בסוף, אחרי אינסוף התנסחויות זהירות ועדינות - תוצאה של מרתון ראיונות מתיש לכלי התקשורת השונים - לימור לבנת נטשה לרגע את הדיפלומטיה, הסתכלה עמוק בלבן של העין ושיחררה בביטחון השמור רק ליודעי סוד: "בחודש יולי אבי לוזון לא יתמודד לכהונה נוספת בהתאחדות לכדורגל". אמרה ולא הוסיפה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שמו של היו"ר אמנם לא מופיע בהסכם השיווק לשלוש שנים, שיובא מחר לאישור דירקטוריון הטוטו, כמו גם בהסכם הרפורמה הנספח לו, אבל רוחו, כמאמר הקלישאה, מרחפת מעליו, מתחתיו ומצדדיו. הרמזים העבים שסיפקה שרת הספורט אתמול לא ממש הותירו מקום לספק, אם עוד נשאר כזה: "ההתאחדות השתכנעה שהרפורמה היא חשובה. אני בטוחה שלוזון לא רוצה לסכן אותה".
כלומר, אם הוא בכל זאת ירוץ הכל יתפוצץ?
"הנושא של היעדר ניגוד עניינים הוא חלק מרכזי ברפורמה, שעליה הוא חתום. בקשר לנושא האישי שלו - בואו נגיד שנחה דעתי בעניין הזה".
ועכשיו לשלב התרגום. כשלבנת קובעת ש"לוזון לא ירצה לסכן את הרפורמה" היא בעצם אומרת, במילים אחרות, שלוזון לא ירשה לעצמו לסכן את 64 מיליון השקלים שאמורים להיות מוזרמים לקבוצות שמחכות להם כמו אוויר לנשימה. איך זה יקרה? "השארנו בידינו מנופים", מסבירה לבנת באמצעות הדימוי מעולם הבנייה, שבו השתמשה כמה פעמים במהלך השיחה.
על פי ההסכם, המועצה להסדר ההימורים בספורט תחזיק בתחנת יציאה בדצמבר 2014 - כחצי שנה לאחר המועד שבו אמורות להתקיים הבחירות לראשות ההתאחדות. אבל מעל הכל עומד "המנוף" המרכזי של לבנת, שפרטיו נודעים כעת לראשונה: "ועדת השניים" - שבה היא תהיה חברה עם המתווך ויו"ר ההסתדרות היוצא עופר עיני - תוכל להמליץ לדירקטוריון הטוטו לבטל את הסכם השיווק בכל עת שבה תסבור כי קיימת הפרה של התנאים.
כך, תיאורטית, יהיה באפשרותה לאיים בביטול ההסכם אם וכאשר יחליט לוזון להעמיד את עצמו לבחירה בשנה הבאה. "יש כאן מספיק מנגנוני בקרה", אומרת לבנת, "בלעדיהם, כל מה שכתוב ברפורמה הוא סתם ניירות".
אמרו שלוזון יביא
לבנת תסיים מחר, עם אישורו הצפוי של ההסכם, את אחד המאבקים החשובים בתולדות הספורט הישראלי, כשידה על העליונה. במשך ארבעת החודשים האחרונים, מאז נחשף דו"ח זליכה, זה היה מאבק רווי ספינים ויצרים שהפר כאן את שיגרת עונת המלפפונים. היא אמנם משלימה אותו עם לא מעט חבורות - תוצאה של ההתמקדות בזהות היו"ר - אך ניצחונה לא מוטל בספק. הכסף הציבורי - ה"מנוף" הגדול מכולם שבו היא מחזיקה - וחוסר יכולתה של ההתאחדות למצוא ספונסרים אמיתיים, בעצם הכריעו את הקרב עוד בסיבוב הראשון.
"כל הזמן אמרו לי שלא תהיה ברירה אלא להתקפל", היא אומרת, "אמרו שלוזון יביא כסף מאופ"א. אחר כך אמרו שהוא יביא כסף מפיפ"א. אחרי זה כבר היה כסף מסוכנות הימורים בריטית. הייתי הרי יכולה להתערב ולהגיד: 'זה לא חוקי בכלל', אבל לא הגבתי ולא התראיינתי. ידעתי שמדובר במשחק עצבים שמנסים לנהל אותו ומחכים לראות מי ימצמץ ראשון".
ומה קרה בפועל במו"מ?
"היו קרבות קשים בינינו לבין ההתאחדות. בואו ניקח לדוגמה את הנושא של הקמת המינהלת, שאמורים להכריז עליה בחודש דצמבר. לכאורה זה נושא טכני - המינהלת תנוהל כסמכות משפטית נפרדת מההתאחדות - אבל זה לא מסתכם רק בזה, אלא גם בתכנים שבהם היא תעסוק. ההתאחדות דרשה שהמו"מ על הסכם השיווק הבא ינוהל בשיתוף עם ההתאחדות. אנחנו התנגדנו. אז מה הם אמרו? 'עם מה נתעסק? עם הנבחרת והליגות הנמוכות?' התשובה היא כן, כמו שזה קורה בכל העולם. זה מובן מאליו, רק שהם לא היו מוכנים לקבל את זה. לא היתה לנו ברירה, אלא להשיג את כל הדברים האלה באמצעות לחץ פיזי מתון".
רואים שקוף
עם כל הכבוד לסוגיית זהות היו"ר שהשתלטה מטבע הדברים על סדר היום הציבורי, הניצחון האמיתי - לא זה של לבנת, אלא זה של אוהד הכדורגל - מתמקד בסוגיית השקיפות, מילה גסה בעולם הספורט הישראלי.
במסגרת הרפורמה מתחייבות ההתאחדות לכדורגל והמינהלת שתקום לפתוח את ספריהן ולפרט לכל דורש לאן מופנה כל שקל, החל מסוגיית ההקצבות וכלה בעלויות משלחות הנבחרות לחו"ל. כל זה קורה, במקרה או שלא, שבועות ספורים בלבד לאחר שאושרה בקריאה שלישית הצעת החוק של ח"כ יריב לוין (ליכוד), שמכפיפה את כל איגודי הספורט הגדולים, ובהם גם את ההתאחדות לכדורגל, לחוק חופש המידע (התיקון ייכנס לתוקפו בחודש דצמבר הקרוב).
ועדיין, הקבוצות עצמן, הנהנות המרכזיות מאותם כספים, נותרו מחוץ לחוק או לרפורמה. במצב הזה הן יכולות, לכאורה, לחלק כספי ציבור למקורבים כאלה ואחרים בלי פיקוח אמיתי. ועדת זליכה רצתה למנוע זאת, בין השאר, על ידי שינוי מבנה הבעלות שיחייב מועדונים שמתבססים בעיקר על אותם כספים - רוב הקבוצות בארץ - לשלב נציגי ציבור בהנהלות.
מדוע לא הלכתם צעד נוסף בנושא הזה ואימצתם את המלצת הוועדה?
"אני משתדלת לשמור על הגבול שממנו והלאה אני לא יכולה לקבוע דברים. בקשר לנושא הזה - אצלנו בלשכה המשפטית קבעו שזאת יכולה להיות בעיה מול האיגודים הבינלאומיים. אני כשרת ספורט לא יכולה לקבוע כיצד ייראו ההנהלות של הקבוצות. ליריב לוין היתה הצעת חוק דומה בעניין הזה. אמרתי לו שאני לא יכולה לתמוך בה".
העברת לאחרונה את הצעת החוק שמחייבת העברת הכספים אל הקבוצות ללא התיווך של מרכזי הספורט, אבל גם שם היו ויתורים. ועדת זליכה המליצה לבטל את החיוב להעביר למרכזים ארבעה אחוזים מרווחי הטוטו הקשורים לספורט ואילו את בחרת שלא לאמץ את זה.
"הלכתי כאן על מהלך כבד מאוד. חשבתי שאני צריכה לבחור לעצמי את מוקדי המאבק באופן שאוכל להצליח ליישם את הרפורמה. נראה היה לי שלפתוח כאן עוד חזית רק יכול להכשיל. אמרתי שכרגע אני לא נוגעת בזה".
"כשהבאתי את הצעת החוק לקריאה ראשונה המרכזים ביקשו להיפגש איתי, מכבי, הפועל וגם אליצור", מספרת לבנת, "הם סיפרו לי כמה היא נוראית ואיך הקבוצות הקטנות לא יוכלו להתמודד עם שירותים שהם נותנים להם כמו ביטוח ותלבושות. שאלתי אותם: 'לטובת מה קיימים אותם ארבעה אחוזים? לטובת זה שאתם תמשיכו להעניק להם את השירותים'. ואז הם אמרו: 'לא נוכל לתת להם הלוואות'. עניתי: 'מה זה הלוואות? מה אתם, בנק?'. שאלתי אותם ישירות: 'האם אתם גוזרים קופונים מהכסף הזה? מה יוצא לכם מזה שהכסף עובר דרככם? הם ענו שהכסף עובר במיידי".
"הקבוצות הקטנות מוסתות על ידי המרכזים", ממשיכה לבנת, "הן לא יודעות שגם אם הן יקבלו את הכסף ישירות, המרכזים עדיין יהיו חייבים לספק להן את כל השירותים האלה. האמת היא שאם יש התערבות פוליטית בספורט, כמו שטוען אלכס גלעדי, היא לא שלי, אלא של מרכזי הספורט, ואותה אני מנסה לבטל".
הכדורגל תחילה
לבנת אמנם מסיימת מחר פרק חשוב בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, אבל המבחן האמיתי, מבחן היישום, הוא זה שיבדיל את דו"ח זליכה מדו"חות קודמים שממלאים את המגירות. חלק מההמלצות, למשל אלה המתייחסות לשקיפות, להקמת המינהלת, להפרדת מוסדות התביעה והשיפוט ולפיקוח על כרטיסי ילדים ונוער, יכולות להיות מיושמות כבר בטווח הקצר. חלקן, למשל הקמת מועדוני נוער נוספים, מתקנים נוספים ורפורמה בתחום הכשרת המאמנים, אמור, לפחות בפוטנציאל שלו, לחולל מהפך של ממש בטווח הרחוק, כל עוד לא ימוסמסו בהמשך הדרך. וכאן בדיוק מונח התפקיד הקריטי של לבנת ושל אלה שיבואו אחריה.
במשרד הספורט, אגב, לא מתכוונים לעצור בכדורגל בלבד. "בדקנו את הענפים האחרים", אומרת השרה, תוך כדי שהיא מחזיקה בידה במכתבים שהוצאו לראשי איגודים שנמצאים לכאורה בניגוד עניינים. "הכישלון של הספורטאים שלנו הוא לא כישלון של הספורטאים שלנו, הוא כישלון של ניהול והוא כישלון של שנים. צריך לתקן כאן את כל שדרת האיגודים. לא רק את הכדורגל".
בהתאחדות לכדורגל בחרו שלא להגיב.
