ביום שלישי לפני כשבועיים הגיע מ', בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, לשמחה משפחתית. מ' לא הוזמן להשתתף באירוע, שכן חזר לפני זמן מה בשאלה ועזב את משפחתו החרדית. רוב פרטי המפגש עדיין לא ידועים, אך ככל הנראה הסיבה לאי הזמנתו לאירוע קשורה לדרך החיים החדשה שבחר לו אותו צעיר. למחרת השמחה המשפחתית, טיפס מ' על מנוף באתר בנייה ברמת גן וקפץ אל מותו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"הנתק מהמשפחה היה הכי קשה לו", סיפר אחד מחבריו. "לפני כמה שבועות הוא ביקש מידידה שתבוא איתו לטייל ברגל, הוא מצא את עצמו הולך לכיוון בית הוריו, וכשהגיע לבית ילדותו, פשוט עמד בחוץ עשר דקות, הוא רק רצה להיות שם, כנראה כי המשפחה ממש חסרה לו, הוא הרגיש את האובדן", שיחזר החבר.
המקרה של מ' הוא אחד מתוך שני מקרי התאבדות מתוקשרים שהסעירו בשבועיים האחרונים את קהילת היוצאים בשאלה, חלק מתוך שבעה מקרים שהתרחשו בשנה וחצי האחרונות.
באופן טבעי, כשכמה אירועים טרגיים מתרחשים בסמיכות זה לזה, נהוג להדביק להם את המילה "תופעה", ויחד איתה מתעוררים גם ארגוני הסיוע, חברי הכנסת שמבטיחים לחוקק הצעות חוק ולהשיג תקציבי סיוע וייעוץ פסיכולוגי. הפעם, ולראשונה, אולי בהשפעת ההתעניינות התקשורתית, עלתה על סדר היום הציבורי החרדי תופעה חדשה ומרתקת - צעירים חרדים שעוזבים את דרך הוריהם האדוקה, מתמידים בדרכם החרדית ובלבושם החרדי, אך למרות זאת נתקלים בכתף קרה ממשפחתם. הנושא עלה על סדר היום כאשר מקרי ההתאבדות נדונו בתקשורת החרדית תחת סוגיית הטיפול ב"נוער נושר", הגדרה רכה יותר לאוזניים חרדיות מאשר "יוצאים בשאלה", שבה לא אוהבים לעסוק באופן פומבי בקרב הציבור החרדי.
"לא פרקתי עול מצוות"
במסגרת העיסוק בסוגיית "נוער נושר", העלה איש התקשורת ישראל קליין טור אישי חריג במיוחד באתר החרדי "כיכר השבת", שבו הוא מגולל את סיפור חייו, שכולל עזיבה של הדרך החסידית האדוקה שהונהגה בבית אביו. קליין מספר שהוא נשאר חרדי אך אביו, סבו וסבתו וחלק ממשפחתו "הקימו עליו מצבה בעודו בחיים", כפי שהגדיר זאת. הטור זכה לאלפי צפיות, לייקים, דיונים ותגובות שלא בהכרח היו לטובתו. "אני מבין את אלו שכתבו 'ביישת אותנו', המטרה שלי לא היתה להכפיש אף אחד, לא את אבא שלי, לא את המשפחה, ולא את המוסדות שלמדתי בהם או את החסידות שבה גדלתי. המטרה היתה להעלות נושא בעייתי וכאוב", אומר קליין בשיחה עימו.
לדברי קליין, 30, נשוי ואב לשלוש בנות, "גדלתי בחסידות גור. ההורים שלי נפרדו, אבי נשאר בחסידות ובנה לעצמו חיים. לי לא היה טוב שם ורציתי להפוך מחסיד גור לחסיד של הקדוש ברוך הוא". קליין מספר שהחליף את בגדיו מבגדים חסידיים לבגדים חרדיים אך מודרניים יותר. "לא יצאתי בשאלה, לא פרקתי עול מצוות, רק הלבוש השתנה; מחליפה, כובע, פאות וזקן - עברתי לחולצה ומכנסיים בצבע כחול".
עוד ציין בטורו כי "לא התנצרתי ולא התאסלמתי, תראו אותי היום, אני נראה כמו כל תושבי העיר שבה מתנהלים חיי (בני ברק; י"ש), אבל אבא שלי ומשפחתי לא יזהו אותי ברחוב. הם בחרו לסתום את הגולל על בנם ואחיהם בגלל הבעיטה במסגרות המקובלות עליהם. הם בחרו לקבור אותי בעודי חי", כתב קליין.
למרות כל זאת, קליין מדגיש כי הוא לא גלמוד ובודד: "יש לי אמא ומבחינתי זה הכל, אבי נשאר בחסידות". לדבריו, בחסידות התעסקו בדברים טפלים, "אחד המגיבים שקרא את הטור שלי כתב לי שעוד כשהייתי בישיבה הייתי משתמש בשמפו למרות שהיה אסור. היה מותר להשתמש רק בדרמפון, שהוא סבון בלי ריח, וזה מבחינתי להתעסק בטפל; הפכתי ל'מקולקל' בגלל שמפו, אני רציתי להתעסק בדברים החשובים, בלהיות קרוב לקדוש ברוך הוא, להתפלל וללמוד כמו שצריך".
התגובות לדברי קליין כאמור לא איחרו לבוא. באתר אפשר היה גם למצוא את מאמר התגובה של א. פרידמן, אחד הפובליציסטים באתר. "איני מטיל ספק בכך שהכאב שלך נוכח הריחוק שחשים קרוביך כלפיך הוא כאב אמיתי ונוקב", כתב פרידמן, "אתה וגם משפחתך נמצאים כרגע בתהליך כואב, מייסר אך הכרחי. הוא לא נועד להמית או לקבור את מי שהיה יקר להם כל כך. הוא נועד רק לסייע בידם לעבור מעל הבור שנפער בחייהם, והם כרגע מתקשים לצלוח אותו באופן שאתה היית רוצה.
"מה שאתה רואה כעדר", המשיך פרידמן, "הם רואים כקהילה תומכת... דווקא בגלל אהבתם הם כועסים עליך עד בלי די. מילד אהוב ויקר הפכת בעיניהם לטועה מבולבל שמתריס על דרכם ועל דרך אבותם, הם מנסים לאותת לך שזה כואב וקורע אותם עד מוות. אז מעשיהם ודבריהם נראים לך כקבורה, כהקמת מצבה".
"לא פחות חרדי, יותר קהילתי"
הטור עורר הדים רבים וחשף מקרים רבים ודומים של אנשים שהעידו שזהו גם סיפורם האישי. אחד מהם הוא ד', אדם "חרדי לגמרי" כהגדרתו, בן 32, שגדל באחד הפלגים הקיצוניים בעיר והחליט לעזוב את החסידות. הוא לא חזר בשאלה, ולדבריו נשאר חרדי לכל דבר אך משפחתו ניתקה איתו קשר. "החיים בחסידות הם חיים צפופים מאוד. יש מסגרת ברורה, קודים מסוימים ודרך חיים מאוד ספציפית, ואם אתה סוטה מהדרך אתה כבר לא 'אחד מהם', ויש לזה השלכות: המשפחה לא מדברת איתך, אתה בוודאי לא מוזמן לשמחות של השכנים ובאופן כללי אתה כבר לא שייך לשם", הוא מספר.
ד' מסביר כי הוא "נשאר חרדי לכל דבר, אני מתפלל שלוש תפילות במניין, הולך לשיעור, ילדיי בבתי ספר חרדיים, אבל אני כבר לא לובש את הבגדים של החסידות, לא שם גרביים בתוך המכנסיים, לא הולך עם זקן ארוך אלא צמוד ומגולח וגם יש לי אייפון בגלל העבודה. אני 'פחות חרדי' מהם בעובדה שאני יוצא לעבודה, בזה שאשתי הולכת 'רק' עם פאה, ונכון שאני נראה יותר מודרני. אבל זה לא פחות חרדי, זה פשוט פחות קהילתי ממה שהיה נהוג שם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו