במשך שנים רבות ניסו ג'ים הנסון וחבריו לשבור את הסטיגמה שבובות מיועדות רק לילדים, אבל אנשים לא ידעו איך לאכול אותם. בתחילת הסבנטיז הסתובבו הנסון וחבורתו בהוליווד וניסו לעניין את התעשייה בפרויקט שעבד להם מצוין בינם לבין עצמם בחדרי חדרים - הם שיחקו עם בובות וגילו כי הן יכולות להיות מצחיקות במיוחד כשההומור מכוון לקהל מבוגר.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"התרוצצנו בין סוכנויות פרסום לרשתות טלוויזיה, עשינו אודישנים מול אנשים, וכולם תמיד אמרו, 'וואו, הארי חייב לראות את זה', ואז היינו צריכים לחזור ולעשות את זה שוב בשביל הארי, או לארי, או ביל", משחזר פרנק אוז, השותף הוותיק של הנסון. "סחבנו את הארגזים השחורים הללו בכל רחבי ניו יורק, ואף אחד לא רצה לקחת את התוכנית. הם היו אפילו מגיעים אלינו לסטודיו ומסתכלים על העבודה, אבל תמיד אמרו 'ביל חייב לראות את זה', כי היה ברור שאין להם הרשאה לאשר פרויקט כל כך יוצא דופן.
"היה נראה כאילו כולם מתעניינים, אבל זה היה פאקינג ביזארי. הצענו פרויקט ביזארי עם בובות ביזאריות שלא יועדו לילדים, ואף אחד לא הבין את זה. הכי רחוק שהצלחנו להגיע זה לקטעים קצרים בתוכניות כגון 'טונייט שואו'; אני מאמין שהם ראו שיש בזה ערך בידורי, אבל תוכנית טלוויזיה שלמה? אף אחד לא האמין שזה יכול להצליח".
כשמדברים על החבובות חייבים להתחיל מג'ים הנסון, האבא, היוצר, הממציא, הקול והכל שמאחורי הבובות. הוא נולד ב־1936 במיסיסיפי וגדל בפרברי מרילנד. אביו היה אגרונום שעבד במשרד החקלאות, ואת נטיותיו האמנותיות קיבל מצד סבתו, שלימדה אותו לצייר ולתפור. במבט לאחור תמיד טען כי האירוע שהכי השפיע עליו בילדותו היה כשמשפחתו רכשה את הטלוויזיה הראשונה.
גונזו, פוזי, וולטר, קרמיט, רולף וסקוטר בסרט החדש. "אמרו לנו שוב ושוב שהחבובות היא התוכנית הכי נצפית בעולם, 104 מדינות. זה היה עצום, זה היה עוצמתי". צילום: אי.פי
"הוא היה מהופנט מכוחה של הטלוויזיה וחלם לעבוד בה", סיפרה בתו, שריל הנסון, בסרט תיעודי על אביה. "בגיל 17 התייצב בתחנת הטלוויזיה המקומית בבירה וושינגטון וביקש להתחיל לעבוד שם, אך הם ניפנפו אותו בטענה שהוא צעיר מדי.
"אבל אבא לא ויתר, הוא הבחין במודעת דרושים תלויה על הקיר ובה דרישה למפעילי בובות; מייד קפץ לספרייה הציבורית, לקח כמה ספרים על בובות, קרא ולמד, ואז חזר לתחנת הטלוויזיה ואמר: 'עכשיו אני בובנאי, תיקחו אותי לעבודה?' וככה הוא קיבל את העבודה בתוכנית 'מופע הבוקר של הצעירים'".
סאם וחברים
מדי שבת בבוקר הפעיל הנסון את פייר העכברוש הצרפתי ודמויות נוספות, אבל התוכנית לא החזיקה מעמד ובוטלה במהירות. ב־1955 קיבל תוכנית של חמש דקות, "סאם וחברים", ששודרה פעמיים ביום בערוץ המקומי של NBC מייד אחרי החדשות ושילבה בובות במערכונים קומיים - זו היתה למעשה תוכנית הבובות הראשונה שממש נבראה עבור הטלוויזיה.
כשסיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת מרילנד (בכלכלת בית, תואר שהציע קורס בבובנאות), כבר החזיק הנסון משרה קבועה בטלוויזיה. הוא שילב את הבובות שלו גם בפרסומות למוצרים שונים. הכסף שהרוויח איפשר לו להגיע לטקס סיום הלימודים במכונית רולס רויס חדשה.
