שיר לאחותי

לפעמים מספיקה מילה אחת, הברה אחת, כדי להבין, או לפחות להרגיש את כל מה שהזמר רוצה להגיד לך. וזה קורה בשנייה האחרונה בשיר הסוגר את אלבומו החדש של שאנן סטריט, כשהוא זועק במלוא גרונו: please!!!

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אנא! בבקשה! ממעמקים קראתיך יה! זעקת כאב מחוספסת, לא "יפה" מבחינה מוסיקלית וקורעת לב באותנטיות שלה. ולא על עצמו הוא מתחנן, ואולי לא רק על עצמו, שכן במשפט שמקדים את הצעקה הוא אומר "טובה יעל סטריט נוחי בשלום על משכבך", והוא אומר את זה, כמו את כל הטקסטים באלבום, באנגלית - "Rest in peace" - ואני נזכר בשיר "אני כל כך עייף" של הביטלס, בג'ון לנון זועק: "אתן לך כל מה שיש לי תמורת קצת שקט נפשי", Peace of Mind. וסטריט מבקש מרגוע לנפש אחרי מכה קשה וכואבת, מותה של אחותו הצעירה יעל טובה סטריט. "לפני תריסר חודשים התחלתי את יומן השירים הזה", הוא שר באותו שיר סיום־סיכום, "הרגשתי שכשלו רגליי, וידעתי שעלי להיצמד לדברים היחידים בעולם הזה שהם חלק מהלב שלי, אשתי וילדיי כמובן, אבל גם האמנות שלי..." 

זה קרה לפני תשע שנים. טובה יעל סטריט, אחותו הצעירה של שאנן נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 21 והוא, שהיה בן 34, בתקופת פריחה יצירתית עם להקתו "הדג נחש", התרוקן בבת אחת מכל האנרגיות החיוביות והאופטימיות ונכנס לדיכאון עמוק. שלושה חודשים אחרי הוא החל לשקם את עצמו בדרך היחידה שהוא מכיר: הכתיבה. הוא החל כותב יומן על תחושותיו, כשיש כלל אחד בסיסי שהוא חייב לעמוד בו: מדי חודש עליו להשלים כתיבת שיר אחד (במובן של "שירה"). בתוך שנה היו באמתחתו 12 שירים לפי חודשי השנה (באפריל חסר שיר אך במאי יש שניים). כל השירים נכתבו באנגלית, שפת האם של שאנן ומתוך ניסיון שלו, לדבריו, להרחיק מעט את העדות. 

לדעתי חבל שכך, שכן השירים מאוד מאוד אישיים וחזקים ונוגעים ללב, ואני מרגיש שחלק מהמסר אובד בגלל מגבלות הבנת השפה. אני אישית יודע שאני מפספס משהו כשאני נזקק לתרגום, אבל בואו נעזוב אותי ונחזור לאלבום. ב־2006, אחרי שהושלמה כתיבת היומן השירי, פנה שאנן לשלושה מוסיקאים שהוא אוהב: שלומי שבן וברי סחרוף שהשותפות איתם נשמעת מובנת מאליה, ובאופן מפתיע גם לחוה אלברשטיין, שאיתה שיתף פעולה באותה תקופה באלבומו הראשון. 

השלושה הלחינו את השירים, שלומי תשעה מהם, ברי שניים וחוה אחד: השיר "July" שממנו הציטוט הנ"ל, והוא זה שנשלח לרדיו כדי להקדים את יציאת האלבום. רבים הופתעו כשיצא השיר הזה, מהרפיטטיביות של הלחן, מהשירה המחוספסת והכמעט אלימה, מאי הרצון הבולט "להיות נחמד", להקל טיפה על המאזין בעזרת מלודיה עגולה. "חוה הלחינה את זה כמו שיר עם", הסביר לי שאנן, "במין רצף של טקסטים דיווחיים שיושבים על משפטים מוסיקליים שחוזרים על עצמם". ואני נזכר שוב בלנון, בסוף ימי הביטלס, כשהוא, בהשפעת הטיפול הפסיכולוגי המכונה "זעקה ראשונית" שפך את קרביו למיקרופון כדרך של ריפוי עצמי. ללנון הזעקה הראשונית הזו עזרה, כך גם לסטריט.

שבע שנות המתנה

שבע שנים נוספות חלפו בין הלחנת השירים ועד הרגע שבו החליט שאנן להקליט אותם. אחרי שניסה לנחם חבר שגם אחותו נפטרה, הוא הבין שבשירים האלה יכולה להיות נחמה גם לאבלים אחרים שאיבדו אדם אהוב. במארס 2013 נסע שאנן לברצלונה, והקליט שם במהירות את השירים עם נגנים מקומיים, אורחים מכל העולם (וגם קצת חברים מישראל) ובהפקה של דייב ביאנקי, אולי כדי להבדיל את היצירה הזו, ולו מבחינת הסאונד, ממה שהוא עושה בדרך כלל בישראל.

התוצאה היא מאסטרפיס. אלבום מופלא, מטלטל בטקסטים שלו, לא קל להאזנה במוסיקה שבו. יש פה שירה וראפ, השפעות רגאיי ופאנק ומוסיקה קלאסית, הרבה לחץ, נורא אינטנסיבי, בלי רגע מנוחה. האלבום "הכל לטובה" (ובאנגלית פשוט TOVA) הוא יצירה שצריך לשמוע כמכלול, ברצף, לא פה ושם שיר בודד. החוויה מתעצמת כשמאזינים לאלבום בשלמותו, ורצוי גם לעשות את זה בנסיעה ארוכה, כשמישהו אחר נוהג. כך אפשר להתפנות לקריאת הטקסטים שבחוברת הדיסק, וגם הדמעות שעולות בעיניים לא מפריעות לנהיגה.

ובקשר לשם הדיסק. תחילה צרם לי משחק המילים. המשמעות של "הכל לטובה" היא כמובן נפלאה, אבל ה"הכל לטובה" הפריע לי, שכן איך אפשר להגיד שמוות של אדם אהוב הוא לטובה? אבל אחרי הרבה מאוד האזנות (כן, אני תופס לאט, ובמיוחד באנגלית) הבנתי את המסר העיקרי של האלבום: לא רק פרידה מהאחות האהובה, אלא שיעור באיך אפשר לנצל את השבר כדי לנסות להיות אדם טוב יותר למשפחתך, לסביבתך, לעצמך. להתפתח נפשית מתוך הטראומה.

הוא עוד מעט (במאי) בן 43, הוא סולן הלהקה הכי חשובה במוסיקה הישראלית בעשור האחרון, מעורב פוליטית וחברתית לא רק בשירים שהוא כותב אלא גם בחיים האמיתיים: בפעילות בעמותה שהקים בתחילת שנות ה־2000 "פסטיבל בשקל", וגם בכתיבה בעיתונים, בשותפות במיזמים חברתיים ובהפגנות למען מטרות שונות. כאחד הכותבים העיקריים בלהקת הדג נחש, שאנן היה תמיד מאוד לא שאנן כלפי נושאים חברתיים ופוליטיים, וחייו הפרטיים מרומזים רק בין השורות. על מחלתה של אחותו ידעו העוקבים אחריו מכך שפתאום, בשנת 2005, הוא גילח את שיער ראשו בהזדהות עימה, כשבשיר אחד של "הדג נחש" הזכיר קרובים שמתים, או כשבאלבום הבכורה הפנטסטי שלו "הבזק אור חולף", שיצא ב־2007, סיפר על "כאב הראש" שלא חולף. עכשיו הוא מקדיש את כולו, לרגע, לעולמו הפרטי.