תנו ללוזון לאמן
סאגת חיפוש המאמן לנבחרת הכדורגל הביכה את אבי לוזון, את ההתאחדות ואותנו • היא השאירה לנו שני מועמדים בינוניים ואפורים בשלב הסופי • שלמה שרף מנסה להבין מי עדיף
אל תגידו לי שאתם באמת מופתעים מהסחבת הבלתי נגמרת של מינוי מאמן לנבחרת הלאומית שלנו.
מספיק להביט בשאר התהליכים שמתרחשים במוסד הזה, שנקרא ההתאחדות לכדורגל, כדי להבין שעל מנת להחליט מי יאמן הם זקוקים שם ליותר מחצי שנה. הנה, תסתכלו על תופעת תעודות הפרו המבישה שמתנהלת בחסות ההתאחדות. מאמנים בלי תעודות מדריכים קבוצות בפועל, ואנחנו רואים מרדף אחרי דחלילים - כאלה שעבדו קשה, למדו והשלימו את הקורס - שמגיעים רק כדי לשבת על הספסל ולמלא את עמדת המאמן בכאילו.
אין שום מדינה באירופה עם כל כך הרבה בעלי תעודת פרו כמו שיש בישראל. קורס הפרו היה אמור להיות כזה שיועד למאמנים בכירים. בהקשר הזה ניתן לומר שלוזון ייצר מקור הכנסה נוסף לכדורגל הישראלי.
לכן אולי העמדה הנכונה ללוזון במוסד הזה ברחוב אבא הלל ברמת גן היא דווקא כיסא הגזבר, ולא זה של יושב הראש. הרי הוא מנופף לנו בפנים ומשוויץ איך מכר את זכויות השידור של משחקי הנבחרת ביותר מ-30 מיליון שקלים, למרות שכולם רואים שאין מאמן, אין נבחרת והקהל מצביע ברגליים.
צד אריה עם רוגטקה. תהליך מינוי המאמן החל עם שמות מפוצצים ומכרז פתוח - ברשימה של לוזון התנוססו דמויות כמו רוברטו דונאדוני, רונלד קומאן ופרנק רייקארד. הוא ניהל איתם מו"מ, אבל לישורת האחרונה אנחנו נכנסים בקול ענות חלושה.
מתברר שלוזון שלח את מוטל'ה שפיגלר לצוד אריה עם רוגטקה. מוטב היה שיבדוק קודם את יכולותיו מבחינה כספית, או לפחות אם יהיה לו גיבוי משאר חברי המזכירות כדי להנחית בארץ מאמן בסדר גודל של רייקארד או דונאדוני. אבל כרגיל אצל לוזון - הוא שוב הקדים מעשה למחשבה. היו"ר ממשיך לקבל את ההחלטות לבד, אך הפעם המזכירות לא ספרה אותו והוא נאלץ להסתפק בברירות מחדל.
לואיס פרננדס אינו סיפור הצלחה גדול. תביטו במספר הקבוצות שמהן פוטר. ומה הוא כבר עשה בבית"ר? אחוזי ההצלחה שלו היו מהנמוכים שהשיג מאמן בבירה, ובמבט לאחור כל מה שאנחנו זוכרים מהקדנציה שלו זה את ג'רום לרואה ואת ההפסד המביך להכח בטדי בגביע. ומה בדיוק הוא עשה מאז שעזב את טדי בחודש מאי 2006? נאדה.
קפריזי מדי. אפילו מוטל'ה שפיגלר, שמכיר יותר טוב מכולם את הכדורגל הצרפתי, העדיף להשאיר את פרננדס מחוץ לרשימת המומלצים שלו. אבי לוזון מתהדר בקשריו עם האיש החזק באופ"א, מישל פלאטיני; עכשיו תשאלו למה הוא לא מקבל מהצרפתי את ברכת הדרך לגבי פרננדס, אותו פרננדס שהיה חברו של פלאטיני בנבחרת צרפת של שנות ה-80 הגדולות.
פלאטיני לא ייתן את ברכתו למינוי שכזה. גם אני לא יכול לתת את ברכתי למינוי הזה. לואיס פרננדס הוא מאמן לא יציב, והדבר האחרון שנבחרת ישראל צריכה זה מאמן קפריזי.
לוזון והדחליל. אני בעד מאמן ישראלי, אבל אם לקו הסיום הגיעו רק פרננדס ווינפרד שייפר, אני בעד הגרמני. יש לו ניסיון, רקורד. הוא אימן נבחרות שהגיעו למונדיאל, ואם יגיע ייתכן שיצליח להתוות פה דרך.
ובכלל, ייתכן מאוד שלוזון - שלפני הכל היה מאמן מתוסכל - יכול לנצל את האנרכיה השוררת כרגע ולרדת אל ספסל הנבחרת. הוא יכול להושיב לידו דחליל בעל תעודת פרו, ובא לציון גואל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