כש"סאם וחברים" נחתכה משידור ב־1961, כבר נאספה סביב הנסון חבורה מוכשרת של שותפים, שבהם פרנק אוז וג'רי ג'ול, ויחד הם חשבו על רעיונות להחדיר את הבובות לשוק והופיעו איתן במופעי וראייטי, בערבי התרמה, בקמפיינים פרסומיים ובתוכניות אירוח.
הנסון ידע לשמור על הבעלות על יצירותיו, ואז להשתמש בהן בהתאם לצרכיו האמנותיים. לדוגמה, רולף הכלב נתפר לצורך פרסומת שעשתה החבורה עבור מזון כלבים ב־1962, ואחר כך נבחר להיות אורח קבוע ב"המופע של ג'ימי דין", ששודר בפריים טיים של ABC באמצע שנות השישים.
הנסון ידע תמיד לקרוא את המפה. ב־1968 קיבל הצעה להשתלב בפרויקט חדש לילדים, המתרחש ברחוב סומסום, שבו גרים בני אדם אנושיים לצד בובות מדברות. התוכנית, שעלתה למרקע בנובמבר 1969, חינכה דורות שלמים, לימדה אותם אותיות ומספרים, והיא משודרת עד היום ב־140 מדינות.
1.jpg)
מתארחים אצל שר בתוכנית "The Sonny & Cher Comedy Hour". צילום: GettyImages
"ג'ים תמיד הלך בעקבות הזרם. הוא לעולם לא נלחם נגד זה", משחזר אוז. "לכן כש'רחוב סומסום' הגיעה, זה לא באמת מה שהוא רצה לעשות, אבל הוא קלט שיש בזה ערך עצום, גם מבחינת יכולת הביטוי וגם מבחינת ההזדמנות ליצור ביטחון כלכלי שיאפשר לנו בהמשך לעשות דברים אמנותיים יותר ולהתנסות בדברים אחרים. הפרסום שקיבלנו עם 'רחוב סומסום' היה נהדר, הוא אהב את זה, אבל בו בזמן ממש לא רצה שיקטלגו אותו בז'אנר של הילדים. לכן הוא כל הזמן חיפש איך להתנסות בדברים נוספים. למשל להיות במאי קולנוע.
"אני זוכר שעשינו את רולף הכלב ב'רחוב סומסום' במשך עונה וחצי, וג'ים ניסה להכניס לתוכנית חבובות נוספות. יום אחד הוא הביא איתו לחזרות בובה חדשה של צפרדע ששמה קרמיט. רולף היה הכוכב הגדול במדינה בזכות ההופעות שלו בתוכנית של ג'ימי דין, ופתאום הנסון בא עם קרמיט; כולם בהפקה הסתכלו עליו ואמרו, 'אנחנו לא חושבים שזה רעיון טוב', ולא הסכימו לקחת את קרמיט לתוכנית. אבל הוא לא ויתר".
הגירסה הראשונה של קרמיט נוצרה ממעיל ישן שהיה שייך לסבתו של הנסון, ושני חצאים של כדור פינג פונג, שהודבקו כדי ליצור עיניים. במקור הוא בכלל היה לטאה, ורק זמן קצר לפני שנכנס ל"רחוב סומסום" שודרג והפך לצפרדע.
הבובה של קרמיט שימשה מודל לאלה שבאו אחריו ונוצרו עם פה רחב ועיניים גדולות, מחומרים קלים ורכים (שהחליפו את העץ, שהיה נהוג עד אז). כתוצאה מכך היה אפשר להניע אותן באמצעות מקלות ולא חוטים, מה שאיפשר תנועה חלקה יותר של הבובות.
על אף ההצלחה ב"רחוב סומסום", הנסון חש תסכול מכך שהבייבי שלו לא ממצה את הפוטנציאל ותקוע בעולם הילדים. כמי שגדל על טלוויזיה ותוכניות וראייטי, ששילבו הפקה גרנדיוזית של הומור ומוסיקה, הוא חלם להרכיב על הבובות שלו קונספט כזה. אחרי שני פיילוטים כושלים באמריקה ואינספור אודישנים, נסע הנסון לאנגליה ומכר את הרעיון לרשת ITV.
בספטמבר 1976 עלתה לאוויר "The Muppet Show" - תוכנית הטלוויזיה של החבובות ששודרה פעם בשבוע והציגה לעולם את קרמיט הצפרדע, מיס פיגי, פוזי הדב, גונזו ואחרים, שמנסים להרים מופע עם כוכב אורח, והכל מסתבך להם בשלל דרכים קומיות.
לך דבר עם קרמיט
האגדה מספרת כי השם Muppets הוא שילוב של המילים מריונטה (marionette) ובובה (puppet), אך למעשה מדובר במילה חסרת משמעות שהנסון פשוט "נדלק" עליה והצמיד אותה לחבורת הבובות שיצר, ורק בהמשך החל לחפש בה משמעויות נסתרות.
גאונותו של הנסון נובעת בעיקר מיכולתו להבין את יתרונותיה של הטלוויזיה וכיצד היא פועלת. הוא ידע שאפשר לצלם את הבובות מקרוב, ולכן הוסיף להן מעין הבעות פנים באמצעות תנועות קטנות עם הידיים; הוא הבין שאפשר לצלם את הבובות מלפנים ומאחור, ועדיין להסתיר את מפעיליהן ולאפשר להם לנוע בחופשיות מחוץ לפריים. בזמן הצילומים עמדו המפעילים והסתובבו באולפן בחופשיות, כשהם צופים במוניטורים בעולמן של החבובות שמתנהל מגובה 1.20 מטר ומעלה - שיטת עבודה שמיושמת עד היום.
"אתה ממש משחק ומבצע הופעה מלאה דרך היד שלך", הסביר הנסון בזמנו. הוא עצמו הפעיל ודובב את קרמיט, רולף, הטבח השבדי, ארני (החבר של בנץ), וולדורף (אחד משני הזקנים במרפסת) ואחרים. "הקסם של הבובות הוא למעשה הצורה שבה הן קמות לתחייה. בדרך שאנחנו מבצעים זאת אפשר להסתכל עליהן ולקבל דמות שלמה ואמיתית".
החבובות בגירסת 2014. "יותר פשוט לזמן את החבובות לתוכניות האירוח מאשר את כוכבי הקולנוע הגדולים", מודים בתעשייה. צילום: אי.פי
"התוכנית של החבובות" היתה הצלחה היסטרית והיא נמכרה לשידור בעשרות מדינות. היא נמשכה חמש עונות, 120 פרקים, וכל מפורסמי העולם עמדו בתור כדי להתארח בה. בין השאר הופיעו בה ג'ין קלי, אלטון ג'ון, סטיב מרטין, רוג'ר מור, ג'ון קליז, לייזה מינלי, ג'ולי אנדרוז, דני קיי ואפילו ברוק שילדס בת ה־15, שהתייצבה לצילומים בהתרגשות וסיפרה שאמא שלה מעריצה שרופה של החבובות.
"יש חופש מוחלט בכתיבה של תוכנית מהסוג הזה, מנקודת המבט האמנותית", הסביר הכותב הראשי ג'רי ג'ול בסרט דוקומנטרי שצולם אז מאחורי הקלעים. "אתה יכול לשבת ולכתוב על נייר כמעט כל פנטזיה מטורפת שאפשר לחשוב עליה, ויש אנשים שמחכים כדי לבצע את זה".
החבובות עשו הכל: העליבו, שברו, צחקו, התרסקו, התפוצצו - הכל למען הקומדיה. "באופן כללי אני נגד אלימות בטלוויזיה, אבל אני חושב שמה שאנחנו עושים לא ממש נכנס לקטגוריה הזאת", התגונן בזמנו הנסון. "קיימת אלימות של בובות לאורך מאות שנים, ואני חושב שיש הבדל גדול בין מישהו שנדקר בסכין לבין בובה שנזרקת באוויר, בעיקר מכיוון שזה כיף גדול, וברור שאף אחד לא נפגע בקטע. זה מרגיש כמו תרפיה בריאה".
"אני די בטוח שהחבובות יצקו את הקרקע לכל מה שמצחיק אותי היום", מסביר ג'יימס בובין, במאי סרט החבובות החדש, "החבובות מבוקשות". טינה פיי, שמשחקת בסרט, מספרת על מאמר שקראה לפני שנים והשווה את הסידרה שלה, "רוק 30", ליצירה הקלאסית של הנסון. "קראתי ואמרתי לעצמי, 'או מיי גאד, זה נכון'. ג'נה היא כמו מיס פיגי, ג'ק דונגי הוא סם הנשר, ואני מניחה שאני קרמיט. באמת שלא התכוונתי לגנוב את זה מהם".
ב־1979, על רקע הצלחת התוכנית, הלך הנסון צעד קדימה ויצר סרט קולנוע, שהרחיב את סיפורו של קרמיט, הראה היכן נולד וגדל, ועקב אחר חלומו להתפרסם. לשם כך נסע הצפרדע לנסות את מזלו בהוליווד, שם פגש את פוזי הקומיקאי הכושל ואת יתר חבריו. "החבובות - הסרט" יצא לאקרנים ביוני 1979, זכה להערכת המבקרים והפך מייד לשובר קופות.
מיס פיגי, זוגתו של קרמיט, התפתחה לאייקון תרבותי ולדמות חיקוי לנשים חזקות. "זה היה ממש מאסיבי, בגלל שזה הגיע בתקופה של שחרור האישה", נזכר פרנק אוז, שדיבב את פיגי עד פרישתו בשנת 2000. "זאת אומרת, היינו על השער של 'LIFE' וכל המגזינים האלו ובאינספור ראיונות. אני זוכר שאמרו לנו שוב ושוב שהחבובות היא התוכנית הכי נצפית בעולם, 104 מדינות. זה היה עצום, זה היה עוצמתי. אני חושב שזה נובע בעיקר מהתקופה שבה הכל קרה, ופחות ממה שבאמת עשינו בתוכנית עצמה. פשוט הטיימינג היה הכי נכון".
ב־1981 ירדו החבובות מהמסך, ולא בגלל רייטינג נמוך אלא מכיוון שהנסון העדיף לנסות כיוונים אחרים. הוא ביים את הסרט "תעלול החבובות הגדול", שעקב אחר קרמיט, פוזי וגונזו שעובדים ככתבים עבור עיתון אמריקני ונשלחים לאנגליה לחקור סיפור על תכשיטים אבודים. אחר כך התמקד בהפקת סרטי פנטזיה ובתוכנית ילדים חדשה ("הפרוגלים"). ב־1984 חזרו הדמויות לקולנוע עם "החבובות כובשות את מנהטן" שביים אוז, ושעקב אחר רצונן למכור לברודוויי מופע בהשתתפותן.
אחד מבמאי החבובות ציין בביוגרפיה על הנסון כי כשהיה נותן לו משוב אחרי צילום של אחד הטייקים, מי שהיה עונה לו בדרך כלל היה הצפרדע, לא האיש. "בסופו של דבר", הוא אמר, "היית פשוט צריך לדבר עם קרמיט".
על גלי הנוסטלגיה
מותו הפתאומי של הנסון ב־1990 כתוצאה מזיהום בעקבות דלקת ריאות, בגיל 53, זיעזע את מפעל חייו. הוא בדיוק החל אז משא ומתן כדי למכור את היצורים שלו לחברת דיסני - שם, האמין, הם יהיו בידיים טובות. "אבא שלי תמיד אהב את העולם של דיסני ואת הצורה שבה היא מריצה את הפארקים שלה בצורה מדוקדקת כל כך", הסבירה בתו ליסה. "הוא רצה לראות את החבובות בתוך זה, אבל לצערנו הוא מת לפני שהעיסקה נסגרה".
בסופו של דבר נמכרה "ג'ים הנסון קומפני", כולל הזכויות על "רחוב סומסום", לתאגיד התקשורת הגרמני Em-TV תמורת 680 מיליון דולר. כעבור שלוש שנים רכשה משפחת הנסון בחזרה את הזכויות על החבובות, תמורת 84 מיליון דולר, רובם במזומן, וב־2004 נסגרה העיסקה המיוחלת עם מייקל אייזנר, יו"ר דיסני, בסכום שלא פורסם עד היום. "חיכינו כל כך הרבה שנים כדי לסגור עיסקה עם דיסני", הודתה ליסה הנסון. "רצינו שהחבובות יחיו לנצח".
מישל אובאמה וחבר ירוק באירוע הוקרה לילדי הצבא האמריקני. צילום: GettyImages
כשדיסני רכשה את החבובות היה המותג בתקופת השפל שלו. מותו של הנסון ריחף באוויר, והחבובות הלכו לכיוונים רעים. הם ניסו לעבד יצירות קיימות, למשל "מזמור חג המולד" על פי ספרו של צ'רלס דיקנס או "הקוסם מארץ עוץ", ונחלו כישלון חרוץ. המעריצים התלוננו כי דיסני הורסת את המוצר, מזניחה אותו ומנתבת אותו למקומות הלא נכונים.
ואכן החבובות נדחקו הצידה בעולם העשיר של דיסני. הן נזרקו לתוך מחלקה שנקראה "אולפני החבובות", שנוהלה על ידי שני עובדים בלבד. אלה החלו לעבוד על סרטוני רשת, אבל במילניום החדש היה נדמה שהחבובות איבדו את מגע הקסם. באגף הילדים תפסו את מקומן "צעצוע של סיפור", בובספוג והאנה מונטנה, בעוד המבוגרים נטשו לטובת תוכניות האנימציה.
קבלו את מיס פיגי
עד שיום אחד הגיע לדיסני המעריץ ג'ייסון סיגל ("איך פגשתי את אמא"), עם רעיון להחיות את החבובות לסרט קולנוע. סיגל חבר לתסריטאי ניק סטולר ולבמאי ג'יימס בובין, והם יצרו עלילה שבנויה על נוסטלגיה לצד מסר של "תהיה עצמך". זה היה גם מסר לדיסני: אין מה לפצח ולחפש, פשוט תנו לחבובות להיות החבובות, וזה כבר יעשה את העבודה.
הסרט, שיצא ב־2011, בכיכובם של סיגל ואיימי אדמס, סיפק למעריצים המתגעגעים בדיוק את מה שהם השתוקקו לו. הוא הכניס 165 מיליון דולר בקופות, לעומת השקעה של 45 מיליון - מה שאומר רווחים מכובדים. ליסה הנסון, המנהלת את החברה בהוליווד עם אחיה בריאן, אמרה בעקבות הסרט: "אנחנו מרגישים שהכניסה של החבובות לדיסני היתה הצלחה גדולה".
מחבר הביוגרפיה של ג'ים הנסון, בריאן ג'יי ג'ונס, טוען כי "הסרט עשה בדיוק את מה שהוא היה אמור לעשות - לרכוב על גלי הנוסטלגיה, ולכן הסרט הקרוב הוא זה שיקבע למעשה מה הלאה".
קשה לעשות קאמבק בהוליווד, אבל במקרה של מיס פיגי זה ממש לא היה מסובך. כמעט ארבעים שנה אחרי שנכנסה לראשונה לשואו ביזנס, הדיווה מעולם לא היתה מבוקשת כל כך. בחודשים האחרונים היא דילגה בין אולפנים להשקות ולאירועים, שרה שיר מלנכולי בפרק הסיום של הלייט נייט של ג'ימי פאלון, דיברה על חיי האהבה שלה כשהתארחה בפרק של "הרווק" ועשתה פרסומת לתה ליפטון בערב האוסקר.
בסוף השבוע של האוסקר היא קפצה לאייטם אופנתי בערוץ !E לבושה בשמלה של ויויאן ווסטווד, ביקרה במסיבה נוצצת, שאליה נכנסה על כתפיהם של ארבעה גברים נטולי חולצות, ואז נטשה אותה בהפגנתיות לאחר עימות מאחורי הקלעים עם ג'ואן ריברס, שבסיומו דחפה את הקומיקאית על עוגה. כשנשאלה בתוכנית של קווין לטיפה, במהלך ראיון זוגי עם קרמיט, על מערכת היחסים שלהם ואם הם נשואים - מיהרה פיגי לענות "כן", בעוד הצפרדע הניד בראשו לשלילה.
זה כמובן עוד חלק ממסע יחסי הציבור לסרט השמיני של החבובות, כשהפעם מכוונים שם גבוה - עם תקציב שיא של 50 מיליון דולר ושחקנים ראשיים דוגמת ריקי ג'רווייס, טינה פיי וטיי בארל. 59 שנים אחרי הופעתן הראשונה בטלוויזיה, החבובות הגיעו למעמד חסר תקדים. מספיק להסתכל ברשימת הכוכבים הארוכה שמשתתפת בסרט החדש - מליידי גאגא ועד כריסטוף וולץ, מטוני בנט ועד סטנלי טוצ'י.
הבובות של הנסון הפכו עם הזמן לאייקונים מובילים בתרבות הפופולרית. מישל אובאמה, רעיית הנשיא, אירחה החודש את קרמיט באירוע הוקרה לילדים של חיילים, והשתמשה בחבובות כדי לקדם את הקמפיין לחיים בריאים שהיא מובילה. אחרי שבית המשפט העליון בארה"ב פסל את החוק נגד נישואים חד־מיניים, בחר המגזין "ניו יורקר" לפרסם על השער שלו איור של ברט וארני (אריק ובנץ) יושבים חבוקים על ספה ביתית מול הטלוויזיה. למרות שמעולם לא יצאו מהארון, צמד הבובות מ"רחוב סומסום" הם מהזוגות החד־מיניים המוכרים בעולם.
__+__)__+1.jpg)
סמל מין פרוותי. מיס פיגי
סלין דיון, שמבצעת שיר בסרט החדש, סיפרה כי חלום חייה היה לשיר דואט עם מיס פיגי. "שרתי עם רבים מהקולות הגדולים של כל הזמנים, אבל אף אחד מהם לא משתווה למיס פיגי", אמרה בהתרגשות. ריקי ג'רווייס, איש ציני מטבעו, מודה כי גם עבורו ההשתתפות בסרט היא הגשמה של חלום ילדות. "תמיד קינאתי במייקל קיין, לא בגלל כל הסרטים שעשה אלא כי הוא היה ב'מזמור חג המולד של החבובות'", סיפר הקומיקאי הבריטי. "במשך עשרים שנה צפיתי בו ואמרתי לעצמי, 'לעזאזל, הוא בתפקיד הראשי בסרט של החבובות!'"
העובדה שהחבובות לא בדיוק היו פה במיליונים הנוכחי מחייבת את אנשי היח"צ לסגור פערים, בעיקר כדי להגיע לקהל הצעיר יותר, ולכן הם מכוונים לטלוויזיה. "הרבה יותר פשוט לזמן את החבובות לתוכניות האירוח מאשר את כוכבי הקולנוע הגדולים", מספר מפיק הוליוודי.
ראיון עם צפרדע
בשבוע שעבר קפץ קרמיט להתארח ב"טונייט שואו" של פאלון, אותה במה שבה הופיע לראשונה מול כל האומה כשהתארח אצל סטיב אלן עדיין בתור לטאה ב־1956. "אני הולך לראיין אותו כמו שאני מראיין כל צפרדע מדברת אחרת", הסביר פאלון לפני השידור.
הבובות עצמן מדלגות ממקום למקום עם המפעיל הקבוע שלהן, כחלק מהמסורת שהנהיג הנסון. לכן כשקרמיט מגיע להתראיין, סטיב וויטמייר (שהחליף את הנסון ב־1990) הוא היחיד שמפעיל ומדבב אותו.
"אנחנו חיים את החיים של הבובות", הסביר אריק ג'קובסון, שמדבב את פיגי, פוזי ואנימל מאז פרישתו של אוז בשנת 2000. "לכל מקום שפיגי הולכת, אני נמצא מאחוריה. כל דבר שהיא חווה, אני חווה. למרות שהיא אחד התפקידים הכי מפורסמים בביזנס, עדיין יש כאלה שמופתעים לראות אותי מדבב אותה".
מפעילי הבובות רוצים להחזיר אותן לתוכנית טלוויזיה קבועה. "זה רק עניין של זמן", סבור ביל בארטה, שמדבב את רולף הכלב, ד"ר שיניים, הטבח השבדי ופפה מלך החסילונים. "אני חושב שיהיה כיף לחזור הביתה ולראות בטלוויזיה את החיים הפרטיים של הדמויות האלו מחוץ לעבודה שלהן בשואוביז, לראות אותן במצבים יום־יומיים, כמו ש'תרגיע' עושה".
ובנו של ג'ים הנסון, בריאן, אומר: "אני חושב שאבא שלי היה נרגש מכך שהחבובות ממשיכות להתקיים עד היום. זה בהחלט סיפור גדול".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו