יותר מכל דבר אחר, "ההוביט: מפלתו של סמאוג" - החלק השני בטרילוגיה הלכאורה אפית שמבוססת על ספר בן 200 עמודים של ג'.ר.ר טולקין - מסמן עבורי את מפלתו של פיטר ג'קסון. אחרי שלושת חלקי "שר הטבעות", שהיו לא פחות מיצירות מופת בעיניי, ג'קסון לא הצליח לעמוד בפיתוי לשוב ל"ארץ התיכונה" של טולקין. ואם החלק הראשון של "ההוביט", שנחת על המסכים לפני שנה בדיוק, נתן את הרושם שהמניע העיקרי להסרטת שלושה סרטים נוספים באורך של שלוש שעות כל אחד הוא בצע כסף, הרי החלק השני רק מחזק את התחושה הזאת והופך אותה לעובדה מוגמרת ומדכאת מאוד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"מפלתו של סמאוג" הוא סרט מרוח, מתוח ומכני, שרק מוסיף להרוס את המורשת המופלאה של ג'קסון. בילבו באגינס (מרטין פרימן), ההוביט החביב שהיה אמור להיות הדמות המרכזית של סיפורנו, תקוע איפשהו ברקע ואינו מותיר כל חותם על ההתרחשויות. כמעט כל האלפים, הגמדים והאורקים שמקיפים אותו הם אנמיים, סתמיים וחסרי ייחוד. למעשה, מלבד סיקוונס אחד - שבו בילבו וחבריו נסחפים במורד נהר בתוך חביות עץ - לא קורה בסרט הזה שום דבר שראוי לכתוב עליו הביתה. פשוט כלום. והמעט שכן קורה, קורה באיטיות מחרפנת וחסרת הצדקה. ללא מומנטום, ללא רגש וללא טיפת נשמה.
אפילו סמאוג הדרקון, שכל הפרק הראשון וכמעט כל הפרק השני הם טיזינג לקראת הצגתו, מתברר כאכזבה טוטאלית שבעיקר מעוררת געגועים לגולום. העובדה שגם הסרט הנוכחי מתברר בסופו של דבר כלא יותר מטיזינג ציני לפרק השלישי היא פשוט בלתי נסלחת בעיניי.
סרטי "שר הטבעות" התהדרו בעלילה דחוסה וסוחפת, בגיבורים אדירים ואנושיים שלא התקשו לכבוש את לב הצופים, ובעשייה וירטואוזית ששילבה באופן מענג בין הטכנולוגיות החדישות ביותר לשיטות מוכחות מהאולד סקול (מודלים, איפור וכיו"ב). למרבה הצער, אף אחד מהאלמנטים האלה אינו קיים בסרטי "ההוביט".
מבחינת סיפור, לא קורה ב"מפלתו של סמאוג" כמעט שום דבר, והתוספות המאולצות של ג'קסון והתסריטאים שלו - שמטרתן היחידה היא להאריך את משך הסרט - לא מדגדגות את הקרסוליים של טולקין. גרוע מכך, ג'קסון מתבסס כאן אך ורק על עזרים דיגיטליים, והתוצאה נופלת מסרטי הטרילוגיה המקורית בכל פרמטר.
די להשוות בין האורקים האורגניים והנפלאים של "שר הטבעות" לאלה הממוחשבים של "ההוביט" כדי להבין עד כמה ג'קסון מפספס את המטרה. לעזאזל, אפילו הנופים הקסומים של ניו זילנד, שהיו חלק בלתי נפרד מהטרילוגיה הקודמת, הוחלפו כמעט לחלוטין במסכים ירוקים ובנופים דיגיטליים, ותהרגו אותי אם אני מבין מדוע.
טרילוגיית "ההוביט" היא פרויקט מנופח, יהיר ומזלזל שנולד בחטא. הניסיון לסחוט מהספר של טולקין תשע שעות של סרט נראה כעת כמו ניסיון פאתטי ומגוחך להלביש את אבי ביטר בבגדים של איתי אנגל. אין לי טיפה של עניין או חשק לצפות בחלק שיחתום את הטרילוגיה בשנה הבאה. ופיטר ג'קסון? מבחינתי הוא הפך בזאת ליורש של ג'ורג' לוקאס. איך נפלו גיבורים.
"ההוביט: מפלתו של סמאוג" (ארה"ב/ניו זילנד 2013)
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו