קרע בין הכיפות

שסע עמוק וכואב נפער בימים אלה בין הציונות הדתית לבין הציבור החרדי. אין אלה זרמים תת־קרקעיים. שום דבר לא קורה מתחת לפני השטח. בדיוק להפך. הכל פומבי, מכוער - ולא פעם שותת דם. עיתונות המגזר החרדי שופכת אש וגופרית על המחנה הדתי־לאומי. מגדולי תורה "סרוגים" מושמט שם התואר "רב", אפילו מ"זקן השבט" הסרוג, הרב חיים דרוקמן. גם מפעל ההתנחלות, שלו שותפים 125 אלף חרדים (בבית"ר ובמודיעין עילית, בעמנואל ובכוכב יעקב), נקלע שלא בטובתו לאש הצולבת הזאת. פוליטיקאים חרדים, דוגמת משה גפני מיהדות התורה, מדברים בגלוי על "נקמה" תקציבית, הן בישיבות ההסדר והן בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הגדיל לעשות יו"ר ש"ס, אריה דרעי, שרמז כי במשאל עם אפשרי על פינוי התנחלויות, הציבור החרדי אינו מונח בכיסם של הסרוגים - "אולי להפך". חוק הגיוס, המוגדר על ידי החרדים כ"גזירת שמד", הוריד קצת מהפסים - כך עושה רושם - כמה פוליטיקאים ועסקנים חרדים.

יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, וחבריו למפלגה, שחברו ליאיר לפיד וליש עתיד, מכונים עתה ברחוב החרדי "צוררים". הצבעתם בעד חוק הגיוס מתוארת שוב ושוב כ"בגידה". לא פחות. "יתד נאמן" של דגל התורה מפרסם סידרת כתבות, שמזכירה את הדו"חות העוינים של שלום עכשיו, היורדת לקרבי תקציביהם של ההתנחלויות והמאחזים.

אחד מרגעי השפל ביחסים בין שני המגזרים הללו התרחש בשבוע שעבר, כשהרב בן ציון מוצפי, ראש בד"ץ וישיבת בני ציון בירושלים, תקף את הרב שלמה אבינר, אחד הרבנים המרכזיים של הזרם החרד"לי (חרדי־לאומי) בציונות הדתית, וכינה אותו "רשע מרושע מזרע עמלק". הרב אבינר זכה לגידופים הללו אחרי שפורסם כי אמר שיבוא לעצרת המיליון ויתפלל באירוע לגיוסם של החרדים. רשת מורשת אמנם אירגנה סולחה רדיופונית בין השניים, אבל הדם הרע מוסיף להרעיל את השטח.

"אלה ימים שבהם אין מה לבנות הרבה על הפוליטיקאים", התרשם במדורו האחרון בעיתון החרד"לי "בשבע" העיתונאי ידידיה מאיר, מגיש "התעוררות", תוכנית יומית פופולרית ברדיו קול חי. "ח"כים מתונים אומרים פתאום דברים שאחריהם צריך ללכת ולשטוף את הפה במים ובסבון. משתלחים, מגדפים, כמעט מקללים. 

"בבוקר שבו ח"כ גפני הודיע ש'הנטל האמיתי הוא מוסדות הציונות הדתית וההתנחלויות המבודדות', והשר אורי אורבך אמר שכל הח"כים החרדים הם חבורת 'ערלי לב', הבנתי שאולי כדאי להפסיק להקשיב לשיח הזה וללכת על קולות מהשטח, קולות הקוראים, הכי לא פוליטיקאים שיש". מאיר אכן הביא בטורו האחרון את הכאב הפרטי של האיש מהרחוב.

ח"כ מאיר פרוש. צילום: קונטקט

דיאלוג: הדרך היחידה

גם אנחנו הלכנו לרחוב, למקום הכי דלוק, לבית שמש של אחרי הניצחון החוזר של החרדים בבחירות המוניציפליות. שוחחנו עם שתי נשים: מירי שלם, ציונית־דתית, מנהלת מתנ"ס רמת בית שמש, וברכה אדלר החרדית. שכנות. שלם הקימה לפני שנים אחדות את מועצת הנשים של בית שמש במטרה להידבר. מתוכה נולד גם מרכז הייעוץ לנשים, ככלי להעצמת נשים מקומיות, חרדיות, דתיות־לאומיות וחילוניות. 

ככל שהתקרב מועד הבחירות, מספרת שלם, "הקשר בינינו הלך ודעך. לא יכולנו לעשות את ההפרדה בין החיים הפרטיים שלנו לבין האידיאולוגיה המאוד חזקה שכל אחת מאיתנו החזיקה בה. זה כואב מאוד, כי מדובר בקבוצת נשים שצברו מאות שעות שיחה זו עם זו, שיחות נפש ועומק ומוטיבציה, אבל בסופו של דבר, כשהרבנים נכנסו אל תוך השיח הזה ואמרו להצביע איקס ואחרים הצביעו וואי - הכל התפורר". 

שלם מספרת כי אדלר והיא כבר "לא נפגשות יותר, לא מתקשרות בינינו. קודם היינו נפגשות בקידושים האחת אצל האחרת, בבר מצוות, בחתונות. החודשים האחרונים הביאו לכך שלא יכולנו למצוא את הדרך לתקשר. העיר הזאת פצועה ושסועה. האמנתי בבית שמש כמודל לחיים משותפים, ואמרתי שאנשים כמוני לא צריכים לברוח מכאן, כי אפשר לחיות יחד. אחרי הבחירות האלה וקמפיין הנאצה שנלווה אליהן - אני חוזרת בי. אני כבר לא בטוחה בכך. הפכנו להיות 'שונאי דת, נאצים ומזרע עמלק'. הם ללא ספק הוכיחו לנו שמעשים לחוד ודיבורים לחוד. אני מקווה בכל ליבי שהברית בין בנט ולפיד תחזיק, ושהם לא ישברו ולא יכניסו את החרדים לתוך הקואליציה. הציבור החרדי הוא ציבור מתבדל. לא יעזרו כל הקשרים וכל השולחנות העגולים".

עם ברכה אדלר שוחחתי בנפרד. היא וחברותיה עמדו להשתתף עם הדתיות־לאומיות בהצגת נשים שביימה רחל ורבוב ממכמש. ההצגה היתה אמורה להמחיש את המורכבות של החיים יחדיו בבית שמש. לפני חודשים אחדים החרדיות התנתקו. "הרגשנו שאיננו יכולות לעשות שקר בנפשנו ולהשתתף בהצגה כזאת, כאילו הכל רגיל, לנקוט אחד בפה ואחד בלב", אומרת אדלר, "חשנו שהשנאה וההסתה נגד הציבור שלנו אינן מאפשרות לנו לשחק את המשחק הזה".

אדלר כואבת את המצב: "שני הצדדים נגועים בשנאת חינם. המרחק בינינו לבין הדתי־לאומי גדול יותר מאשר בינינו לבין החילוני. לא אנחנו צדיקים ולא הם צדיקים. לקראת פורים ניסיתי לזרוע מחדש זרע של אהבה ולארגן משלוח מנות בין שני הצדדים. מהצד החרדי כולם הסכימו. מהצד הדתי־לאומי - רק שש משפחות הרימו את הכפפה. זה לא הלך".

האם תשמחי לראות את הדתיים־לאומיים עוזבים את בית שמש?

"לא, ממש לא. חבל לי. אני רוצה את האינטגרציה ואת כל הציבורים. רוצה את השילוב וחושבת שהוא בריא לכולם. חבל לי שבית שמש תהפוך לבני ברק. זה לא מה שרציתי".

הדיאלוג יכול להתחדש?

"זו הדרך היחידה, אחרת כל אחד ייכנס לגטו של עצמו. חייבים להקשיב זה לזה, להבין זה את זה".

האם גם הילדים שלכם נפגשו ביניהם בעבר?

"לא. זה יותר בעייתי, מרחיק לכת מדי. קודם נפתור את הבעיות בין המבוגרים".

"הציבור הסרוג מסתכל כל הזמן מאחורי כתפו", שחר אילן. צילום: דודי ועקנין

בין צער לנקמה

בחזרה אל הפוליטיקאים. הנה שניים מהם: שר השיכון אורי אריאל מהבית היהודי וח"כ מאיר פרוש מיהדות התורה. למה דווקא הם? כי בניגוד לכמה מחבריהם, השניים העדיפו מלכתחילה ברית "סרוגים־חרדים" על פני ברית "האחים" - בנט ולפיד. 

אריאל מזוהה עם הזרם החרד"לי במפלגתו. הוא קשוב לדברם של רבני תקומה (אחת מסיעות המקור של הבית היהודי שלה ארבעה ח"כים), אך הוא יוצא הקיבוץ הדתי טירת צבי וחי כבר שנים בכפר אדומים, יישוב שבו חיים יחדיו, מתוך בחירה, דתיים וחילונים. פרוש הוא נצר לשושלת עסקני ציבור חרדים, נכדו של הרב משה פרוש ובנו של הח"כ לשעבר מנחם פרוש. 

מאיר פרוש, שכיהן כסגן שר השיכון בממשלת נתניהו הראשונה, הפך כתובת לציבור הדתי־לאומי ולפרנסי ההתנחלויות ונהג כלפיהם ברוחב לב ובהגינות. ב־2008, כשהתמודד מול ניר ברקת על ראשות עיריית ירושלים, זכה ב־43 אחוזים מהקולות, רבים מהם של הציבור הדתי־לאומי ורבניו. הם זכרו לו את שנותיו במשרד השיכון. לכאורה, אין מתאימים מהשניים כדי לייצר דיאלוג, לחדש את הברית, אבל מתברר שחוק הגיוס, תהא הפרשנות של משמעותו אשר תהא, כרה אפילו ביניהם תהום עמוקה של חשדנות.

פרוש: "הבית היהודי התגלה כאן כמפלגה במערומיה. הם תמכו בחוק שבעצם משליך את התלמידים שלנו לכלא. מי שהיום בן פחות מ־18 יקבל דחייה לשלוש שנים ואם לא נעמוד במכסות וביעדים - הילדים שלנו ייכנסו לכלא. זו המציאות, ושאף אחד לא ייפה אותה. 11 מתוך 12 חברי הבית היהודי הצביעו בעד החוק הזה. לא נוכל לסלוח להם על כך. הציבור שלנו פגוע עד עמקי נפשו".

מה הקשר בין הפגיעה הזאת לבין איומים לפגוע בתקציבי ישיבות ההסדר שגם בהן לומדים תורה, ובתקציבים להתנחלויות שבהן גרים גם חרדים?

"פוליטיקאים, לצערנו, לא מבינים שפה אחרת".

מדוע אחרי הבחירות לא נוצרה הברית הפוליטית שאתה ואורי אריאל רציתם בה?

"היו שיחות לפני שהממשלה הוקמה גם עם אריאל וגם עם בנט, על דעת כל הפלגים של יהדות התורה. בנט ואריאל היו אצלי בבית. אני וגפני התחייבנו שנביא איתנו את כל הפלגים של יהדות התורה וכן ערבויות שש"ס לא יבגדו בהם בנושא המדיני. ישבנו איתם בדובנוב 7 בתל אביב, פרסנו לפניהם את הדברים. אנחנו מחכים לתשובה עד היום".

ועכשיו זמן הנקמה?

"הם יושבים בממשלת ימין מדומה, שמבצעת מדיניות של מרצ. אין הבדל בין נתניהו לבין העבודה מבחינת הקו המדיני. אנשי הבית היהודי צריכים לדעת שהם זרקו את הילדים שלנו לכלא. אני לא יודע אם בעתיד זה ישפיע על היחס שלנו לישיבות ההסדר ולהתנחלויות. הם לא צריכים לקבל על זה תשובה עכשיו".

שר השיכון אריאל רואה את איומי החרדים לנקום בהתנחלויות "בחומרה רבה": "ארץ ישראל היא לא שלנו, אלא של כולם, כפי שהתורה והעם הם של כולם. אנחנו עברנו דברים יותר קשים ממה שהם עברו, למשל בגוש קטיף, ולא דיברנו על הרבנים שלהם, כפי שהם מדברים עכשיו על הרבנים שלנו". אריאל אינו מקבל את הפרשנות החרדית לחוק הגיוס: "נכון שיש יעדים ומכסות, אבל הממשלה רשאית לשנות אותם מעת לעת. אם הממשלה תראה שיש בעיה לעמוד ביעדים הללו, היא יכולה גם לשנות אותם. איני מאמין שמישהו ילך לכלא".

אולי זה פשוט העלבון הקשה מנשוא, עלבון שיסודו בסנקציה פלילית על לומדי תורה?

"יש כאן שני קיצונים שמושכים את הספינה: יאיר לפיד והרבנים החרדים, שרוצים להראות שמכרו אותם. להגיד 'עמלקים' על יהודים? - אין אדם נתפס בשעת צערו".

הקרע ניתן לאיחוי?

"אני פועל בכיוון הזה. כרגע נמצאת על הפרק סוגיית ההקלות בדיור. לפיד רוצה את זה בלי חרדים, ואני כשר השיכון אומר - זה לא יהיה בלי חרדים. לכל אחד מגיעה קורת גג. זה דבר בסיסי. אני בכלל מציע לעשות חוק יסוד שלפיו לכל אחד מגיעה דירה. אמשיך לדאוג לציבור כולו, גם לציבור החרדי". 

אריאל זוכר ישיבה עם "קוגלים מתוקים" בביתו של פרוש. "ניסינו ליצור בלוק דתי אחרי הבחירות. התחייבות הדדית שלא נלך לממשלת נתניהו האחד בלי האחר. לצערי, החרדים הכשילו את זה".

שר השיכון, אורי אריאל. צילום: דודי ועקנין

גשרים שרופים

מי שאמון על יצירת הבנות ועל בניית גשרים הוא הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון שבאלון שבות, בר־שיחה של פרופ' רות גביזון במשך שנים אחדות. השניים כתבו יחדיו את אמנת גביזון־מדן, נוסחה מפורטת להסדרת יחסים בין דתיים לחילונים. עם החרדים יש למדן ניסיון מוצלח פחות. 

לפני שבועיים מדן בא להפגנת החרדים נגד הגיוס, "רק כדי לחלוק כבוד לרב שטיינמן (הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, מנהיג הציבור החרדי־ליטאי; נ"ש), שביד חזקה ובזרוע נטויה מנע מהעצרת הזאת להפוך לעצרת של שנאה, ותחם אותה לעצרת של תפילה בלבד". הוא אף כתב מאמר בשבחו של הרב שטיינמן, שאותו תיכנן לפרסם ברבים, אך ברגע האחרון משך אותו, לאחר שהרב שטיינמן איחל לממשלה: "שתרד לגיהינום... ושלא יישאר מהם שום זכר, יימח שמם וזכרם" (הדברים צוטטו בשמו בעיתון "יתד נאמן").

מדן מתרשם שהרב שטיינמן הוטעה. החרדים, לדבריו, אינם מכירים את לשון החוק, "שהוא יותר מאשר נסבל, אם רק ישתפו פעולה, אבל הם לא רוצים לשתף פעולה". מדן כואב את איומי החרדים לפגוע בעולם התורה וההתיישבות הדתי־ציוני: "כאב הלב הקטן ביותר הוא שיש להם כוח והם עלולים לפגוע ולחבל בכל הדברים הטובים והנכונים שיצרנו. 

"כאב לב גדול שבעתיים הוא השסע בעולם התורה, שמוריד את התורה אל עפר הארץ, ומציג כביכול שתי כיתות שונות, עם זלזול כלפי עולם התורה והרבנים של האחר. ופי 77 כואב לי שציבור שלם, כולל גדוליו, נגרר אחרי דברים שאינם נכונים ואינו מקפיד על 'מדבר שקר תרחק'. כרגע, אין לצערי עם מי לדבר. הם נוקטים מדיניות מכוונת של הסלמה. דגל המתינות שם היה הרב שטיינמן, אבל גם אותו היטעו לדעתי, אחרת לא היה מדבר כפי שדיבר".

מי שמתבונן על הנתק בין הציונות הדתית והחרדים ורואה בו משהו "כמעט טבעי" הוא העיתונאי החילוני והפרשן הוותיק לענייני חרדים שחר אילן, כיום מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון. "כבר שנים", אומר אילן, "שהציבור הדתי־לאומי מבין שהברית הטבעית שלו היא ברית כלל־ציונית ולא ברית עם החרדים". 

בנט ולפיד משקפים לדעת אילן, "משהו אסטרטגי גדול הרבה יותר: הם משקפים את הברית האחרונה בין ברקת והציבור הדתי־לאומי בירושלים, הם משקפים את מה שנוכחותה של איילת שקד החילונית בבית היהודי מגלמת, והם משקפים את העובדה ש־40 אחוזים ממצביעי הבית היהודי בכלל אינם דתיים".

"הציבור הסרוג", מציין אילן, "ששואל את עצמו כל העת אם נכון ללכת עם החילונים בנושאי פנים, מסתכל כל הזמן מאחורי כתפו, כדי שלא להיות מופתע בתחום המדיני. זה מצב מורכב, אבל אפילו החרד"לניקים, שדבקים בערך לימוד התורה, לומדים בדרך הקשה, שבעיני החרדים, גם הם כמעט רפורמים. מבחינת החרדים, רבני החרד"לים הם סוג ג'. יכולים החרד"לים לנסות לחבק את החרדים כאוות נפשם, עדיין יתייחסו אליהם כסוג ג'. תראה איך הם פסלו את הגיורים של הרב דרוקמן. אפילו לא נתנו לו את התואר 'רב'".

אילן גם אינו מתרגש  מאיומי החרדים "לנקום" בהתנחלויות, ולהצביע בעתיד בעד פינוין: "חשבתי", הוא אומר בלגלוג קל, "שבנושאים גורליים כגון הסכמי שלום - רק גדולי התורה קובעים, ולא עושי דברם כגון גפני ודרעי, אלא אם כן דרעי העלה את עצמו לדרגה של גדול בתורה. גפני ודרעי בנושא הזה מבזים את גדולי התורה.  

"הרעיון שההחלטה על גורלם של יהודים ועל שטחי ארץ ישראל תתקבל כתוצאה מנקמנות פוליטית הוא רעיון הזוי. אני משוכנע לגמרי שבסופו של דבר, אנשים יקבלו החלטות בעניינים אלה, לפי יחסם האמיתי לארץ ישראל ועל פי מידת האמון שלהם בפלשתינים, ולא יערבו בזה שיקולים זרים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו