הדמוגרפיה - ובלון הניסוי ששיגר נתניהו

בסיום נאומו הלוחמני בכנס של המכון למחקרי הביטחון הלאומי הותיר אחריו נפתלי בנט קהל נסער. השר הבטיח למאזינים חדשות טובות. אפשר להחזיק בכל הארץ, שכן השד הדמוגרפי חלף מהעולם. הוא מצא מגמת עלייה בשיעורי הילודה של האישה היהודייה וירידה מקבילה אצל הערבייה. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עד שנתקל מחוץ לאולם בפרופסור סרג'יו דלה פרגולה. נכון שיש מגמות כאלה, אמר הדמוגרף לשר, אבל מסקנתך שגויה. היהודים מבוגרים והערבים צעירים, ולפיכך גם אם יש התחלה של שינוי בשיעורי הילודה - המגמה הפוכה. מדי שנה יש באופן יחסי יותר ערבים ופחות יהודים בין הים לבין הירדן, וגם בתוך הקו הירוק. אם תזמין אותי אליך אפרט בפניך. נותר רק להמתין להזמנה.

הדמוגרפיה היא סלע המחלוקת בחברה הישראלית מאז 1967. ממנה נגזרים רבים מהוויכוחים על המשא ומתן המדיני. גם המחלוקת הטרייה על האפשרות שבמסגרת הסכם שלום יורשו מתנחלים להתגורר ביישוביהם בליבה של הריבונות הפלשתינית.

בנימין נתניהו שיגר בלון ניסוי, ובנט ואבו מאזן כמעט יחד הגיבו בשלילה, אבל שלי יחימוביץ' גילתה השבוע כי בביקורה ברמאללה העלתה אפשרות זו בפני אבו מאזן והוא לא שלל אותה. ממילא ההנחה היא כי רק מתנחלים מעטים יבקשו לנצל היתר זה, והדעת נותנת כי דווקא ממשלה פלשתינית תמנע ככל יכולתה מעשי טבח בהם. מה גם שבמסגרת הסכם שלום אפשר לגייסם למשטרה המקומית, וצה"ל ממילא יפטרל בקרבת מקום.

סעיף היישובים העבריים בפלשתין נולד כאילוץ. ממשלה ישראלית אינה רוצה לגרש יהודים מבתיהם. היא מוכנה לשלם תמורתם בקרקע חלופית. אך צריכה האמת להיאמר כי מדובר ברעיון חיובי כשלעצמו. לא ייתכן שישראל תקבל את העיקרון כי יש מדינה כלשהי בעולם - ובעיקר שכנתה - שמסרבת להתיר ליהודים להתגורר בתחומה. זה שיא הגזענות והאפרטהייד.

הסיכוי ששלום ישראלי־פלשתיני יקרום עור וגידים יתחזק דווקא אם שתי המדינות יכירו בזכותם של מיעוטים להתגורר אלה אצל אלה. לא כאילוץ, מרצון.

 מורשת בן־גוריון ובגין

למרבה הצער, אבו מאזן הוא סרבן שלום מובהק. בנימין נתניהו הוא השלישי שהמנהיג הפלשתיני חומק ממנו. קודם חמק מאהוד ברק ומאהוד אולמרט. אך אילו עשה שלום המבוסס על פשרה בין תביעות הצדדים, היו בידי ישראל הישגים מהותיים כתוצאה ממלחמת ששת הימים: שיבה לערש המורשת היהודית בהר הבית ובעיר העתיקה בירושלים; גושי התיישבות בנחלת אבותינו; סידורי ביטחון על נהר הירדן; וגישה לכל מקום ומקום ביהודה ובשומרון.

מה מציעים נפתלי בנט ושותפיו לדעה בתמורה? לא כלום. לא הפסקת הבנייה בהתנחלויות עד להסדר ולא חלוקת הארץ. הם רק יודעים לומר כי בכל פעם שהיהודים הסכימו לחלוקת הארץ, נסוגה הציונות אחורה. לא דובים ולא יער.

לפני 77 שנים כפה דוד בן־גוריון על התנועה הציונית הסכמה לחלוקת הארץ. אילו קמה אז מדינה זעירה - לפי דו"ח ועדת פיל - אפשר היה לקלוט בה רבים מהיהודים שהתדפקו על שערי הארץ הסגורים ונרצחו בשואה.

עשור לאחר מכן שוב קיבל בן־גוריון את הצעת החלוקה נגד דעת הנפתלי בנטים של אז, שטענו כי הערבים ממילא לא יסכימו. נראה לי שכיום גם גאולה כהן, ובערוב ימיהם גם איש מלכות ישראל ישראל אלדד (שייב) והמשורר הלאומי אורי צבי גרינברג, שינו את יחסם העוין כלפי בן־גוריון. לולא כפה אז את החלוקה, לא היתה קמה מדינה. זאת למרות שהחלוקה הביאה בכנפיה מלחמה ביוזמה ערבית.

חלפו 30 שנים. מנחם בגין הציג לעמו את הסכם השלום החשוב שנחתם בתולדותיה; הסכם שמתקיים כבר 35 שנים ומביא בעצם הימים האלה תועלת רבה לישראל. כל הבנטים של אז נידוהו. הוא השיג רוב בכנסת נגד דעת חבריו למפלגה, מי שהיו דני דנונים וציפי חוטובלים ויריב לווינים ואופיר אקוניסים וזאב אלקינים של אז - חיים לנדאו ומשה ארנס ויצחק שמיר (נמנע כי היה יושב ראש הכנסת) ואהוד אולמרט, ובכן מתי הם ביקשו ממנו סליחה על שירדו לחייו?

אם נתניהו יכול לעשות שלום רופף, ואפילו פחות משלום, ולהשאיר בידינו את ערש נחלת אבותינו - שלא ישמע בקולם.

נתניהו למד בבית אביו כי בנימין זאב הרצל חתר להגיע להישגים "במשפט העמים" - זאת אומרת הבין כי הציונות זקוקה להכרת העולם. יריביו מלהגים כאילו החרם ועמדת העולם אינם חשובים, אבל לנתניהו יש הזדמנות היסטורית להתחבר לתפיסת העולם של הרצל ובן־גוריון ובגין.

אם ילך לאורם - שריו וסגניהם וח"כיהם ייראו כמו סיעת הליכוד ב־1978 שהצביעה ברובה נגד הסכם השלום עם מצרים. זו הזדמנות נדירה גם אם יתברר כי העימות עם מדינות ערב לא תם, רק נרגע לתקופת מה.

 ועוד כמה הערות לסדר

שלוש הערות אגב לדברים שנשמעו השבוע בכינוס המכון למחקרי הביטחון הלאומי:

• בעקבות נאומו של משה (בוגי) יעלון העירה מומחית הבקיאה ביחסי ישראל עם ארה"ב: בסופו של יום הציבור הישראלי נרתע ממנהיגים בכירים, שדבק בהם חותם של אנשי ריב ומדון עם אמריקנים. לשימת ליבו של שר הביטחון.

• בשידור מהכנס טען העומד בראשו עמוס ידלין כי עקירת גוש קטיף דמתה לנסיגת צה"ל מלבנון. לא כן, ישראל נטשה את רצועת עזה על דעת עצמה בלבד, ואילו צה"ל הוסג מלבנון תוך כדי שיתוף פעולה עם האו"ם. לכן גם היו במדינות הדמוקרטיות אהדה והבנה לעמדת ישראל בפתיחת מלחמת לבנון השנייה. 

• בנימין נתניהו הצביע על 1921, שבה עלה סבו לארץ, כתחילת האלימות הערבית נגד יהודים בארץ ישראל. אז עלה באש משרד העלייה ונרצחו חיים יוסף ברנר וחבריו. אך המועד הנכון היה כבר בהפגנה הערבית שיצאה באפריל 1920 מירושלים לנבי מוסא בואכה יריחו. חאג' אמין אל־חוסייני הסית נגד היהודים ושישה מהם נרצחו. זאב ז'בוטינסקי אירגן לראשונה הגנה יהודית עצמית מפני הפורעים הערבים, ונידון בשל כך ל־15 שנות מאסר, שנסתיימו בחנינה בריטית הדדית לו ולחאג' אמין.

איש לא חש בחסרונם

הכנסת ה־19 היא פרלמנט וירטואלי. אין מוסד כזה. אילו קורקע המטוס שאמור היה להחזיר עשרות ח"כים מפולין לארץ לחודש ימים - איש כמעט לא היה חש בחסרונם. מפני שעבודת הכנסת אינה מתנהלת כראוי.

אין יושב ראש לוועדת החוץ והביטחון. חוק המשילות נעצר לאחר שהתברר לליכוד כי מאחורי הקלעים פועלת ש"ס בראשות אריה דרעי להבטיח שאלי ישי לא יוכל לפרוש משורותיה. אין שוויון בנטל הגיוס. אין הסכמה על חלק ניכר מהחוקים המרכזיים, שהקואליציה התחייבה לאשר. הכל נבלם, לאיש לא אכפת. 

זו הבעיה העיקרית: הטענה אינה שהחוקים מאושרים או לא. ייתכן שאינם ראויים וטוב שנותרו מחוץ לספר החוקים. מה שמסוכן לחיים הדמוקרטיים הסדירים הוא שנושאים רבים מדי אינם מגיעים לכלל סיום, לקו הגמר. כן - כן, או לא - לא, אבל לא להשאירם כעצם בגרון הציבורי.

ומה עם הכריזמה?

המורה מרשת אורט שהושעה, אדם ורטה, הוא נינו של איש הוראה מיתולוגי ד"ר ברוך בן־יהודה. כאשר קמה המדינה הוצע לו להיות שר החינוך. הוא ביקש לכהן רק כמנכ"ל המשרד מפני שכמחנך לא רצה לעסוק בפוליטיקה, שהיא מנת חלקו של כל שר, וכך היה. מה היה אומר על נינו שהציג עמדה פוליטית בכיתתו?

ורטה הצעיר הסביר כי בזכות בן־יהודה ואחרים במשפחתו בחר בהוראה. איני שופטו, צריך לברר מה נאמר בכיתה (לא בשימוע) ואז להחליט אם יודח או יינזף או לא כלום. אבל אני תמה על הבהילות שאחזה במשרד החינוך, אשר הודיע בעקבות הסערה הציבורית כי ידון בביטול חוזר המנכ"ל האוסר על עיסוק בפוליטיקה בכיתות. כבר השבוע פירסמה המנכ"לית מיכל כהן חוזר שהוא חצי תה־חצי קפה, ככה וככה.

רוב המורים אדישים. אך יש מיעוט ימני ושמאלי קיצוני החדור מוטיבציה. נוכח חוזר מנכ"ל ישן השולל פוליטיזציה בכיתה נזהר המורה הקנאי להשקפתו ומחלחל את הטפתו הפוליטית טיפין־טיפין. אך אם תאושר התפיסה המתירה למורים לנקוט עמדה פוליטית - ייפרצו כל הסכרים, והציבור ישמע על התפרעות רוחנית של כהניסטים מזה ועוכרי ישראל מזה.

שר החינוך מתכוון להפקיד את ההכרעה בידי ועדת מומחים. אמנם היתה כבר ועדה בראשות הפרופסור מרדכי קרמניצר שמצדדת בהבעת דעות פוליטיות בתנאי שהמורה לא יציג את עמדתו כמועדפת. אך התנאי יתרסק בכיתה, כל מורה כריזמטי עם משנה פוליטית סדורה ישפיע על נפשות צעירות ותמימות בכל כיוון שיחפץ - ממרדכי ואנונו ועד מאיר כהנא.

הכומר אדגאר מורטרה (יהודי שנחטף בידי קתולים) התבטא בזקנתו: "תן לי את ילדך לשבע שנים ואחזירו לך ל־70 השנים הבאות". רוע וטעות הניטעים בלב צעיר לא ניתנים לעקירה בקלות. כבר היו דברים מעולם. כבר היו מורים כריזמטיים, שהתכוונו לטוב וגרמו לרע. אלה מורי ההלכה של המחתרת היהודית מחד ושל המרגל שיצא מקיבוץ גן שמואל מאידך. במקום שבו מתבצעת פשיעה פוליטית של צעירים מסתתר מאחורי הקלעים מורה כריזמטי.

להוציא כרטיס אדום

לפני כשנתיים וחצי הלכתי עם בני משפחתי לאיצטדיון של בארסה בברצלונה. המונים מילאו את המגרש, כולם ישבו. גם כשנכבשו שערים. אבל כאשר ליונל מסי האגדי כבש שער, קמו שניים מנכדיי לרקוד תוך כדי שהורידו את חולצותיהם בלילה הקר. השכנים נבהלו שמא המחתרת הקטלאנית חידשה את פעילותה, אחר כך נהנו מהמראה החדשני וחייכו בהנאה, וכולם ישבו. גם נכדיי לא הירשו לעצמם.

בישראל ההפך הוא הנכון. 90 דקות עומדים הצופים על הכיסאות למרות שיש מקומות ישיבה לכולם. השבוע נכחתי באיצטדיון העלוב ברמת השרון. רק לוליינים יכולים לשמור על שיווי המשקל בעומדם על הכיסאות הניידים.

מדוע קונים כרטיס ישיבה ועומדים? מפני שאין תרבות. מפני שאין סדרנים. מפני שאין משטרה. מפני שברגע שבו מוכרים לנו את הכרטיס, לא אכפת להם אם אנו נהנים כראוי.

רווחת רוכש הכרטיס לא מעניינת את עסקני הכדורגל. צריך להוציא להם כרטיס אדום. רק שאיני מעז להציע מרד צרכנים מפני שבעצמי לא אעמוד בו ואקנה את הכרטיס למשחק הבא ואסע עד קצה הארץ ואעמוד על כיסא לא יציב. בוז לי ולשכמותי, פראיירים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו