפלגת השלטון, פידס, וחבר אישי קרוב מאוד של ראש הממשלה אורבן. אגב, באתר של פידס כונו מתנדביו של ורבר "ורבר־יוגנד" (ברמיזה לנוער ההיטלראי).

אז האם אסטרטגיית ההסוואה הנעימה, שמנסה לטשטש את הגזענות של יוביק - מצליחה? שוב, מדגם לא מייצג: ידידה יהודייה שלי גילתה שגם המורה לנהיגה שלה, חבר של משפחתה שיודע שהם יהודים, יצביע בבחירות למפלגת יוביק, "כי נמאס לי שהפוליטיקאים לא עושים כלום ומקבלים משכורת". 

שוחחתי עם מלצרית בבית קפה אלגנטי במרכז בודפשט. היא סטודנטית לתקשורת ובוודאי לא שונאת יהודים או זרים. אחת מחברותיה הטובות היא יהודייה, והיא אף מיודדת עם הסטודנטים הישראלים ששותים במקום לצד זרים אחרים, ובהם סטודנטים איראנים. 

ומה תצביעי?

"יוביק". 

שאלתי אותה אם היא מודעת לכך שהמפלגה אנטישמית. לא היה לה מושג. היא דווקא למדה על השואה וחושבת ש"זה היה דבר נורא". לעומת זאת, היא לא ידעה לנקוב בשמו של אדם אחד ביוביק מלבד המנהיג, גאבור וונה. לא, היא לא שמעה אותו מעולם מדבר. 

את יודעת שיוביק שונאים את הצוענים?

"הצוענים האלו עושים יותר מדי ילדים, ואז הם לא מחונכים ולכן גונבים".

הצוענים גנבו לך פעם משהו?

"לי לא".

ומדוע תצביעי ליוביק?

"כולם כבר היו בשלטון ולא הצליח להם. נראה מה הם יכולים".

את מתעניינת באופן כללי בפוליטיקה?

"לא. לא יודעת כלום. זה לא מעניין".

המצביעים האפאתיים הללו של יוביק מפחידים הרבה יותר מכל חוליגן אנטישמי. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו