בסוף השבוע עלתה בתיאטרון באר שבע ההצגה "בין חברים", מחזה מאת חגית רכבי־ניקוליבסקי על פי ספר של עמוס עוז בשם זה שיצא ב־2012. הספר כולל שמונה סיפורים קצרים שמתרחשים בקיבוץ הבדיוני יקהת.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
גם במחזה העלילה מתרחשת באותו קיבוץ בדיוני בשנות ה־50, ומציגה את הסדקים הראשונים במוסד הזה, כשהמתח בין הפרטי לקולקטיבי הולך וגואה. המחזה מתמקד בעשר דמויות מהקיבוץ שחייהן נשזרים אלה באלה. את ההצגה מביימת איה קפלן.
בסוף החודש (22.3) תעלה גם בתיאטרון החאן הצגה שהיא עיבוד לספר של עוז, "תמונות מחיי הכפר". גם ספר זה, שיצא ב־2009, הוא קובץ של שמונה סיפורים קצרים, שבעה מהם מתרחשים במושב פסטורלי. את המחזה עיבד וביים יורם פאלק.
ואם זה לא מספיק, בימים אלה הכוכבת ההוליוודית נטלי פורטמן נמצאת בארץ ומצלמת את העיבוד הקולנועי שלה, שבכיכובה, לרומן המונומנטלי של עוז, "סיפור על אהבה וחושך".
זה שנים שעמוס עוז עוקב אחר עיבודים שונים ליצירותיו, לבמה ולמסך, ומקפיד לא להתערב. הוא לא לוקח חלק בתהליך היצירתי ומגיע לצפות רק בתוצאה הסופית. "אני לא מחזאי ואני לא מעבד, אני לא איש תיאטרון ואני לא רוצה להפריע", אומר עוז.
"אני סקרן וחושש, כמו תמיד כשעושים עבודה קולנועית או בימתית על פי ספר שאני כתבתי. לעבד יצירת ספרות לקולנוע, לתיאטרון, לטלוויזיה או לכל מדיום אחר זה כמו לנגן קונצ'רטו לכינור בפסנתר. אפשר לעשות את זה בהצלחה גדולה בתנאי אחד: אף פעם אל תנסה להכריח את הפסנתר להוציא קולות של כינור. קח לך את החירויות הנחוצות. מבחינתי, ברגע שבו מישהו מעבד יצירה שלי לקולנוע או לבמה - זו כבר עבודה שלו, זו לא עבודה שלי".
לדבריו, "מאוד שמחתי שפנו אלי מתיאטרון באר שבע וביקשו את רשותי לעבד את הספר 'בין חברים'. עוד קודם לכן חשבתי בליבי שזה אפשרי לעבד אותו להצגה. כל הסיפורים בספר מתרחשים באותו זמן, באותו מקום ועם אותו מעגל של דמויות. זה נכון גם לגבי הספר 'תמונות מחיי הכפר'. עבורי, מדובר בספרים תאומים. שניהם מתרחשים בכפר קטן ובשניהם דמויות עוברות מסיפור לסיפור".
אין חשש שמא יפגעו ביצירה שלך?
"לא יכולים לפגוע בעבודה שלי. הרי זה לא שלוקחים את הספר וגורסים אותו במגרסה ואחר כך עושים ממנו הצגה או סרט. הספר נשאר. אם ההצגה או הסרט טובים - זה נחמד מאוד. אם הם לא טובים - הם יעברו והספר יישאר. אני זוכר לטובה באופן מיוחד את העיבוד הקולנועי שעשה דני וולמן לרומן 'מיכאל שלי' לפני כמעט 40 שנה, ואת העיבודים של חנן שניר בתיאטרון הבימה לשתי עבודות שלי: 'קופסה שחורה' ו'אותו הים' - עיבודים מרגשים מאוד. היו גם עיבודים שאהבתי פחות, אבל אני לא רוצה להזכיר אותם".
בעיבוד של נטלי פורטמן ל"סיפור על אהבה וחושך" אתה מעורב יותר?
"לא, אני לא תסריטאי, אני לא במאי, אני לא איש קולנוע, וגם אין סיכוי שהייתי כותב תסריט או מחזה. אני לא מעורב. ביקרתי על הסט ולקחתי את נטלי לטייל בירושלים, להראות לה כמה מקומות. בזה הסתכמה תרומתי".
אתה עובד כבר על הרומן הבא?
"אני תמיד כותב. לא תמיד יוצא מזה משהו. רק בימים אלה הופיע ספר עיון שכתבתי עם בתי, פרופ' פניה עוז זלצברגר, 'יהודים ומילים', ספר שבו בתי ואני בוחנים יחד מה זה להיות יהודי חילוני. זהו ספר שנוי במחלוקת ואני מאמין שהוא ימשוך הרבה אש מצד הרדיקלים הפוסט־ציונים ומצד שומרי החומות. אני מקווה שהוא יעורר ויכוח אמיתי ופורה".
בכל שנה עולה שמך סביב פרס נובל. עדיין קיימת אצלך הציפייה לפרס?
"קיבלתי יותר מ־30 פרסים במהלך חיי. די לי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו