עפר שכטר, ביבי ושרה, נפתלי בנט, אייל גולן, עברי לידר, ציפי לבני, וכמובן החיקוי המתבקש של רני־המספיד־הלאומי־רהב - כולם הגיעו לפתיחת העונה ה־11 של תוכנית הבידור. הכוכבת הבלתי מעורערת של הערב היתה כמובן הבטן השטוחה של בר רפאלי, שקיבלה את תשומת הלב שמגיעה לה, בקלוז אפ. פורים מתקרב, וכל ילדה צריכה לחשוב על תחפושת מקורית. השאלה היא איך לעזאזל מתחפשים לבטן של בר רפאלי, אם נניח, ה־BMI שלך מתקרב לאחוזי הצפייה של "ארץ" בשישי. אל תדאגו ל"ארץ", שקיבלה את המשבצת המאיימת בטלוויזיה: גם בערב המשפחתי בשבוע היא הוכיחה שהיא יכולה לעשות לכולם נעים בגב. בישראלית קוראים לזה פרגמטית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"ארץ" חזרה, חמושה באותם תותחים ישנים. לקאסט שלד יציב שרץ החל מהעונה הראשונה - אייל קיציס וטל פרידמן בחוד, עלמה זק, אלי ומריאנו בקישור - שהתחדש העונה בפנים החדשים אך המוכרים של יעל פוליאקוב ואילן פלד. הכישרון שלהם נותב למחרוזת שירים בינונית מינוס של להקת "ארבע", הומאז' ל"אבבא", רק עם מבטא מזרחי. אבל זו היתה הפינאלה. התוכנית עוטרה בפתיח אנימציה קצר ושעטה קדימה ללא מערכון הפתיחה המסורתי. בהמשך חיכו העוגנים הקבועים: פאנל המאגד בתוכו סלבס, מערכוני חוץ מושקעים, עוד כותרות בעייתיות, ליהיא האשטג, מערכוני אולפן, מחרוזת שירים, סוף. שום דבר פורץ דרך, חדשני או נועז. הנוסחה ממשיכה לעבוד. קוראים לזה קונצנזוס.
אז מה באמת היה שם? שכטר, נתניהו ואבו מאזן עושים "אמבוש" על ציפי לבני, האשטאג הצפונית המנותקת שבה לקטר (לשרוד זה לא מספיק. צריך לרענן), חוקר שמאלן־פלצן־מתנשא מתיידד עם המקומיים ברמאללה ומסיים את הביקור בריצה למחסום (כי הם ערבים, ומסוכנים. הבנתם?), בנט בקליפ א־לה מיילי סיירוס ב"פרויקט שחרור דיור", מחוות זמר לאריק איינשטיין, פינת העצה מכפילו של פרופ' ליבוביץ, ומערכון על זוג דביק - שכדאי היה לגנוז כבר בשלב הרעיון.
יש אלמנטים ש"ארץ" מצטיינת בהם. מחלקות האיפור וההלבשה כהרגלן, מבריקות. הבימוי המוקפד של מערכוני החוץ ניכר בתוצאה הסופית. במובנים אלה "ארץ" היא ליגה משלה. הבעיה היתה ונותרה בתוכן - הטקסטים, המסרים. אפשר להדגים זאת באמצעות שופטי הריאליטי, רהב ולידר. שניהם חיקויים שבוצעו היטב, הראשון על ידי ירון ברלד - שכלל לא נופל מרהב המקורי - והשני על ידי רועי בר נתן, כנראה הרכש הטוב ביותר של "ארץ" בעונותיה האחרונות. בעוד החיקוי של רהב כלל בתוכו אמירה על מגה־יחצ"ן שמנהל מדינה בעודו מלהג בלי פואנטה, החיקוי של לידר היה סתמי ונטול פאנץ'. הפינה החלשה בתוכנית היתה ונותרה "עוד כותרות". גם זק שהוצבה בעמדה לא הצליחה לגרום לפינה להמריא. שלוש בדיחות מאולצות על המרפסות שקרסו בחדרה? שלוש?! קוראים לזה עייפות החומר.
"ארץ" מנסה לבדר. לא שוכחת לרגע לרצות את העם, בדגש על בני הנוער. היא רוצה שתאהבו אותה, שתצטטו מתוכה, שתעשו לה לייק. והיא יודעת את המלאכה. הנה, היא אפילו התחדשה בפינת אנימציה קולית מהאינטרנט הזה ("פינת הליטוף" החביבה), והרשתה לקיציס לנהל התכתבות וואטס־אפ בדיונית עם משפחתו (מביך). באמצע היו מערכונים פוליטיים מאוזנים - עקיצה לכיוון הימין הקיצוני באמצעות בנט, סנוקרת לשמאל הפחדן בעזרת ד"ר יוגב שפיר, ואפילו כניסה חזיתית בבטנם המדושנת של עצלני הקבע. כולם מרוצים?
הנאום לאומה שבו פתח קיציס את הערב סיכם את שנת 2013. הוא הדגים מדוע היתה זו שנת ה"כמעט", שוכח כי אף שחלפה שנה, "ארץ" עדיין יכולה להצטרף לרשימת הכבוד, ואפילו לככב בה. קוראים לזה תוכנית כמעט מצחיקה.