"האישה באגם" | ישראל היום

"האישה באגם"

פיליפ מרלו, גיבורו של ריימונד צ'נדלר, אולי ייתפס בימינו כקלישאה • אבל האמת היא שמדובר באוריגינל בלשי - חומר איכותי שאין בנמצא כמותו היום
פורסם ב:
1
  • מתח מיני שסייע לעלילה. המפרי בוגרט ולורן באקול ב"השינה הגדולה" על פי צ'נדלר          צילום: אי.פי
    מתח מיני שסייע לעלילה. המפרי בוגרט ולורן באקול ב"השינה הגדולה" על פי צ'נדלר
    צילום: 
    אי.פי
העובדה ש"האישה באגם", שיצא לאור בשנת 1943, תורגם רק עתה לעברית היא אולי אינדיקציה למצב ז'אנר ספרי המתח בישראל. עד לא מזמן הז'אנר הזה היה שולי במקרה הטוב, ונחות במקרה השכיח. כך, שאפילו אחד מכותבי המותחנים הגדולים של כל הזמנים, כמו ריימונד צ'נדלר, לא נמצא ראוי לתרגום - עד עתה. 
למען האמת, גם היום לא זכו עדיין כל ספריו של צ'נדלר לתרגום עברי, למעט "השינה הגדולה", "היי שלום, יפתי", האחות הקטנה" וקובץ הסיפורים "צרות הן המקצוע שלי". רובם ככולם תורגמו החל מאמצע שנות ה־80, ארבעים שנה לפחות אחרי שנכתבו. לכן, יש להקדים ולברך על היוזמה לתרגם עוד ספר מהאוצר הצ'נדלרי, ולקוות שגם השאר יבואו בעקבותיו. 
ריימונד צ'נדלר הוא משורר המתח. הטקסטים, המטאפורות, האמירות הציניות - כל אלה כתובים ביד אמן, בדיאלוגים מבריקים ומדויקים, שהופכים את הקריאה לחוויה מענגת וייחודית. אך לפני הכל, צ'נדלר הוא הבורא של ז'אנר הבלש הקשוח, הזאב הבודד, המעשן בשרשרת, שסובל כל הזמן מחסרון כיס ומעודף אלכוהול; הבלש העומד כעצם בגרונה של המשטרה, שנעזרת בו בלית ברירה לפתרון התעלומות שאינה מסוגלת לפתור בעצמה; זה שחביב על נשים - אך אינו מסוגל לקיים קשר ארוך טווח בשל צלקות טראומטיות מעברו. מתחת לקליפה הנוקשה מסתתרים עקרונות ברזל של יושר, הגינות ומחויבות מוסרית ללקוח ולפתרון התעלומה.
במילה אחת - פיליפ מרלו. בשתי מילים - המפרי בוגרט כפיליפ מרלו. המודל לחיקוי לדורות של בלשים שהגיעו אחריו, ועשרות אם לא מאות סרטים, כולל ג'ק ניקולסון ב"צ'יינטאון" - אם להזכיר את אחד המוצלחים שבהם. בוגארט, שכבר יצר בלש קשוח בדמותו של סאם ספייד, גיבורו של דשיאל האמט ב"הנץ ממלטה" (1941), שכלל את הדמות וכבש את המסך כפיליפ מרלו ב"השינה הגדולה" (1946), העיבוד הקולנועי לספרו הראשון של צ'נדלר. אגב, הצלחתו של הסרט הזה נזקפת לא מעט גם לזכות המתח המיני האינטנסיבי בינו לבין לורן באקול, שכיכבה לצידו, ואף נישאה לו. 
הספרים של ריימונד צ'נדלר ודשיאל האמט, והסרטים שהופקו בעקבותיהם, נחשבים לחלוצי ז'אנר הפילם נואר, ששלט בקולנוע העולמי בשנות ה־40 וה־50. גיבורי הסרטים הללו, בעיקר פושעים, שוטרים ובלשים, ואנשים קשוחים משולי החברה, היו בעלי אופי ציני, וסקס היה מניע חשוב בעלילה. האסתטיקה שלהם התבססה על סצנות חשוכות, ועיקר ההתרחשויות אירעו בלילה, ומכאן הכינוי.
"האישה באגם", כמו ספרי פיליפ מרלו האחרים, כתוב בגוף ראשון, מעורר הזדהות עמוקה עם הגיבור המספר, ומאפשר לעקוב אחר הסתבכות העלילה מקרוב. הקורא שותף להתלבטויות המוסריות והאחרות של הבלש ולסיבות לקבלת ההחלטות שלו. בקולנוע זה עובד, בדרך כלל כ־Voice Over - המספר מוביל את הנרטיב באמצעות פס הקול, מסביר ומגשר על פערים בעלילה, בזמנים ועוד. נאמן לרוח הספר, הסרט שנעשה בעקבותיו (1947), נחשב גם הוא לפורץ דרך, ומצולם כולו מנקודת מבטו של מרלו. הקהל רואה רק את מה שהוא רואה. 
הספר מתחיל, איך לא, עם אישה בצרה; זו לא היא שמתפרצת למשרדו של הבלש פיליפ מרלו אלא בעלה, שמבקש ממנו למצוא את אשתו, שנעדרת כבר חודש שלם. והנה כבר הפרט הראשון, שחושף בפנינו את פער הדורות בין הקורא של היום לבין המועד שבו נכתב הספר. האם יעלה על הדעת כיום שאישה לא תיצור קשר עם בעלה במשך חודש - והוא לא יעשה דבר? 
לכן יש לקרוא את הספר בידיעה ברורה שמדובר בתקופה אחרת, במציאות בעלת כללים שונים, למרות שכבר קיימים בה גם אביזרים מודרניים, כמו טלפונים ומכוניות. זו מציאות בשחור־לבן. דומה ושונה בעת ובעונה אחת. 
ככזה, כספר המתאר מציאות בשחור־לבן, הצלילים, הריחות הטקסטים - יוצרים חוויה ייחודית ויוצאת דופן. מאחר שדורות כה רבים של בלשים ספרותיים וקולנועיים צמחו על ברכי צ'נדלר ומרלו - גם אם לא קראתם שום ספר אחר שלו - תגלו כאן הרבה חברים ותיקים. הדמויות והדיאלוגים, הציניות ונפתולי העלילה צוטטו אינספור פעמים בספרים ובסרטים מאוחרים יותר. 
הדמות הפגומה של הבלש, שיש לו מענה לשון חד לכל סיטואציה - מענה שלרוב מכניס אותו לצרות, והוא חוטף מכות בעטיו - היא דמות מוכרת היטב. גם הניסיון להיגמל מאלכוהול הוא מאפיין שכיח של שוטרים ובלשים. שימוש באמצעים פורנזיים, בנוסח CSI, לצורך פתרון התעלומה; וכמובן - ה"פאם פאטאל", האישה המפתה, שנראית בתחילה חסרת אונים ומפילה את הבלש ברשתה, אך בהמשך מתברר שיש לה בארון לא מעט שלדים. כל אלה מרכיבים מוכרים היטב של מותחנים. 
אבל, לפני שצועקים פה "קלישאות" אסור לשכוח: זה הדבר האמיתי. זהו המקור שממנו צמחו הקלישאות. לכן, יש להתייחס בכבוד ובסבלנות לצ'נדלר, ולהבין אותו בהקשר הנכון. פיליפ מרלו הוא לא בלש בן המאה ה־21. הוא מתקיים בספרה אחרת ומתקדם בקצב משלו, אבל התעלומה המגוללת בספר היא רבת תפניות, הדיאלוגים שנונים ומלאי הומור, הדמויות אפלות ומורכבות. ותודו שאתם שומעים את בילי הולידיי שרה ברקע.
האישה באגם / ריימונד צ'נדלר
מאנגלית: אסף שור; כתר 280 עמ'
 
 

outbrain-article-desktop-side