באבחת החלטה נחרצת אחת מחקו שופטי בית משפט השלום בירושלים שבועות של דשדוש וכישלונות. ביום רביעי בתשע וחצי בבוקר עלה ליברמן על הסוס והחל לדהור. מהסקרים העלובים, הקריסה המוניציפאלית והפארסה בירושלים - נותר בקושי זיכרון עמום. ליברמן החליף השבוע דיסק בכונן והוא לא ייתן לאיש להפריע לו להאזין למנגינות המופלאות הבוקעות ממנו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ליברמן לא נראה חי יותר, מאושר יותר, מאשר ברגע שבו יצא מבית המשפט בדרכו לכותל. רבים ראו באקט ההליכה לכותל איתות על כוונתו לכבוש את השלטון. כמה ראשי ממשלה הלכו לכותל בבוקר הניצחון. אחרים הלכו לכותל אחרי ניצחון בפריימריז. אנשים רגילים הולכים לכותל להתפלל, לבכות, לבקש. פוליטיקאים באים בדרך כלל רק כמנצחים. לאמור: אני וריבונו של עולם ניצחנו.
אבל אותם אלה שסוברים כך לגבי ליברמן כנראה טועים. ליברמן לא הלך לכותל כדי לאותת משהו, אלא כנראה כי באמת הרגיש צורך לעשות זאת. למרות שמדובר בראש מפלגת עולים, שבין השאר חרתה על דגלה חוקים המנוגדים להלכה היהודית, לליברמן רגשות עמוקים למסורת. כשהרב עובדיה תקף לפני בחירות 2009 את מפלגתו ואמר, "אלה אנשים ללא תורה, הם רוצים נישואים אזרחיים, חנויות חזיר וגיוס בני ישיבות", ליברמן לא רק כעס על הנזק האלקטוראלי. הוא באמת נעלב.
ליברמן היה נראה כה שמח, עד שמישהו מישראל ביתנו אמר שתשובתו הסטנדרטית לאלה ששואלים לשלומו, "גן עדן פלוס פלוס", נראית פתאום אנדרסטייטמנט לעומת הרגשתו.
הוא לא יכול היה לייחל לעיתוי טוב יותר לזיכוי המהדהד שנחת עליו. מבחינה פוליטית, ליברמן היה בשפל כמעט חסר תקדים: הסקרים הראו שהוא הרבה מתחת לנתון דו־ספרתי. אמרו, "איפה הוא עכשיו ואיפה היה רק לפני שנים ספורות עם 15 מנדטים".
בנוסף, מפלגתו של ליברמן ספגה כישלון גדול בבחירות המוניציפאליות כשאיבדה כמה מוקדי כוח משמעותיים.
וכמובן, הכישלון הגדול מכולם בירושלים, עם הרצתו המביכה של המועמד משה ליאון, שנמלט חבול מהבחירות בירושלים ונתפס במכס בפרשה מביכה נוספת.
אבל עכשיו, הכל נשכח. המומנטום חזר. 17 שנה של חטוטרת משפטית נגוזה. ליברמן חופשי לדרכו.
הצעד הבא
המהלך הראשון שאותו כנראה ינסה לקדם הוא מיזוג עם הליכוד. כדי לכבוש ביום מן הימים את ההנהגה, עליו לעשות זאת דרך מפלגת שלטון. הבעיה היא שכדי למזג את ישראל ביתנו עם הליכוד, יהיה עליו להבטיח שריונים במוסדות התנועה, בעיקר במרכז. אחרת יוכלו הליכודניקים ברצותם לשנות את שיטת הבחירות בלי שתהיה לו כל השפעה על התהליכים.
נתניהו מעוניין לסייע לליברמן להתברג בליכוד, אולם מפה ועד לאישור המהלך בוועידת המפלגה - הדרך ארוכה. ראשי המוסדות הנבחרים מתנגדים וגם חברי הוועידה עצמם שלא מזמן רק נבחרו, לא יתנדבו לצרף אלפי חברים חדשים מישראל ביתנו לשורותיהם ולהחליש במו ידיהם את כוחם שלהם.
לליברמן עצמו אין בעיה להשתלב בצמרת הליכוד. הבעיה היא חברי הכנסת שהוא מעוניין לקדמם. הם יכולים להישאר מאחור. אם ליברמן יוותר על השריונים במוסדות הליכוד כדי שמהלך המיזוג יעבור, הרי גם אחרי שיצרף כמה עשרות אלפי מתפקדים לליכוד, כלל לא בטוח שאנשים כמו סופה לנדבר ורוברט אילטוב יוכלו לטפס למקומות ריאליים בפריימריז רגילים.
ליברמן עשוי לעמוד אם כן בפני ברירה אכזרית: להציל את עצמו ולהפקיר כמה מחבריו, או להשאיר את ישראל ביתנו שלמה, כמסגרת נפרדת מהליכוד, תוך הפחתה משמעותית מהסיכויים להגיע לעמדת הנהגה אמיתית משם.
האפשרות השנייה של ליברמן היא להתפלג לגמרי מהליכוד, כולל מהסיעה המשותפת שעימה רץ בבחירות. הבעיה בתרחיש כזה היא שאחרי הפילוג תהיה ישראל ביתנו עם 10 ח"כים בלבד. המפלגה הרביעית בגודלה בקואליציה, אחרי הליכוד, יש עתיד והבית היהודי.
ליאיר לפיד ולנפתלי בנט יהיה את כל הזכות לדרוש רה־ארגון כללי בממשלה: הורדת מספר שרי ישראל ביתנו מחמישה לשניים־שלושה בלבד (לבית היהודי עם 12 מנדטים, שניים יותר מישראל ביתנו, יש שלושה שרים), לפיד יוכל לדרוש את תיק החוץ, בנט את האוצר, ולליברמן יישאר תיק התמ"ת.
כמובן יש גם את דרך האמצע: מרכז ישראל ביתנו שיתכנס ב־24 בחודש לא יחליט דבר. לא להקיא ולא לבלוע, אלא להשאיר את המצב הקיים לפחות לעוד תקופה ארוכה נוספת. כלומר, ישראל ביתנו לא תתמזג לפי שעה עם הליכוד אבל גם הסיעה המשותפת לא תתפלג. הקפאת המצב הנוכחי. במקרה כזה יוכל ליברמן לקבל את תיק החוץ, ואילו יש עתיד תקבל כפיצוי על מינוי שר נוסף לסיעת השלטון המשותפת, את ראשות ועדת החוץ והביטחון עבור עפר שלח.
בשעתו, כשהתקיימו המגעים בין הליכוד ליש עתיד, היה מספר השרים עבור לפיד עניין של ייהרג ובל יעבור.
עכשיו, חצי שנה אחרי, הפוליטיקה החדשה של לפיד נראית ומתנהגת כמו זו הישנה והטובה: גם העיקרון המקודש ביותר מתאייד אל מול הצעה מפתה לתפקיד נוצץ.
להרגיע את השטח
אל מול התרחישים השונים, שיתנהלו, ולמעשה כבר מתנהלים מאחורי הקלעים, יביא זיכויו של ליברמן לשקט וליציבות במערכת. ליברמן חטף כמה מכות לאחרונה, והאינטרס הראשון הברור שלו הוא להרגיע את השטח. להיכנס למשבצת המנהיג השקול והאחראי ולאט לאט לשקם את מעמדו.
צירופו לממשלה ישנה גם את המאזן בקבינט. בתוקף תפקידו יהיה ליברמן חבר בפורום המדיני־ביטחוני הבכיר ביותר, ויהווה משקל־נגד לשרים אחרים השותפים בו, כמו לפיד ולבני. נתניהו מכבד את דעתו של ליברמן, ולא מן הנמנע כי השניים יהוו לא פעם ציר משותף בקבינט, לא רק כבעלי עמדות דומות בנושאים רבים, אלא גם כבעלי הניסיון והוותק לעומת הפוליטיקאים הירקרקים וחסרי הניסיון היושבים לצידם.
ממשלה עם ליברמן תהיה ממשלה מעט ימנית יותר. לליברמן עמדות נחרצות נגד אבו מאזן ונגד המו"מ המתנהל עימו בחודשים האחרונים. אם ללמוד מאופן הפעולה שלו בקדנציה הקודמת שלו בתפקיד שר החוץ, אזי לצד המתקפות על אבו מאזן ומדי פעם השמעת איזו הצהרה הנתפסת בעולם פרובוקטיבית וקיצונית, ליברמן לא שבר ואפילו לא איים לשבור את הכלים על רקע התקדמות מדינית כזו או אחרת. עם זאת, הכל תלוי גם בשאלה עד כמה המו"מ יהיה רציני. מממשלת אולמרט הוא דווקא כן פרש על רקע ויתורים מדיניים.
מאידך, תמיכה של ליברמן במהלכים בעייתיים מבחינה מדינית, עשויה דווקא להועיל לנתניהו בהתמודדות מול חברי מפלגתו־שלו. חברי הליכוד המתנגדים לוויתורים ישראליים כלפי הערבים, יכולים להרגיש רגועים יותר שלא נרקמים מהלכים חשאיים לא רצויים מאחורי הקלעים כל עוד ליברמן, שוודאי יהיה מעודכן על הנעשה בזמן אמת על ידי נתניהו ולבני המנהלת את המו"מ, נשאר על כיסאו ולא פורש.
ומי המפסידים?
במקביל לשמחתו של ליברמן, לא מעטים במערכת הפוליטית נכנסו דווקא לדיכאון בעקבות זיכויו. שרים בליכוד, הרואים את עצמם במעמד של טוענים לכתר אחרי נתניהו, וגם כאלה שפינטזו על תיק החוץ, ודאי היו שמחים מול הסתלקותו של ליברמן מהזירה. ליברמן עשוי להיות מהמורה רצינית לאלה המתכוונים להשתתף במירוץ לצמרת כמו בוגי יעלון, סילבן שלום, גדעון סער, ישראל כץ ואחרים.
אדם נוסף שכנראה סמך על בית המשפט יותר מדי והתאכזב השבוע הוא יעקב ליצמן. ליברמן רואה בליצמן את האשם העיקרי במפלתו של ליאון בירושלים; כמי שפילג את הציבור החרדי שהיה מאוחד, או לפחות כך נוצר הרושם בין השאר על ידי ליצמן עצמו, סביב ליאון. אלא שביום הבחירות הודיעו חסידי גור על הסרת תמיכתם ואחריהם הודיעו קבוצות חרדיות נוספות, שמספרם הכולל יכול היה להפוך את התמונה בירושלים ולהעניק לליאון את הניצחון.
כעת, ליברמן, כשותף הבכיר ביותר של נתניהו בממשלה, יעשה הכל להותיר את ליצמן בחוץ. גם אם בסיטואציה זו או אחרת החרדים נכנסים, וליברמן חייב הרבה לחרדים כמו ש"ס, משה גפני ומאיר פרוש, על התגייסותם למען ליאון, שר החוץ יפעיל את כל כובד משקלו כדי להשאיר את ליצמן מחוץ לממשלה.
מפסיד פוטנציאלי נוסף מזיכויו של ליברמן הוא יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. בשבועות האחרונים מנסה בנט ליצור ציר משותף לו ולליברמן, עם קריסתו של הציר המשותף עם לפיד שנבנה לפני הבחירות. בנט מרגיש, ואולי במידת מה של צדק, שכיסאו בממשלה לא יהיה יציב ללא חיבור עם מפלגה נוספת, שתגרום לנתניהו לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהוא מוציא את מפלגתו מהממשלה.
עכשיו לפיד איננו וליברמן עומד להיעלם גם הוא. בנט עשוי להישאר לראשונה חשוף לבדו בצריח. צירופו של ליברמן לממשלה בשבוע הבא יהיה תשורה נאה לא רק לליכוד ביתנו אלא גם ללפיד: מינויו של עפר שלח לראשות החוץ והביטחון. ורק לבנט לא נשאר.
חזרתו של ליברמן לעמדת השפעה בכירה ודאי מדירה שינה גם מעיניו של רובי ריבלין, הנמצא בעיצומו של המירוץ לנשיאות. אחרי שטירפד את מינויו ליו"ר הכנסת, יפעל ליברמן למגר גם את חלום הנשיאות של ריבלין.
לליברמן יש מועמד משלו: דוד לוי. במקרה שלוי יוותר, יעדיף ליברמן כנראה את פואד ואפילו את דליה איציק על פני ריבלין. מה הפלא שאיציק עלתה השבוע לשידור ברדיו וכמעט הזילה דמעות של אושר על זיכויו.
ובינתיים אצל יחימוביץ'
שבועיים לפני הפריימריז לראשות העבודה, הודעתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני על כוונתו לפרוש מתפקידו, היא בדיוק מה שהיתה זקוקה לו יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', כדי להיחלץ מהדשדוש המתמשך שבו היא נמצאת.
בשטח המפלגתי מדברים על שוויון מוחלט, פיפטי־פיפטי, בינה לבין יצחק (בוז'י) הרצוג. זה לא אות כבוד ליו"ר מכהנת. מגזרים רבים במפלגה לא מוכנים לתמוך בה, למרות שהמנגנון המפלגתי פועל במלוא המרץ לבחירתה.
עיני, על אף הכחשותיו, תומך בהרצוג. לא כי הוא מאמין שבוז'י יוביל את מפלגת העבודה לממשלה כפי שהוא רצה, אלא כי הסכסוך בינו ליחימוביץ' הוא אישי. הוא רוצה אותה בחוץ. המנגנון ההסתדרותי סר למרותו וביום פקודה עשרות אוטובוסים היו אמורים לצאת בהוראתו לאתרי ההצבעה ברחבי הארץ ולהציף את הקלפיות בפתקי הרצוג.
אבל הודעת הפרישה הופכת את עיני ליו"ר לשעבר, למרות שיש לו עוד שלושה חודשים לשמש בתפקיד. החל מהשבוע הפך כוחו למוגבל, רעוע. יחימוביץ' מיהרה לקפוץ על המציאה והפיצה בקרב המוני הפעילים כי הקרב של בוז'י למעשה הפך אבוד.
המהלך של עיני מעורר המון סימני שאלה. הרי רק לפני שנה וחצי הוא נאבק להיבחר לקדנציה נוספת, בהתמודדות ארוכה ומורטת עצבים מול איתן כבל, שנתמך בידי עמיר פרץ. אז מה גרם לו לפתע להודיע עם פרישה? ואם כבר החליט לעזוב, יהיו סיבותיו אשר יהיו - מדוע הודיע על כך שלושה חודשים תמימים לפני מועד העזיבה שעליו הכריז. ואם הודיע שלושה חודשים מראש, למה לא יכול היה להמתין שבועיים בלבד עד לסוף הפריימריז.
שמועה שנפוצה השבוע טענה כי עיני מתכוון לחבור למשה כחלון בהקמת מפלגה חברתית חדשה. נראה כי זו שמועה מופרכת. כחלון ועיני זו אותה משבצת. אם כבר, יש יותר סיכוי שיתמודדו זה נגד זה מאשר זה לצד זה.
אנשיו של הרצוג מסרבים להראות סימני מצוקה בעקבות הודעתו של עיני. בתגובה לאירועי השבוע האחרון הם מבקשים לומר: "ההסתדרות זה לא רק עיני. למעשה, כל השדרה המרכזית בהסתדרות, כל ועדי העובדים הגדולים, וכל אנשי המנגנון - איתנו, בלי קשר לעיני.
"אנחנו מעריכים כי אלפי חברי הסתדרות יגיעו לקלפיות ביום הפריימריז ויצביעו לבוז'י. גם עופר עיני יגיע לקלפי ויצביע לבוז'י".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו