בפני המהנדסים של ה"קורוס", המכונית הישראלית־סינית, עמד אתגר: הם תיכננו למכור את המכונית קודם כל בסין. ובכן, בסין מכונית היא קודם כל משפחתית והיא הרבה יותר משפחתית מאשר במערב. "הסינים משפחתיים יותר, בהשוואה לאירופאים", סיפר לי אחד מראשי החברה על ספל בירה, וגם זה משפיע על התכנון. למשל, בסין מקובל שאת המכונית המשפחתית לא קונה הזוג לבד, אלא עם ההורים. המכונית משמשת גם את ההורים של הזוג.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"איך זה משפיע על התכנון?" שאלתי.
"זה אומר, למשל, הקפדה גדולה יותר על המושב האחורי בהשוואה למקובל במכונית אירופית. זוג סיני צריך להראות להורים שהוא מכבד אותם". ישבתי במכונית במושב האחורי במהלך נסיעה ונראה שהיא תעבור את המבחן של הסבא והסבתא הסינים, אם כי סבא וסבתא בלוס אנג'לס לא יחושו בנוחות יוצאת דופן.
מצד שני, מכיוון שיצרני ה"קורוס" רוצים למכור אותה גם באירופה, אסור היה להם לחזור על ״טעות קונטסה״. טוב, פה צריך הסבר.
החזון של עופר
כשהייתי ילד, שזה אומר תקופת הברונזה התיכונה פחות או יותר, עדיין ראו על כבישי ישראל את מה שהיתה המכונית היפנית הראשונה שיובאה לישראל. בעצם, לא לגמרי יובאה. הקונטסה (והטנדר התואם שלה, "בריסקה") היו פרי שיתוף פעולה ישראלי־יפני. הקיטים לייצור המכונית יובאו מיפן וההרכבה בוצעה בישראל. כאשר דווח על הקורוס הוזכרה בעיקר הסוסיתא מאותן שנים, אבל ההשוואה לקונטסה נראית לי נכונה יותר.
פעם זו היתה מכונית מאוד פופולרית אצלנו. אבל אלה היו ימים שבהם ישראל היתה סגפנית למדי ולא היו תלונות. בין השאר, הקונטסה תוכננה למימדים של האדם היפני, שהוא נמוך יותר וצנום בדרך כלל. לישראלים, שכבר אז היו לא רק גבוהים מהיפנים אלא גם עבים יותר, היא היתה די צפופה. אבל מי שהיתה לו קונטסה הרגיש בר מזל ולא התלונן.
גם הקורוס הוא שת"פ ישראלי־מזרח־אסיאתי, אבל הפעם מדובר בעניין שונה לגמרי. הפעם האיכות היא מעל הכל. השותפות בין החברה לישראל של משפחת עופר, בהנהגתו של עידן עופר, לבין חברת "צ'רי" הסינית לא נועדה לייצר עוד מכונית סינית עממית וזולה. כאלה יש המונים על כבישי האימפריה הסינית. המטרה הפעם היא להתחרות ראש בראש עם צמרת האיכות בעולם.
וכך, למשל, במבחני הריסוק של אנקאפ, הנחשבים לסטנדרט בטיחות, הסינים הוציאו את הציון המקסימלי, 5 כוכבים, את הציון הגבוה ביותר לשנת 2013 ואת המקום השני בכל הזמנים.
ברוח זו, ראשי החברה מדגישים שוב ושוב שהם לא מתכננים להתחרות במחיר אלא באיכות. להביא את הקורוס לעמוד מול אאודי, ב.מ.וו וולבו - ולצאת ראשונים.
האם הם כבר שם? למרות היומרנות ואף על פי שהם רק בתחילת הדרך, עם חמשת הכוכבים קשה להתווכח. אחד המלווים הסינים אמר בשיחה שהישראלים הם שהביאו את הדרישה לאיכות מקסימלית. שינוי מרענן ביחס לדימוי החפיפניקי העצמי המקובל.
ראשי החברה אמנם התגאו בכך שאצלם חושבים אחרת, שהם מנסים תמיד להיות מקוריים - אבל התוצאה צפויה. המכונית לא נראית חריגה ממכוניות "מכובדות" אחרות. בשונה ממכוניות סיניות אחרות, כולל של השותפה הסינית, יצרנית המכוניות "צ'רי", שהעיצוב שלהן נראה לעיתים צעקני, הקורוס משדרת מכובדות סולידית.
מהצד הישראלי של השותפות נמצאת "החברה לישראל" שעסקי הרכב הותירו אותה עם צלקת קשה ("בטר פלייס"). די מרשים שהם לא החליטו להסתלק לחלוטין מכל השקעה מוטורית. כמו במכונית החשמלית, גם במקרה של הקורוס מדובר בחזון, לחבר חברה ישראלית שהקשר היחיד שלה למכוניות לא עלה יפה, עם יצרנית סינית של רכב עממי, ושהסינתזה הזו תוליד מכוניות איכותיות שיימכרו גם באירופה.
יומרני? בהחלט. אז מה, לוותר על החלומות?
חביבת הקהל
לפני אי אלו שנים כל כתבי הרכב ללא יוצא מן הכלל הזילו ריר בהערצה על מכונית שהיום איש אינו זוכר, פיאט ריתמו. במקביל, הם תיעבו את חביבת הקהל, הסובארו. עברו שנים, ואת מבחן הזמן אפשר לסכם כך: פה ושם אפשר לראות עדיין על כבישי הארץ את הסוברואים מאותן שנים. את ה"ריתמו" כבר שנים שכבישי ישראל לא ראו. אולי אני לא אובייקטיבי (יש לי "פורסטר" של סובארו) אבל אלה העובדות: הישראלים אהבו את הסובארו, ופחות את הריתמו, ומתברר שחוכמת ההמונים היתה גדולה יותר מזו של ה"מקצוענים". מי שמסתובב בדרום רואה שהסובארו ליאונה הישנה, זו שכתבי הרכב עיקמו מולה את הפנים בבוז, עדיין שועטת במדבר כאילו היתה ג'יפ. הבדואים מתים עליה.
למה זה חשוב?
כי קוראים פה ושם על הקורוס. בעיקר ובצדק בגלל הקשר הישראלי. היתה לי תקופה בחיים שעסקתי ברכב, ומכיוון שכך אני מכיר קצת את הפוזה וראיתי את החירטוטים הללו גם בסין. למשל, כשמישהו מנסה לאבחן את הצליל המדויק של טריקת הדלת (פוזה ששייכת לאותה משפחה של מבקרי יין שכותבים על העפיצות). או הדיבורים על "הכיול של המתלים" (מישהו פגש פעם מישהו שמכיר מישהו שהוא סתם נהג ויודע מה זה?). ובכן, לכבוד הכתבים הללו דאגו בקורוס שהצליל של טריקת הדלת יישמע "גרמני". משנה למישהו משהו?
ובכן, מכיוון שקורוס לא עומדת להיות מיובאת לארץ, הסיפור האמיתי כאן הוא לא אם כדאי לקנות אותה, אלא החזון העסקי של חברה ישראלית, שלא נכנסה לייאוש מבטר פלייס אלא המשיכה לחשוב בגדול.
ובכל זאת, בהנחה שמתישהו היא תגיע גם אלינו, האיכות של הקורוס תהיה, כך נראה, כזו שתעמוד בכבוד מול היפניות, אלה שמגיעות למוסך כמעט רק לטיפולים. המכונית הזו עברה בדיקות איכות קשות בחמש יבשות, בשלג ובמדבריות. אם לא די בכך, היא כנראה תעבור את הטירונות בסין ובאירופה, כך שנדע קודם אם יהיו לה בעיות, ואלינו היא תגיע, אם וכאשר, אחרי שהן יתוקנו. אבל לפי מה שנראה, לא יהיו שום תקלות.
ואיך זה לנהוג באוטו הזה? מאוד נעים לנהוג. יש תחושה של כוח. ובעברית פשוטה: היא תסחב לא רע בעליות של הקסטל (מצד שני, נהגתי רק בטורבו, החזקה יותר. 154 כ"ס לעומת 125 בדגם נטול הטורבו, למי שהמספרים חשובים). היא מגיבה מהר, היא די מרווחת, אבל לא בצורה יוצאת דופן. ולפי התוצאות שפורטו לעיל, גם די בטוחה.
היא מאוד מאובזרת. מסך המחשב שלה ששולט על כל מה שקורה באוטו הוא פנינה אמיתית. השליטה בו טבעית לכל מי שמסתדר עם טאבלט. אבל זה לא העיקר. הסיפור כאן הוא על חברה ישראלית שנכנסה לשותפות בשוק הכי צומח בעולם והצליחה להוכיח שלא תמיד אנחנו מילה נרדפת לחפיפניקיות. שאפשר לחבר את הישראליות גם לאיכות. בינתיים זה נראה כמו תעודת כבוד.
• הכותב היה אורח החברה בסין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו