כאשר התותחים רועמים, האנטישמים מתעוררים לחיים. ולכן, מסביר הרב מישה קפוסטין מקייב, "אנחנו מנסים להיות כמו צל, שלא יראו אותנו ולא יחושו בנו. זה לא זמן טוב להרים פה את הראש; מחכים עד שהזעם יעבור". קפוסטין, ראש הקהילה היהודית בקרים, גילה השבוע שעל חזית בית הכנסת הרפורמי שאותו הוא מנהל, רוססו צלבי קרס וכתובות גרפיטי אנטישמיות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כבר ב־19 בפברואר פירסם משרד החוץ אזהרת מסע ליוצאים לאוקראינה. "המצב הפוליטי רגיש ובלתי צפוי. אנו קוראים לאזרחים ישראלים להפנות תשומת לב לביטחונם האישי ולעקוב אחר התקשורת הישראלית והמקומית בנוגע לסיכונים לביטחון האישי. ממליצים להתרחק ממרכז העיר קייב, מהפגנות ומהתקהלויות אשר יכולות להפוך לאלימות", נכתב בהודעה.
אבל גם הרחק מקייב, בבוקר יום שישי לפני שבוע, גילו מתפללי בית הכנסת הרפורמי "נר תמיד" בסימפרופול שבחצי האי קרים, כי אלמונים ציירו צלבי קרס וריססו כתובות "מוות ליהודים" על חזיתו של בית הכנסת. אנטולי גנדין, ראש איחוד הקהילות היהודיות בקרים שדיווח על האירוע, אמר כי המרססים שביצעו את הוונדליזם האנטישמי, היו צריכים לטפס על חומה בגובה שני מטרים שמקיפה את המתחם כדי להגיע לבניין.
"אין ספק שהיה חשוב לאנטישמים לבצע את הפשע הזה. מאז פרוץ המשבר המדיני באוקראינה המחירים במדינה עלו ב־30 אחוז, ואנשים לא מקבלים את הפנסיות שלהם. כמו תמיד, על היהודים מוטלת האחריות לאסונות האלו. אני מפחד לחשוב לאן זה עוד יידרדר", אמר גנדין בחשש רב.
זה לא הגילוי האנטישמי היחיד השבוע במדינה. בשבוע האחרון הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בית כנסת של חב"ד בעיר זפורוז'יה, מדרום־מזרח לקייב. למרבה המזל, גם הפעם איש לא נפגע באירוע ונזק קל נגרם למקום.
הרב מישה קפוסטין, ראש הקהילה היהודית בקרים, אמר לי, "כואב לי מאוד כי זו הפעם הראשונה בחיי שבית הכנסת נסגר. התפללנו כל אחד בביתו. זה מה שקורה גם בשאר האזורים באוקראינה".
הרב קפוסטין מספר כי "כשהגעתי לבית הכנסת ביום שישי בבוקר וראיתי את הגרפיטי הבנתי שהמצב לא הולך להיות טוב יותר. ביקשתי מהמתפללים לא להגיע לתפילות, כי זה פיקוח נפש. זה לא נעים להיות שעיר לעזאזל, ולא צריך להמתין שיעשו בנו פרעות. החלטתי שאני לא לוקח סיכונים מיותרים".
רוב היהודים חוששים לדבר. מבין אלה שדיברו, הרוב ביקשו ששמם לא יפורסם. אפילו עובדים בארגונים יהודיים ביקשו שלא ננקוב בשמם. "המצב פה ממש מסוכן. אי אפשר לדעת מה יהיה אם יגלו שמצטטים אותנו בתקשורת. אנחנו מעדיפים שלא לדבר. איזה דבר טוב כבר יכול לצאת מזה?" הם תוהים.
למרות זאת, הרב קפוסטין ניסה לעודד את היהודים לדבר, אבל הודה שהפחד חזק יותר. "חלק מהאנשים רוצים להישאר במדינה, וחלק תומכים ברוסים ומקבלים את הפלישה הרוסית. בדבר אחד אנחנו מלוכדים - ליהודים פה מסוכן כפליים מלכל אזרח אחר, כי אנחנו הראשונים להיות שעירים לעזאזל".
כמה יהודים חיים היום באוקראינה?
"באוקראינה כולה יש כיום כ־300 אלף יהודים; בקייב כ־7,000 יהודים, ובחצי האי קרים כ־50 אלף".
למה אתה ויהודים אחרים לא מבקשים לעלות עכשיו לישראל?
"אני באופן אישי חש שזקוקים לי פה. יש לי אחריות. אני חייב לעזור לחברי הקהילה שלי. אני לא יכול לעזוב אותם וללכת".
ניסית לבקש עזרה מגורמים חיצוניים?
"שיגרתי בקשות דחופות לראשי מדינות בעולם. ביקשתי שיעשו ככל שביכולתם כדי למנוע את הפלישה של רוסיה לאוקראינה".
"למה לנופף ביהדותי?"
יהודי אחר, מיכאל, תושב אזור קרים, דווקא טוען שאינו חש בסכנה. "הדבר האחרון שאנשים חושבים עליו כרגע הוא לעבור למדינה אחרת. ליהודים רבים יש חיים מסודרים ובטוחים. חוץ מכמה אירועים אנטישמיים באחרונה, לא היו דברים רציניים. זה משהו יותר גלובלי אם רוסיה תשלוט בנו או שאוקראינה תישאר בריבונות שלה".
יהודים אחרים מדברים על תחושת סכנה.
"אנחנו בקשר עם משפחות בארץ שלוחצות עלינו לבוא, אבל אני לא מרגיש שום סכנה מעצם היותי יהודי וגם לא אוקראיני. אז למה להיות היסטרי?"
אולי אתה עוצם עיניים מול המציאות?
"נכון שהמקום פה נראה על סף פיצוץ, אבל אנחנו סומכים על הרוסים שיעשו סדר בקרים מול הפשיסטים שהשתלטו לנו על הבית. הם אלה שאחראים לכל הוונדליזם וכתובות הנאצה נגד היהודים פה. ולעשות פה סדר - את זה רק הצבא הרוסי יכול לעשות".
למיכאל יש רק בקשה אחת - לא לציין את שם משפחתו. בשורה התחתונה גם הוא מפחד. "למה צריך לנופף בשם המשפחה? אני לא רוצה שמישהו יפגע במשפחה שלי", הוא אומר.
"מתפללים שהעימות יוכרע"
לרב קפוסטין יש שני ילדים קטנים, שאינם איתו. לפני כמה ימים הם עברו לאחות של אשתו, שמתגוררת בירושלים, והוא עצמו נשאר בקרים. הוא מתקשר ליהודים ומורה להם לשמור על פרופיל נמוך.
הילדים בירושלים, ומה איתך?
"אני לא מתכוון לעזוב לבד את המתפללים שלי פה. אבל אני גם אבא לילדים, ומפחד כמו כולם על הילדים שלי. לכן אשתי ואני החלטנו שנשלח אותם לזמן מה לישראל. אשתי עדיין לא ממש בטוחה אם קיבלנו החלטה נכונה, אף שהיא כבר נעשתה. החשש מהעתיד גדול מאוד וגובר על הרבה שיקולים, כמו הרצון לא לעזוב את הבית, את הקהילה".
הרב בנימין וולף, שליח חב"ד, גם הוא בחצי האי קרים, הוסיף, "אני מתפלל שהעימות יוכרע במהירות ובדרכי שלום. אני עוקב מקרוב אחרי מצבם של היהודים פה. בינתיים אנחנו נערכים לסייע בציוד רפואי, במזון, בדלק, באמצעים טכניים ובתמיכה כספית ליהודים ולתושבי המקום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו