כדורגל בלי אולטראס

משחק הכדורגל בליגה הברזילאית, בין ואסקו דה גאמה לאתלטיקו פרננסה, הפך לקטטה האלימה ביותר שנראתה זה שנים במגרשי הכדורגל ברחבי העולם. התמונות שהגיעו לגופי התקשורת מזעזעות וכמובן העלו את השאלה הגדולה: האם התיירים הרבים שיגיעו לארץ הסמבה בעוד חצי שנה, כדי להתארח במסגרת משחקי המונדיאל בברזיל, יפגשו את אותם חוליגנים מפחידים? 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אפשר להירגע. האנשים האלה, שהתקוטטו במסגרת הליגה המקומית, לא יגיעו לאיצטדיונים שבהם תשוחק אליפות העולם וספק אם יצפו בה בטלוויזיה. הסיבה לכך היא קודם כל מחירי הכרטיסים. הם יקרים, בוודאי עבור אותם פורעים, כמו ערוצי התשלום שצפויים לשדר את המשחקים.

בניגוד לליגה המקומית, שהיא קרקע זמינה לפורקן אלים, בשל הכרטיסים הזולים, אירועי הספורט הגדולים בעולם הם עסק לעשירים בלבד, שממנו מודרים בעקביות האנשים הפשוטים. לכן, השבוע, כשאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, ריאל מדריד, הודיע לקבוצת האוהדים השרופים שלו, ה"אולטראס", שהוא מתכנן לפנות אותם מהמקום הקבוע שלהם באיצטדיון הקבוצה, הסנטיאגו ברנבאו, ולהפוך את היציע שלהם ליציע של צעירים "ללא אידיאולוגיה", קמה צעקה גדולה בסצנת הכדורגל בספרד, בייחוד במדריד. 

גלות בבית

ה"אולטראס סור" ("האולטראס דרום" בספרדית, על שם היציע הדרומי שבו יושבים האולטראס של הקבוצה; ע"ר) מספקים את חוויית העידוד היחידה לכל המבקרים בסנטיאגו ברנבאו, איצטדיונה של ריאל. תהליך המסחור האדיר שעבר על הכדורגל הספרדי, בייחוד בקרב שתי הקבוצות הגדולות מברצלונה וממדריד, הוביל לכך שאלפי תיירים מישראל ומיפן תפסו את מקומם של האוהדים האמיתיים. 

"בלי האולטראס אפשר לשמוע רק את רעש פיצוח הגרעינים", כתב השבוע טוקבקיסט באתר של העיתון הספרדי "אל־מונדו", שפירסם את הכתבה על המאבק היצרי בין האוהדים לההנהלה. על מה המאבק? ובכן, האולטראס, תמורת העידוד והשקט במועדון, כמו בכל מועדון כדורגל בעולם, מקבלים נתח מכלכלת המועדון. במקרה של ריאל לדוגמה, 300 כרטיסים נמכרים דרך האולטראס עצמם - כסף שמפרנס את החבר'ה המובטלים. 

הדור הישן של האולטראס כבר בן 50 והוא מואשם על ידי הדור הצעיר בהסתאבות. הדבר הוביל לקטטות אלימות בין האולטראס הצעירים והמבוגרים על השליטה והכסף ביציעים. הדבר הלחיץ את ראשי ריאל, שהדבר האחרון שהם צריכים הוא שילד הבר המצווה מישראל יצפה במכות הללו ולא יקנה חולצה ושאר מזכרות - במאות יורו בחנות של הקבוצה. לכן החליטו בריאל להגלות את האוהדים, החל מהעונה הבאה, ולפזרם בין כל היציעים. מי שצפה בשני משחקי הבית האחרונים של ריאל מדריד יכול היה להבחין שיציעי האולטראס עמדו בחלקם ריקים. מעט האוהדים שנכנסו פצחו בשירת "מנויים למכירה", והאולטראס פתחו בשביתה מול ההנהלה. אגב, זו לא הפעם הראשונה שהאולטראס הוגלו ממקומם. בסוף שנות ה־90, לאחר שהתפרעו במשחק ביתי מול באיירן מינכן הגרמנית, במסגרת ליגת האלופות, ההנהלה דחקה את רגליהם לעבר היציעים העליונים והמרוחקים.

זה ילד זה?

כדי להבין עד כמה מאבקי השליטה ביציע חשובים, ראוי היה לשמוע השבוע את אנטוניו "אל־ניניו" ("הילד" בספרדית), מנהיג הדור הצעיר של האולטראס. "אל־ניניו" הוא שריר אנושי עמוס בקעקועים, בן 29, שצוטט ב"אל־מונדו": "אני אוהד אתלטיקו מדריד (היריבה העירונית של ריאל; ע"ר), אבל אני עומד ביציעי הברנבאו. מי שיש לו בעיה עם זה, יודע לאן לדחוף אותה. הייל היטלר!"

משמע, הכדורגל הופך לעסק משני. מועדון הכדורגל, אולי הגדול בעולם, הוא קרקע פורייה להעברת מסרים פוליטיים, לא רק לעשרות אלפי הצופים באיצטדיון אלא גם למיליונים ברחבי העולם, שצופים במשחקים ומבינים ספרדית. 

והמסרים ברורים: שירים כגון "אוסאסונה זה לא ספרד" מכוונים לעיר מהמחוז הבאסקי; שירת "א־ויווה אספניה" - לאוהדי ברצלונה הקטאלנים; והקריאה הפאשיסטית, מימי היטלר ופרנקו, "אנחנו הנוער הספרדי", שנשמעת דרך קבע בשדרה המובילה לסנטיאגו ברנבאו. 

ראוי לציין שהפגנות של ניאו־נאצים נערכות בספרד חדשות לבקרים ולא מעוררות עניין בתקשורת, אך בהקשר הספורטיבי הן מקבלות נפח גדול יותר. כך היה, למשל, כאשר בעונה שעברה הניפו ה"אולטראס סור" כרזה שהשוותה את מאמן הקבוצה ז'וזה מוריניו (עזב בקיץ האחרון לצ'לסי מהליגה האנגלית) לאדולף היטלר, ועוד כדי להחמיא לו. כלי התקשורת בספרד ובשאר אירופה הזדעזעו - האולטראס לא הבינו על מה המהומה.

הקיצוניות הזו של ה"אולטראס סור", כך מתברר, יש בה משהו שמושך אוהדים מרחבי העולם. אותם אוהדים רוצים להרגיש שייכים לארגון, בלי להיות חלק פעיל בו, והם עושים זאת על ידי רכישת חולצות ישירות מידי האולטראס - כמו שאמרנו, שוב הכסף מקבל תפקיד במשחק.

אגב, מאבקי האולטראס מול אנשי המועדון מאפיינים את כל מועדוני הכדורגל בעולם שיש בהם אולטראס. בספרד נלחמה הנהלת ברצלונה ב"בוישוס נויס" ("הילדים הרעים"). כמו במדריד, גם כאן היה מדובר בחבורה פאשיסטית שהיתה אחראית לרצח הראשון בכדורגל הספרדי. 

לאחר שנים של שליטה, הגעתו של הנשיא חואן לאפורטה בתחילת שנות האלפיים הביאה להיחלשותם של ה"בוישוס נויס", ובשנים האחרונות הם הפסיקו ללוות את ברצלונה למשחקי חוץ. כיום את מקומם תופסים בעיקר תיירים מרחבי העולם, שעדים לשעמום ביציעי הקאמפ נואו, אל מול הלהט שעל כר הדשא. זה גורלו, כך נראה, של הכדורגל המסחרי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו