מתחילים בתקווה

היום בדיוק לפני שנה חשבנו, גם אנחנו מן הסתם, על זו שתבוא וקיווינו לטוב. סברנו כי 2013 תהיה שנתו האחרונה של בשאר אסד בשלטון. התקווה הלגיטימית הזאת (גם לנו מותר לאמץ את שיטת ה־Wishful Thinking שבאופנה) התעלמה לרגע מהעולם המשתנה, מתחייתה של בריה"מ (סליחה, רוסיה), משאיפתה של אמריקה של הנשיא אובאמה "להנהיג את העולם מאחור". התוצאה: 2014 כאן, ואסד עדיין פה איתנו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אסד, בתמורה לפירוקו מנשק כימי, קיבל אור ירוק להרוג את בני עמו, כפי שהוא עושה בימים האחרונים באין מפריע בעיר העתיקה חאלב, שחשבה כי ראתה כבר הכל. אסד קיבל את המסר: מותר להרוג אבל רק בנשק קונבנציונלי. הנשיא הסורי - הכתם והבושה של 2013 - מכתים לנו בנוכחותו גם את השנה החדשה.

שנת 2013, שממנה נפרדנו אתמול בחצות, היתה משמעותית מאוד: אפיפיור ארכי־שמרן אחד פרש (אירוע חסר תקדים בעידן המודרני), ואחר - חייכן מהמסדר הפרנציסקני - חובב נסיעות בתחבורה ציבורית ופתוח לעולם החדש, התיישב לא רק על מושב האוטובוס אלא גם על הכס הקדוש. באופן חסר תקדים גם נבחר אפיפיור מהיבשת הדרום־אמריקנית - כזה שמבין כי גם אדם במעמדו יכול לתהות "מי אני שאשפוט הומואים?". פרנסיסקוס הוא ההוכחה ל"ברית החדשה", שנולדה בעידן החדש שלנו בין הוותיקן למאמינים. עולם משתנה, כבר אמרנו? 

הנשיקה המסורתית אתמול בקלאב MTL, תל אביב    צילום: גדעון מרקוביץ'

בדיוק בגלל זה פרש בנדיקטוס ה־16: הוא קלט שלאנשים שכמותו כבר אין מה להציע. הכנסייה הקתולית הבינה כי על מנת לשמר את השורשים שלה, היא חייבת להקריב עשבים שוטים שצמחו להם, רחמנא ליצלן, גם בוותיקן. המאמינים באירופה, המפסיקים להגיע למיסות יום ראשון בוותיקן, הבינו שצריך למצוא נוסחה בעולם שבו הפרספציה חשובה מהמהות. בוחרים אפיפיור כמו פרנסיסקוס - אחד "משלנו", אבל עם חיוך.

גם הרפובליקה האיסלאמית של איראן (להבדיל אלף אלפי הבדלות) הבינה את כוחו של החיוך ב־2013. חסן רוחאני מהזרם ה"ליברלי" נבחר לנשיאות. בז'נבה הוא הוכיח למנהיגו, עלי חמינאי, כי חיוך אחד שווה אלף דרשות. דיפלומטיית החיוכים העניקה לאיראן הסכם טוב, הפכה אותה דה־פקטו למדינת סף, ובעיקר מבטיחה לה עתיד נורמלי ביחסיה עם הקהילה הבינלאומית. שנת 2014 אמורה רק לבסס את התהליך, אלא אם כן...

אבל 2014 אמורה להיות שנה שתספק לנו גם ריגושים: בחודש יוני ייערך המונדיאל בברזיל(!), ואילו בחודש הבא גם פוטין אמור להצטרף לפסטיבל המחייכים, עת יארח את אולימפיאדת החורף בסוצ'י, האולימפיאדה הקרה, סליחה היקרה, בכל הזמנים.

בהודו ובאינדונזיה (את מי זה מעניין? כו־לה מיליארד וחצי איש...) אמורות להתקיים בחירות חשובות שישפיעו על אופיין של המדינות, אשר עדיין מחפשות את האיזון בין האתמול למחר.

2014 גם תהיה שנה צבעונית במיוחד לאלה השואפים לעצמאות בלי טרור. בחודש יוני הקרוב יציינו הסקוטים 700 שנה לניצחון הגדול שלהם בקרב אנוקברן, עת גבר מלך סקוטלנד רוברט דה ברוס על אנגליה של המלך אדוארד השני (1314). זה היה הניצחון המשמעותי הראשון של הסקוטים, שכבר אז חלמו על עצמאות. כעבור שלושה חודשים (ספטמבר) ילכו הסקוטים להצביע אם הם רוצים או לא להיפרד שוב מהאנגלים או מהממלכה המאוחדת. מה שפעם חייב דם, מחייב הפעם כמה דקות בקלפי.

גם אם מן הסתם צפויים לנו גם דברים פחות טובים, נאחל לכולנו שנה אזרחית שכולה טוב. וברגעים שאנשים שוב יתלוננו, כי זה הטבע האנושי, הם צריכים לעצור לרגע ולזכור שלפני 100 שנה, במהלך שנת 1914, החלה מלחמת עולם. תמיד יכול להיות יותר טוב, אבל גם יותר גרוע. אז בבקשה לחייך - זה גם באופנה, וגם משתלם.

צפו: מופע הזיקוקים הגדול בהיסטוריה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו