יורדי קרויף בא לעבוד

רגע לפני הקלאסיקו של 1974, בתחילת פברואר, נתקל כוכב ברצלונה, יוהאן קרויף, בבעיה. אשתו דני קוסטר היתה בהריון מתקדם עם ילדם השלישי, והיתה אמורה ללדת סמוך למשחק. הקבוצה כולה נבנתה סביב ההולנדי, שהיה באותם ימים הכדורגלן הפעיל הטוב בעולם; אז לאחר התייעצות עם המאמן ריינוס מיכלס, נקבע לקוסטר ניתוח קיסרי שמונה ימים לפני המשחק מול ריאל מדריד.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"מכיוון שאמא שלי לא דיברה ספרדית הם שלחו אותה בשבועות האחרונים להולנד, וקבעו תאריך ללידה: 9 בפברואר. אבא שלי אמר: אני רוצה להיות בלידה של הבן שלי, ולא משנה מה. אז הוציאו אותי החוצה שבוע לפני הקלאסיקו, אבא חזר לספרד וניצח 0:5. זה היה ניצחון היסטורי".

המשחק ההוא אכן חולל שינוי בברצלונה. קרויף כבש ונבחר למצטיין, ולמעשה סחב את המועדון על גבו עד לאליפות, אחרי 14 שנים שחונות. הילד יורדי נקרא על שם הקדוש הקטאלני, סנט יורדי. כשנולד חל איסור על תושבי קטלוניה להשתמש בשם הזה, כחלק מניסיונותיו של הרודן פרנקו לדכא את הקטאלנים; אבל קרויף האב ניצל את העובדה שבנו נולד באמסטרדם כדי למרוד קצת בגנרליסימו ובמשטרו המתערער באותם ימים. זאת רק אחת הסיבות שיוהאן קרויף נחשב עד היום לאייקון תרבותי בברצלונה.

"אני מרגיש ספרדי", אומר יורדי קרויף, שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה־40. "שמונה ימים אחרי שנולדתי כבר הייתי בספרד. אני חושב שבמשך כל חיי התגוררתי בהולנד אולי חמש או שש שנים, אז כשאני מבקר שם אני מרגיש זר. שפת האם שלי היא ספרדית, העברתי בספרד 25 שנים מהחיים שלי, ההורים שלי ואחותי גרים בברצלונה, הילדים שלי שם. כולי ספרדי".

שזה קצת מוזר. בכל זאת, אבא שלך הוא אגדה הולנדית.

"אבל גם הוא חי כבר בערך שלושים שנה בספרד, למה שזה יהיה מוזר?"

אז לא תהיה לך התלבטות במונדיאל, כשהולנד וספרד ישחקו באותו בית?

"הנבחרת שלי במונדיאל היא ספרד, אבל יש לי גם רגשות כלפי הולנד, כי אני אוהב שמדינות קטנות עושות דברים גדולים בספורט".

איך זה לגדול כל החיים בצל של אבא ענק כזה?

"בערך בגיל 20 כיביתי איזה מתג בראש, מהבחינה של להיות הבן של, והתחלתי לחיות את החיים שלי ולהתרכז בבחירות שלי. עבורי, אבא שלי הוא פשוט אבא, עבור שאר האנשים בעולם הוא אגדת כדורגל. אנחנו מסתכלים על אותו דבר, אבל כל אחד רואה משהו שונה לגמרי. כמובן, אני מאוד גאה בו. זה מדהים, הוא בן 66, ועדיין, בכל מקום שהוא מגיע מייד מזהים אותו, אפילו בכפר קטן ונידח. 

"הדבר הראשון שראיתי כשהייתי קטן היה נעלי כדורגל וכדור", סיפר יורדי בטור שכתב לאחרונה ל"דיילי מייל". "אבא לא לימד אותי את הטריקים שלו או את הסיבוב של קרויף; הוא בדרך כלל היה עסוק מאוד עם הקריירה, ולרוב זו היתה אמא שהסיעה אותי למשחקים בקבוצות הילדים.

"קשה מאוד להיכנס לכדורגל בסיטואציה כזו", הוא מסביר לנו. "99 אחוז מהשחקנים הם בני תמותה - באים, עושים את העבודה ונעלמים. יש בקושי אחוז אחד שנהפכים לאגדות, אלמותיים. אבא שלי הוא כזה. אני, לעומתו, בסך הכל בן תמותה, ואני מאושר עם זה. אני מקבל את הגורל שלי. לא חשבתי מעולם שאני מסוגל להגיע להישגים שלו".

לברוח מהצל של אבא

בצעירותו היה מורד. "תמיד הייתי צריך להגיד את המילה האחרונה", סיפר פעם, "היתה לי בעיה עם סמכויות - ולא חשוב אם אלה היו המורים בבית הספר או המאמנים שלי במגרש".

כשמשפחתו שבה להולנד ב־1981 הצטרף קרויף לאקדמיית הנוער של אייאקס. אבל ב־1988 הם שוב ארזו את הפקלאות וחזרו לברצלונה - האב מונה למאמן, והילד הצטרף לקבוצת הנוער. כעבור ארבע שנים, כשקרויף הקטן עלה לבוגרים, הוא כבר לא היה רק הבן של אגדת כדורגל אלא גם הבן של המאמן. כדי לנסות להתחמק מהצל של אביו, העדיף שעל גב חולצתו ייכתב השם "יורדי", ולא קרויף.

במדי ברצלונה עם אבא, המאמן יוהאן קרויף. צילום: אי.אף.פי

אחרי 41 משחקים ו־11 שערים בהדרכת אביו, נכלל קרויף בסגל ההולנדי ליורו 96', שם חלק חדר עם דניס ברגקאמפ, ששיחק בארסנל, והוא שיכנע אותו לעבור לאנגליה. קרויף חתם במנצ'סטר יונייטד, התחיל את העונה טוב, ואז נפצע וסבל מחוסר מזל. הוא התקשה לתפוס מקום בהרכב כשבקהאם, סקולס וגיגס נלחמים מולו על מקום בקישור, ואילו קאנטונה ושרינגהאם תופסים את עמדות החלוצים.

קרויף הושאל לסלטה ויגו הספרדית, משם עבר לאלאבס והגיע איתה לגמר גביע אופ"א מול ליברפול ב־2001. שער שלו בדקה ה־89, שהישווה ל־4:4 וכפה הארכה, לא עזר, והאנגלים ניצחו 4:5. בהמשך שיחק באספניול ובמטאלורג דונייצק האוקראינית. ב־2009 חתם בוואלטה המלטזית והחזיק בג'וב כפול - שחקן פעיל ועוזר של המאמן ההולנדי טון קאנן, אקס מכבי.

בשלב מסוים איתר אותו נשיא א.א.ק לרנקה, קוסטאס מיכאלידיס, שהציע לו לשמש המנהל הספורטיבי של המועדון. קרויף תלה את הנעליים, נסע לקפריסין והתחיל לנהל את כל המערך המקצועי של לרנקה. הוא הביא את האנשים שלו, בנה יסודות וסלל את הדרך להופעה היסטורית של קבוצה מהאי בשלב הבתים של הליגה האירופית. "יורדי קרויף הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", אמר עליו מיכאלידיס.

בערך באותה תקופה רכש היהודי הקנדי מיטש גולדהאר את קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב. הבעלים הקודם, אלכס שניידר, סיפר לו שאנשים במועדון עשו עליו קומבינות מאחורי הגב, רכשו שחקנים במחיר מופרז וגזרו קופונים. לכן גולדהאר התעקש לנהל כל מו"מ בעצמו ובחן היטב כל מהלך מקצועי; בד בבד חיפש איש אמין שינהל עבורו את המועדון. בשלב מסוים פנה לקרויף.

קרויף עם הבעלים מיטש גולדהאר והמאמן הקודם, אוסקר גרסיה. צילום: עמי שומן

השניים ניהלו לא מעט שיחות, שבמהלכן הצליח קרויף לרכוש במהירות מרשימה את אמונו של הבוס. באפריל 2012 הפך באופן רשמי למנהל הספורטיבי של מכבי. כיום קרויף הוא אחד מהאנשים שהכי מחוברים במועדון לגולדהאר, לצד המנהל האדמיניסטרטיבי ג'ק אנגלידיס.

הג'נרל מנג'ר התחיל מייד בבנייה. הוא הביא איתו עוזר - את הספרדי דומינגו מארין, האדם הקרוב אליו ביותר, שגם עבד איתו בלרנקה. מארין מתפקד כעוזר מקצועי, נמצא על הדשא במהלך אימונים ומדווח על מה שצריך.

"כשאתה פותח מסעדה לא תהיה מסוגל לעשות את זה לבד, ולכן הדרך היא לשכור מקצוענים שיריצו את העסק. חשוב שמועדוני כדורגל לא ינוהלו על ידי בעלים שרואה הקלטות ששולחים לו ואומר, 'וואו, שחקן טוב, אני אחתים אותו'. צריך לתת את העבודה המקצועית לבן אדם מקצועי - אחד שהיה בחדרי הלבשה, ששיחק, שהיו לו תקופות טובות ורעות בכדורגל, שדובר את שפת הכדורגלנים. זה מה שאני מאמין בו".

קרויף הוא אדם שאוהב לקבל חוות דעת מהסובבים אותו. הוא מנהל אינספור שיחות ביום עם קולגות ויריבים, משוחח עם מאמנים, שחקנים, סוכנים ואוהדים. המעגל רחב - אפילו מאמן הנבחרת, אלי גוטמן, מקבל ממנו טלפון לפעמים, כשהוא רוצה אינפורמציה על שחקנים. אבל מהרגע שהוא מרגיש כי הגיע הזמן לקבל החלטות, הוא פועל לבד, מערב מעט מאוד אנשים ומתנהל כמו סוליסט מחושב.

"בעיקרון, מה שאני עושה כאן זה לנהל את כל מה שקשור לכדורגל. גולדהאר סומך על האינסטינקטים שלי ועל הדעה שלי. תפקידי לקבוע מי המאמן, לחשוב לטווח ארוך ולהסתכל על הרבה יותר אספקטים; למשל - התעסקות בחוזים, מי מרוויח יותר מדי, אילו שחקנים לקנות, איך יעבוד הצוות הרפואי, הכל. בדיוק הקמנו מחלקת סקאוטינג. אנחנו לא צריכים לחשוב שבגלל שאנחנו מובילים את הטבלה אנחנו סופרסטארים. צריך להמשיך לעבוד, בשביל זה משלמים לנו".

"ישראל מדינה קשה לזרים"

ולפחות בינתיים הכל עובד כמו שצריך. בעונה שעברה טיילה מכבי לאליפות אחרי הפסקה של עשור, והעונה היא מובילה את הליגה ביתרון מבטיח, וגם רשמה עלייה היסטורית לשמינית גמר הליגה האירופית.

אבל לעבודה הקשה יש גם מחיר: עברו כמעט שישה שבועות מאז שקרויף ראה לאחרונה את שני ילדיו (הגדול בן 11, הצעירה עוד מעט בת 10), שמתגוררים בברצלונה עם פרודתו. הראיון איתו מתקיים ממש רגע לפני הכריסמס, וקרויף נרגש מהנסיעה הביתה לפגוש את המשפחה.

"להיות עם הילדים 24/7 זאת לא חופשה", הוא אומר בחיוך. "עבר יותר מדי זמן מאז שנפגשנו, ואני מתרגש. כריסמס הוא אירוע חשוב לילדים, בייחוד שלא יוצא לי לראות אותם לעיתים קרובות".

כשקרויף נחת בישראל, זילזלו בו. טענו שהוא כאן כי הוא הבן־של, העריכו שלא יחזיק מעמד. אבל בתוך זמן קצר הצליח לערער לא מעט מוסכמות, כמו זו שאנשי מקצוע זרים לא יכולים להצליח בכדורגל הישראלי. היום כולם מנסים להתקרב אליו, להתחבר וללמוד, ובכמה קבוצות כבר מדברים על חיקוי המודל שלו.

בכל משחק של מכבי יש צוות של אנליסטים, שמצלם ומנתח את האירועים על הדשא. כבר במחצית מועברים הנתונים ללפטופ שמונח בחדר ההלבשה ומחובר למסך. בהפסקה מציג המאמן לשחקניו קטעי וידאו עם טעויות שעשו, ומנתח מולם את הנקודות שיש לחזק במחצית השנייה.

"המאמן כאן כדי לאמן, חדר ההלבשה הוא האזור שלו ולא שלי", מדגיש קרויף. "יש לו חופש מוחלט להפעיל את הקבוצה בדיוק כמו שהוא רוצה, אני לא מתערב בשום החלטה, ואני חושב שזה צריך להיות ברור. ההצלחה שלי נובעת מהתוצאות שהמאמן והשחקנים משיגים: אם הם מצליחים, אני נראה טוב; אם הם מפשלים, אני נראה רע".

איך אתה מצליח לשמור את הכביסה המלוכלכת בפנים? בכדורגל הישראלי נדיר ששחקנים לא מלכלכים גם אחרי שהם עוזבים את הקבוצה.

"פשוט מתנהגים אליהם בצורה אנושית, הוגנת וישרה, כי כמו שכולם יודעים - זה לא תמיד מתחבר. בדרך כלל, כששחקן רוצה לעזוב, במועדון מתחילים לאיים שלא ישלמו לו את המשכורת. בעיקר מנסים לחפש איך להרוויח עליו. אבל אפשר לעשות את זה גם אחרת.

"ישראל היא מדינה קשה מאוד עבור זרים שמגיעים לכאן וצריכים להתאקלם. זה לא קל. הרבה שחקנים טובים לא הצליחו להסתגל לישראל, או שישראל לא הצליחה להסתגל אליהם. קחו לדוגמה את מאנה אורטיז. הוא בא אלי ואמר: 'אני לא משחק, וזה לא עובד. אשתי בהריון, אני רוצה הביתה כי אני לא מרגיש שהמצב ישתפר'.

"הוא לא דרש כסף ולא דרש פיצויים, רק לשלם לו את המשכורת עד סוף החודש, לשחרר אותו לספרד ולאפשר לו לבלות את הכריסמס עם אשתו והמשפחה. זה כל מה שביקש. אז מה תענה? לא, אנחנו רוצים לדפוק אותך? אם אתה ג'נטלמן, תתייחס אליו כמו ג'נטלמן.

"זה עניין מוסרי. הליגה הישראלית היא לא תחנה אחרונה עבור שחקנים עם כישרון גדול. קחו למשל את המקרה של אלירן עטר. לא רצינו לאבד שחקן של 22 גולים בעונה, אבל הבחור עמד בהבטחה שלו לעבוד קשה, אז גם אנחנו צריכים לקיים את ההבטחה שלא נחסום אותו. לא נשחרר שחקנים בחינם, אבל אנחנו צריכים להישאר הגיוניים ולאפשר להם ללכת אחרי החלום.

"ברגע שלא עצרנו את עטר מלעבור לצרפת, קיבלנו הרבה כבוד משחקנים ישראלים. אני מרגיש את זה כי הם נלהבים יותר להגיע אלינו עכשיו. וחשוב לזכור שאותם שחקנים שבים בסוף לישראל, והם לא ישכחו מה מכבי עשתה בשבילם וירצו לחזור אליה".

המאמן ואני

בזמן משחקים קרויף יושב ביציע הכבוד. לא זז מהכיסא. לפעמים הוא מחליף כמה מילים עם אנגלידיס או עם הדובר עופר רונן, שיושבים לצידו, אבל תמיד מקפיד להסתיר את הפה בכף היד, כדי ששום מצלמה לא תקרא את שפתיו. הוא מרוכז במתרחש על הדשא, לא שולח הודעות בסמארטפון ולא יורד לחדר ההלבשה במחצית. נותן את מלוא הכבוד למאמן.

למרות ההצלחה אשתקד, נאלצה מכבי להחליף בקיץ מאמן, ואיתו כמעט את כל הצוות המקצועי. "חשוב שלא נלך אחרי פילוסופיה של מישהו, כי אם הוא יעזוב, נתרסק ברגע שהוא ילך. אוסקר גרסיה מאמן יציב, ששמר על מסר ברור ופשוט לשחקנים: תשחקו ככה, תתקיפו ככה ותגנו ככה, והשחקנים קלטו ועבדו בצורה אוטומטית. לא משנה מה היתה התוצאה, הכל נשאר אצלו אותו הדבר".

היית מופתע מהעזיבה שלו לברייטון?

"אני מכיר את אוסקר מאז שהיינו בני 13, שיחקנו יחד בשלוש קבוצות שונות וכמה פעמים בנבחרת קטלוניה. כשהתגוררנו בברצלונה נהגנו לצאת לארוחות צהריים ולהיפגש באירועים. ידעתי איזה לחץ מופעל עליו לעזוב. הוא קיבל את ההחלטה הנכונה, כי אם ייתן עונה טובה באנגליה הוא יוכל להגיע לפרמיירליג. הדלת של מכבי תמיד תישאר פתוחה עבורו כי יש וייב טוב בין המועדון לבינו".

כשקרויף היה צריך לבחור את האיש שיירש את אוסקר על הקווים, הוא לא היסס. ניהול המשחק של הפורטוגלי פאולו סוזה משאיר את המאמנים המקומיים חסרי אונים, וגם העונה משייטת מכבי לאליפות, בעוד הפועל ת"א ומכבי חיפה תקועות מאחור.

"היו לנו הרבה מחשבות איזה מאמן אנחנו רוצים במקומו - מקומי או זר, באיזה גיל, וגם איזו בשורה הוא יביא. החלטנו שהשחקנים בשלים למאמן עם גישה שונה. מישהו שיושב על השחקנים, שלא נותן להם רגע מנוחה ושבונה תוכנית שונה לכל משחק. מישהו שיכול לשנות את המערך שלוש פעמים במשחק בהתאם לצרכים. אחד שהמסר שלו לשחקנים לא קצר ופשוט כמו אצל אוסקר אלא ארוך ומורכב. זו גישה שמאפשרת יותר דרכים לקצור הצלחות, היא חשובה להתפתחות הקבוצה ולבניית ההתקדמות האישית והלימודית אצל השחקנים.

יורדי קרויף במדי מנצ'סטר יונייטד, 1999. צילום: GettyImages

"סוזה לוקח כל משחק כמשחק בודד. הוא מנתח כל יריבה עד העצם. אחרי שהוא לומד אותה, הוא בוחר את הדרך הכי טובה לשחק מולה, בהתאם לנקודות החולשה ולנקודות החוזק. אז הוא מסתכל על הסגל ובוחר את השחקנים שיכולים לדעתו להתאים לתוכנית המשחק שבחר. כל משחק מצריך גישה שונה בטקטיקה ובשחקנים".

קרויף נותן כדוגמה לשימוש ברוטציה את התקופה ששיחק בהדרכתו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד. "ישבתי בחוץ, והוא אמר לי: 'תתכונן לשחק בעוד שבועיים'. הייתי בהלם. שאלתי, 'ומה אם מישהו יבקיע שלושער, איך תוציא אותו מההרכב?' והוא ענה, 'זאת הבעיה שלי, הבעיה שלך היא איך להיות מוכן למשחק הגדול'. פרגוסון תמיד תיכנן הכל קדימה, ואני חייב להודות שהרבה מהדברים לא הבנתי באותה תקופה. עכשיו, כשאני מסתכל לאחור, אני חושב שהבן אדם הזה היה תמיד צעד אחד לפני כל השאר".

מאמנים ישראלים לא מספיק טובים כדי לאמן היום את מכבי?

"אני לא חושב שאיכות של מאמן נמדדת לפי הלאום. מאמנים זרים מגיעים כדי לעשות את העבודה. המקומיים מכירים את כולם, והמעורבות של התקשורת פה גדולה מדי בצורה קטלנית, וזה לא משהו שתורם לכדורגל. אבל אי אפשר לשנות משהו שנמצא בתרבות. להיות מאמן ישראלי כאן זה מסובך מאוד, יש יותר מדי אינטרסנטים שאתה צריך לשמור שמחים. רק תוצאות טובות מאפשרות לך חיים עצמאיים. עבורנו, הזרים, זה אחרת".

מדבר, אולי קצת יותר מדי

הקשרים של קרויף מגיעים לכל מקום. אפילו עד אברטון - רוברטו מרטינז, המאמן של הקבוצה הכי מפתיעה השנה באנגליה, הוא מחבריו הקרובים; קרויף אף היה שושבין בחתונתו.

"אני חושב שליורדי יש כבר יותר קשרים ממני", אמר בגאווה בלתי מוסתרת אבא יוהאן, כשביקר כאן לפני כחצי שנה לרגל חגיגות האליפות של מכבי. "הוא מעורב מאוד בכדורגל האירופי, מכיר הרבה אנשים, ויש לו הרבה מאוד קשרים. הוא נמצא על המסלול הנכון כבר הרבה זמן".

אבל הקשרים האלה מספקים גם אבק שריפה ליריביו. במכבי חיפה התלוננו לאחרונה כי קרויף פונה לשחקנים שלהם - דוגמת יניב קטן, אייל גולסה, אייל משומר או טאלב טוואטחה - שנמצאים בחוזה אצל הירוקים.

"אם אראה שחקן ברחוב, אעצור ואגיד לו שלום כי אני מגיע מעולם הכדורגלנים. הייתי שחקן במשך עשרים שנה, אז למה אני צריך עכשיו להתעלם מהם ברחוב? אני מדבר עם 300 כדורגלנים בכל שנה, אבל אני לא מציע להם להצטרף למכבי. זאת דרך זולה להתנהל, להוציא את הזבל מהבית ולזרוק אותו בגינה של השכנים. מכבי חיפה יכולים להתקשר אלי ולשאול אם היה משהו ואני אענה להם, לא צריך ללכת להתלונן בתקשורת. אני לא מתכוון לחיות בישראל כל חיי. לא הגעתי לפה כדי ליצור לעצמי חברים, אלא כדי לעשות את העבודה שלי.

"בכל פעם שאנחנו מנסים להחתים שחקן, תמיד הסוכן שלו מאיים עלינו עם 'אתם צריכים להיות מהירים, כי מכבי חיפה גם רוצים אותו'. זה מה שאנחנו שומעים בכל החתמה, כי זה מה שסוכנים נוהגים לעשות כדי להרוויח טיפה יותר. כל שחקן, לפני שמתחיל מו"מ לחידוש החוזה, יוצר קשר עם הקבוצות הגדולות דרך הסוכן, כדי לברר אם אחת מהן מעוניינת. אנחנו לא אלה שניגשים לשחקנים לפני מועד ההעברות ומציעים להם דברים, הסוכנים הם שבאים אלינו. לכן שיחות שלי עם שחקנים מקבוצות אחרות תמיד מסתכמות בכדורגל נטו".

אבל בסופו של דבר, הכסף מדבר, ולמכבי ת"א יש הכי הרבה כסף.

"אני לא יכול לדבר על מטבחים אחרים, כי אני לא מבשל בהם. התקציב עוזר, כמובן, אבל זה לא רק זה. למכבי היה תקציב גדול גם בעבר, וזה לא בא לידי ביטוי בתוצאות. יש יריבות שהוציאו יותר כסף מאיתנו. כל הזרים שלנו עד היום, חוץ מאחד, הגיעו בחינם. ברור לנו שהשוק הישראלי מוגבל, אז לפעמים צריך לשלם סכומים גבוהים מדי כדי להבטיח המשכיות".

שמועות ועיתונאי ספורט

קרויף, בדיוק כמו סוזה, מבקש שיתרגמו לו את כל הידיעות על מכבי בתקשורת. הוא אוהב להיות מעודכן, לדעת מה חושבים על הקבוצה, ולפעמים גם לתקוף בחזרה. תוך כדי הראיון מפרסמת אופירה אסייג באתר ONE את הידיעה כי בן שהר יושב עם ראשי מכבי ת"א במלון בגרמניה, והצדדים על סף סיכום.

"אולי יש עוד ג'נרל מנג'ר במכבי שנמצא כרגע בגרמניה, אני לא יודע", הוא מחייך לעברנו ושולח לאסייג סמס באנגלית: "נהנה ממיץ גזר ותפוזים בקניון בתל אביב".

היא מחזירה לו סימן שאלה, ומשאירה את הידיעה בכותרת הראשית. הוא סוגר את ההתכתבות עם תגובתו הקבועה: "אין תגובה על שמועות", ואומר לנו: "זה בדיוק מה שאני מתכוון. אתם רוצים להאמין לכל הסיפורים? תשעים אחוז ממה שכותבים בתקשורת הוא בולשיט. תשעים אחוז. לפעמים זאת סתם עיתונאות גרועה, ולפעמים - כמו שאני מעריך במקרה הזה - זה מסר של התעניינות. אולי הם רוצים להעיר קבוצה אחרת ומשתמשים בנו".

אז לא נפגשת לאחרונה עם בן שהר?

"האמת, נתקלתי בו אתמול במקרה במסעדה בתל אביב. הוא היה שם עם חברה שלו. אולי ככה מתפוצצים סיפורים. שאלתי איך הוא מבלה בארץ, איחלנו אחד לשני בהצלחה, לחצנו ידיים וכאלה, אבל לא החלפנו מילה אחת על כדורגל".

אולי מישהו ראה אתכם והלך לרכל.

"לא חושב שזה המקרה. ברור שזה מסר של התעניינות, שגם ברור מאיפה הגיע ולמה", ורומז על מקורבי החלוץ.

איך התקשורת הישראלית בהשוואה לתקשורת באנגליה או בקפריסין?

"זה שונה לגמרי. בישראל יש המון תחרות, זאת מדינה קטנה מאוד, וכולם רוצים לדעת הכל. בקפריסין אתה יכול להיות לגמרי פתוח איתם, כי הערך האנושי אצלם חשוב יותר מהעבודה ואפשר לנהל איתם יחסים פתוחים מאוד.

"באנגליה זה כמובן אחרת - הייתי במועדון שלא היתה גישה אליו. אף אחד לא היה יכול להיכנס פנימה בלי אישור של אלכס פרגוסון, כל הראיונות היו צריכים לעבור דרכו. החניה של השחקנים היתה 300 מטר מזו של העיתונאים, והעיתונאים לא היו יכולים להגיע לדשא. הם אפילו לא היו באותו בניין עם השחקנים.

"היתה הפרדה יעילה ומאורגנת, וזה המפתח להצלחה של מנצ'סטר יונייטד. רק אלה שנמצאים במועדון מנהלים אותו, לא התקשורת. אני עובד בשביל מכבי, לא בשביל התקשורת, ועבורי זאת הדרך הטובה להירדם בלילות בשקט".

אתה חושב שחילופי המאמנים היו פקטור בכישלון להעפיל לליגת האלופות?

"אני לא מקבל את הדרישה שחייבים להעפיל לבתים של הצ'מפיונס, כי בואו נהיה כנים: הליגה הישראלית לא בין עשרים הליגות הטובות באירופה, אז תפסיקו עם זה. למה מי אנחנו? מי אנחנו שנגיד, 'אנחנו חייבים להיות בצ'מפיונס ליג'? מאיפה מגיעה היהירות המוטעית הזאת? אני לא מתכוון ליפול בזה.

"מכבי העבירה עשר שנים בלי אליפות, ולכן המטרה היא לבנות קבוצה שמדי שנה תיאבק קבוע על האליפות. לפעמים היא תסיים במקום השני, אפילו השלישי, אבל היא תיאבק על התואר. אם נעשה את זה כמה עונות ברציפות, אז נוכל להתחיל לחשוב על הצעד הבא. לא נורמלי ללמוד לרוץ לפני שלומדים ללכת או לקפוץ. יש תהליך.

"הטעות היהירה הטיפוסית בכדורגל היא 'ניצחנו משחק אחד, עכשיו אנחנו רוצים לזכות בגביע העולם'. קאם־און, אנשים, זה לא עובד ככה. זה עלבון כלפי הרבה מאוד מדינות אחרות. אם נגיע לשם זו תהיה הגשמת חלום, אבל הכדורגל הישראלי עדיין לא יכול לתבוע מאף קבוצה לעלות לשלב הבתים. זה לא הגיוני, בטח לא בישראל".

מה צריך להשתנות?

"אין לי שום כוונה לנהל את הכדורגל הישראלי, אבי לוזון יכול להירגע. אבל מוזר בעיניי שבכל אירופה קבוצות הנוער מורכבות משחקנים עד גיל 21, וכאן בישראל בגיל 18 כבר צריך להחליט איזה מהשחקנים מספיק טוב כדי להשתלב בכדורגל המקצועני. איך אפשר לקבל החלטה? הוא רק בן 18, הוא עדיין ילד, הוא עוד לא בשל להתחרות על מקום בהרכב עם קרלוס גארסיה, שהוא בחור בן 30.

"אני יודע שהשירות הצבאי יוצר בעיה, אבל מה שקורה זה ששחקנים נדחקים הצידה ונחלשים, וראיתי בעיניים שלי איך זה קורה אצל חלקם. הם צריכים עוד שנה או שנתיים של לימודי כדורגל. באירופה יש קבוצות מילואים, הם יכולים להמשיך ולקבל דקות. חבל, כי הכדורגל הישראלי מאבד ככה לא מעט שחקנים מוכשרים".

צילום: עמי שומן

לפתע נכנסים לבית הקפה שלושה שחקנים שלו - ערן זהבי, טל בן חיים וגל אלברמן. עם זהבי הוא מדבר על החופשה, עם אלברמן מחליף משפטים בספרדית, ואת בן חיים הוא מזהיר לא ללכת ברחוב לצד זהבי, כמה ימים אחרי שהאחרון עשה את תנועות האקדח שלו לאוהדי הפועל בדרבי.

"כולם שוכחים את הדבר הכי חשוב - איך זהבי הרגיש", מסביר קרויף. "הוא עלה למגרש עם כעס שהתבשל אצלו בפנים, כי זה לא נחמד שהאוהדים מדברים על אשתך והילדים. הוא הבין שזו היתה טעות, הוא בחור חכם, ואני לא חושב שהוא יחזור על זה. ועדיין, אני לא חושב שהתנועות שהוא עשה היו כאלו חשובות כדי לתפוס את כל הכותרות".

אין כמו בבית, אוי ברצלונה

קרויף מתגורר לבדו בדירה במגדלי יוקרה בעיר. הוא מעולם לא בישל, ומתקשה להבין מדוע בכלל יש מטבח בדירה ששכרה עבורו מכבי. בכל פעם שהוא רעב, הוא נכנס למכונית ויוצא לאכול במסעדה. הוא מת על האוכל כאן, למרות שלא הצליח להתחבר לפלאפל ולחומוס.

"אני אוהב את החיים פה, אבל הלב שלי בברצלונה תמיד. אם הייתי צריך לבחור, אז ברור שהייתי חי בברצלונה, כי בסופו של דבר, כל אחד נמשך לבית שלו. או למה שהוא מחשיב בתור הבית".

הוא קנאי לפרטיות שלו. כך היה תמיד. לעיתים הוא מבלה במועדוני לילה, אבל מקפיד להתרחק ממדורי הרכילות ומסרב לשתף פעולה עם צלמי הפפראצי. בפורים שעבר היה במסיבה עם בר רפאלי, ראה אותה מגיעה כשהיא חובשת פאה ומיהר לגונן עליה מפני הפפראצי.

עד מתי תישאר במכבי?

"יש לי חוזה לעוד 18 חודשים, אבל בכדורגל אי אפשר לתכנן קדימה. אני רק יכול להבטיח שכשאעזוב, אשאיר הכל מסודר ומוכן למי שייכנס אחריי. בינתיים אני שמח כאן. אני מקבל כבוד והערכה לא רק מאוהדי מכבי אלא גם מהתקשורת, למרות שיש כמה שהם כמו קוץ בתחת. היחס אלי חם ואוהב, וזה עושה לי טוב".

אתה מדבר על בנייה לטווח ארוך, אבל לא מתחייב שתהיה פה בעוד חמש שנים. איך זה מסתדר?

"אני אדם שצריך מוטיבציה, ולתת לי חוזה לחמש שנים לא יהיה צעד נכון מהבחינה הזו. אני צריך את האדרנלין. דברים ארוכי טווח מכניסים אותך לאזור נוחות, ואני לא אוהב את אזור הנוחות הזה. במועדון כדורגל, בנייה לעולם לא נגמרת. כל הזמן צריך להשתפר ולהתחדש, כי אם תעמוד במקום, מייד תידרדר אחורה.

"גם לידע שלי יש גבול, ואולי יום אחד ארגיש שהגעתי לנקודה שממנה אין ביכולתי לעשות עוד דברים כדי לשפר את הקבוצה. כרגע עוד אין בי את התחושה הזאת. אני מרגיש שיש לפניי הרבה אתגרים. בכדורגל אתה אף פעם לא באמת יכול לדעת מה יקרה. אולי המועדון לא יהיה מרוצה ממני ויפטרו אותי בעוד חודש? העידן של ארסן ונגר, אלכס פרגוסון ומאמנים שלא זזים מקבוצות כבר לא קיים. הכדורגל דינמי ומשתנה, יש עליות וירידות, והמון רגשות, זה לא קל". 

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו